אגדת סמארט

המעצב הראשי של סמארט זינק ממקומו כדי להזהיר אותי שמדובר באב-טיפוס שברירי, אבל הוא איחר. בעוד הוא צורח במלוא גרונו שאזהר, התפרק בידי תא הכפפות המעניין, הותיר לחבריו עבודה מתסכלת לסוף השבוע. אלא שאי אפשר להאשים אותי.
אב הטיפוס אותו בדקתי שייך למכונית החשובה ביותר לעתיד המותג הצעיר הזה. מדובר בפורפור ("For4", בעברית "לארבעה"), הסמארט הראשונה המיועדת לארבעה נוסעים מבוגרים, אשר נושאת משא כבד על כתפיה עוד לפני שהזיזה אפילו גלגל אחד.
כי המכונית הזו אמורה להגדיל את מכירות המותג החביב בעשרות אחוזים. המכונית הזו אמורה להעביר את היצרן הקטן למעמד גבוה יותר, להביא אותו אל מרכז הקונצנזוס המוטורי, פחות או יותר. המכונית הזו, אם לא הבנתם עד עתה, אמורה להיות זו שתכניס את הכסף הגדול.

ואף מילה על פולקסווגן

אבל לפני שאסיים לפרק את המכונית, ואגרום סופית להתקפת לב מיידית לבחור שמביט בי בעצב, כדאי לעסוק קצת בהיסטוריה, כמו-גם בהווה, בו מככבת בינתיים הסיטי-קופה המחודשת. בסמארט נהנים לספר שמרצדס השתעשעה ברעיון מכונית-עירונית-קטנה עוד בשנות ה-70, ומבחינתם הסמארט היא המשך ישיר לכך.
רק נוח להם לשכוח לציין כי את היוזמה לפיתוח המכונית עם חברת סווץ', נטלה בתחילת הדרך דווקא פולקסווגן, היריבה הגדולה. רק כאשר נסוג הקונצרן הגדול מפרויקט ה"סווצ'מוביל, מכיוון שלא האמין כי יהיה רווחי, נכנסה לשם מרצדס. אגב, גם זו האחרונה לא ממש הבינה כיצד תכניס מכונית קטנטנה כסף גדול.

התחלה צולעת

יציאתה לדרך של סמארט הייתה טראומטית, ועדות טובה לכך יכולים לספק שלל המנהלים שפוטרו, הסתלקותה המוזרה מעט של סווץ' מהפרויקט, וכמובן עיכוב מביך בתהליך השיווק, לצורך שיפורים בטיחותיים אחרונים. מרצדס, יש לזכור, הייתה אז בטראומה לאחר חשיפת בעיית ההתהפכות של ה-A.
אגב, באותה תקופה נתפס הפרויקט כולו כמעורר מחלוקת במיוחד במרצדס. לא כל חברי ההנהלה אהבו אותו, בעיקר השמרנים שבהם, ונשיא החברה אף צוטט בזמנו בעיתונות כאומר: "מרצדס במצב כה טוב, עד כי היא בהחלט מסוגלת להרשות לעצמה הפסדים בפרויקט אחד מרבים". או בעברית, "אני את העכוז שלי כיסיתי למפרע…".
אבל בניגוד לציפיות של רבים, סמארט דווקא התגברה יפה על הפתיחה הצולעת. למרצדס אמנם לקח זמן, אבל גם הם הבינו כי נדרש שינוי תדמית, והבהרה לציבור כי מדובר כאן לא רק במכונית רגילה.
איך עושים זאת? למשל, עם הגמשת הדרישות מהמפיצים, עם הוספת המון נקודות שיווק שונות, עם העשרת מבחר הדגמים והגרסאות השונות. ונראה כי לאחר הפתיחה הגרועה, הצליחו להביא את המותג לחיים עצמאיים - 20,000 מכוניות יוצרו בחצי השנה הראשונה לפעילות סמארט ב-98'? 122,000 יוצרו בשנת 2002.

המכוניות

דוגמה טובה למגוון הרחב, מספקות שלל גרסאות הסיטי-קופה, ובעיקר זו של בראבוס, בעלת מקדם הדאווין שאי אפשר להתעלם ממנו. ולשמחתי, על מרביתן אנחנו מוזמנים כאן לנהוג, לטעום לזמן קצר את החוויה המשעשעת.
ודווקא כאשר השמש יוקדת, אני מזנק למושב הנהג של גרסת הפיור, הפשוטה והחלשה מכולן, שאינה כוללת בגרמניה מיזוג. למרות המנוע החלש (50 כ"ס), ולמרות היעדר אפשרות לתפעול אוטומטי של התיבה, מציגה הקטנטנה העירונית הזו ביצועים זריזים, עם כושר תמרון שאין שני לו בעולם הרכב. אבל חם לי.
אני מחליף על כן את הסגורה בגרסה נטולת הגג ("קבריו"), נושם לרווחה לרגע, ומייד חוטף מטר גשם עז על ראשי החשוף. זה גורם לי להתעצבן אמנם, אך לא מפריע להתפעל ממנוע הדיזל הקטן בעולם במכונית סדרתית - רק 799 סמ"ק - הפועם באחוריה. לכן אתם מבינים מדוע היא גם טוענת לכתר המכונית הסדרתית החסכונית בעולם.
אבל זו כמובן לא נוסחה ליצור ריגושי נהיגה. עם 41 כ"ס בלבד וזינוק מ-0 ל-100 קמ"ש ב-19.8 שניות, הבדל הביצועים לעומת הגרסה הרגילה בולט. אז נכון, , לוגם הסולר הגמדי עובד אמנם היטב ומטפס היטב מסל"ד נמוך, אך הוא מאבד נשימה וכושר די מהר.
עכשיו אני מזנק במהירות ל"פולס" בעלת המנוע החזק יותר, הגרסה הרלוונטית עבורנו. פשוט מכיוון שמגוון הננסיות המגיעות ארצה כיום, מצוידות במנוע זה. יחידת הכוח גדלה ב-100 סמ"ק ל-698 סמ"ק, ומציעה היום 61 כ"ס מרביים. מפתיע אותי לגלות עד כמה זריזה המכונית הזו, בעיקר לאחר שאני מצליח להתעלם מרעש המנוע הטורדני, ומתגבר על השיהוק הקל בזינוק. היי, ראיתי אפילו 140 קמ"ש "על השעון"…
ואם כבר ביצועים, הרי שלסיום הפרק הזה אני פוגש בבראבוס האגרסיבית, הספורטיבית מכולן. ובכן, זו מצליחה במפתיע, אפילו על רקע המוזרות של הסמארט בכלל, להיות יוצאת דופן. ראשית היא עוטה כמויות מכובדות של עור, שנית היא עושה שימוש במנוע מתוגבר עם 75 כ"ס, בעל צליל "אמיתי" ותאוצות חביבות.
אבל זהו בגדול. לי נראה כי המנוע לא ממש חי בהרמוניה עם התיבה הבעייתית של סמארט, ואפילו מגדש הטורבו מוצא זמן לרטון ולגמגם הרבה יותר מדי. גם נוחות הנסיעה הופכת בעייתית יותר מהגרסאות האחרות, אבל זה כבר שייך לפרק הבא.

הפגמים נותרו

המכוניות הזעירות של סמארט, כפי שגילינו כבר בעבר, סובלות מלא מעט פגמים. חלקם, כמו מערכת הבלמים הפושרת, עברו שינויים לטובה. אך זה עדיין לא משכנע. בעיקר לא כאשר פולו ירקרקה סוטה בחדות לנתיב שלי, ומוצאת אותי מתפלל שהדוושה אכן תבלום, ולא רק תנוע לפנים.
לאלה יש להוסיף את נוחות הנסיעה שאינה מרשימה אפילו על כבישי גרמניה החלקים, מיקום דוושות מאד לא נוח, תיבה חצי-אוטומטית שעדיין מעבירה הילוכים באופן בוטה וטורדני, יציבות כיוונית לא משכנעת ותג-היגוי בולט מדי.
אלא שצריך לזכור, ללא קשר לזמן המועט שביליתי עם המכוניות האלה, כי זה לא יהיה הוגן לחלוטין לשפוט את הסמארט על-פי קריטריונים רגילים. איך שלא תביטו בה, ואיזה מנוע שלא תנעצו בה, היא אינה מכונית אמיתית.
כאשר מעדיפים להתעלם מכך - אולי במידה של צדק - סובלת סמארט יותר מדי מפגמים דינמיים בסיסיים, כאלה הבולטים עוד יותר על רקע תג המחיר המפולפל במוצמד לה. אגב, בעיקר אצלנו, בישראל. היא אולי מעניקה תמורה טובה מבעבר, אך עדיין רחוקה מהסטנדרט
אך הסמארט היא בפירוש פחות מכונית, ויותר אבזר אופנה, כמו שעון יוקרתי או חולצה מבית העיצוב הנכון. זה אגב בדיוק מה שהיצרן מעוניין שנרגיש. ככזו, היא אכן מעניקה חוויה ייחודית, אמירה מקורית. ולכן, כמו לדברים יפים אחרים, אנחנו מוכנים לסלוח לה. לעיתים.

העתיד

אבל בסמארט מתעניינים קצת פחות במה שיש לי – או לשאר עיתונאי הרכב בעולם - לומר על הדגמים האחרים. מבחינתם, העסק משתנה לחלוטין עם תחילת שיווק הפורפור, עוד בינואר הקרוב. אגב, הם כבר שמעו ביקורת לא מחמיאה על כך ש"לא מדובר יותר בסמארט אמיתית". וזה מרגיז אותם.
"אף פעם לא אמרנו שלסמארט תהיה רק מכונית אחת" הבהירו לי, "תמיד הנחנו שעם הזמן תהיה כאן משפחה שלמה של דגמים". והם ממשיכים בלהט. "אף פעם גם לא הבטחנו שסמארט תהיה רק דו-מושבית עם מנוע אחורי".
ולכן הם ששים להדגים לי שגם כאן, למרות שימוש בפלטפורמה "רגילה" של מיצובישי, ניתן יהיה לפרק ולהחליף את חלקי הפלסטיק החיצוניים. הם ממהרים באותה מידה גם להראות כי כמו בכל סמארט, גם כאן הפנסים ממוקמים מעל הסבכה, וחלקי המרכב הצבעוניים בולטים לעומת השלד.
הם גם אומרים כי המכונית נראית כמו סמארט, והם צודקים. המכונית לארבעה נראית מבפנים כמו קטנה-מגודלת, עם שימוש רב בבד ססגוני ומרכיבים נאים ומסוגננים. למשל משענת יד מתהפכת ומסתובבת לשירות הנוסעים מלפנים ומאחור, או אפשרות מצוינת לכיוון המושב האחורי. היא אפילו מציעה מרחב נאה לרגלי היושבים מאחור, אם כי קצת פחות לראש.

מישהו טעה?

אבל אז אני שואל אותם מה פשר מד לחץ הטורבו במכונית, והם מחייכים ומספרים לי כי "מישהו כנראה טעה". זאת מכיוון שהיצע המנועים כרגע כולל 1.1 ליטר, 1.3 ו-1.5 ליטר. אז אין טורבו? אני מתעקש והם מוכנים להודות כי תהיה גם גרסה ספורטיבית, אולי אפילו עם הנעה כפולה. אולי? כיאה למיצובישי, הפלטפורמה הזו חייבת לאפשר קבלת הנעה כפולה, ואני מציע לבן שיחי להמר שאב הטיפוס המוגבה ועטוף סרטי הפלסטיק השחורים שעבר בחניה לפני רגע, הוא גרסת "כמו-שטח" צפויה למכונית. "באמת?" שואל אותי האיש בחיוך. "תשמע, זה יכול להיות רעיון טוב מאוד" הוא מוסיף. אנשי העיצוב לצדנו לא מצליחים להסתיר חיוך. הם יודעים למה.