דרוש צדיק במצב טוב

מוקדם בבוקר, בראשית חודש אוגוסט, מצאתי סוף סוף את ייעודי בחיים – וגם דרך מצויינת לעשות קומבינה. לעשות מכה. אפילו מכה גדולה, ולגמרי חוקית.

זה לא יקרה ביום אחד. להערכתי נחוצות שלוש שנים עד שהמיזם יעמוד על תילו והמוני אוטובוסים של תיירים חרדים יפקדו אותו בכל בוקר. בשבת יבואו החילונים. גם חילונים צריכים לפעמים להשתטח, ואין להם זמן, ובשבת נוח במיוחד כי אפשר להעמיד את המכונית ברחבה הקרובה ולעלות על ביגוד צנוע ולשלוף ספר תהילים ולגמור עם זה תיק-תק בדרך לניגוב לבנה אותנטית.

אלה גם אלה ימצאו שהם זקוקים תמיד לשרותיו של הגזלן, שיהיה בכלל עובד בשכר. שיחלום על אחוזים, שיחלום. אני אשכיר לו חמישה מטר רבועים מחלקת האלוהים הקטנה שלי, ואבוא בסוף כל יום לאסוף את הממון שניגר לכיסיו. בתמורה יקבל שכר מינימום ואופצייה למכירת שמן זית גלילי (מהול, אבל המשתטחים – מה אכפת להם) בחמישים שקל לחצי ליטר. ופיתות, למה לא. וריבות. ריבות והגליל – הולך טוב מאד ביחד.

המיזם הוא קבר צדיק. אמת, הגליל מלא קברים שהולכים ומתגלים חדשות לבקרים, וצומחים ומתרבים באופן מבהיל יותר מפטריות אחרי הגשם. אז ראשית חוכמה צריך למצוא את הצדיק הראוי – וגם לארגן לו ביוגרפיה אלטרנטיבית שאין לה כל קשר למציאות ההיסטורית.

עם מסורת לא מתווכחים

את המודל העסקי מצאתי בקבר יהונתן בן עוזיאל. תבואו לפני תשע בבוקר, כי אחר כך המקום כבר מוצף חרדים וחרדיות שיצעקו עליכם אם אתם לא לבושים בדיוק כמו שצריך. כי המקום קדוש, כמובן. עוד מעט וכל אבן בגליל תהיה מקום קדוש, לכן עלי להזדרז עם המיזם.

וכך אעשה זאת: ראשית חוכמה, אני צריכה איש-קש מן העולם החרדי שיתמוך בקומבינה וימצא לי, בתוך הספרות התורנית, מועמד לצדיקות ולקדושה שטרם גילו את הקבר שלו, או את ציון הקבר. ציון קבר פירושו, שאיש לא מוכן לקחת אחריות על הקביעה שהצדיק אכן קבור באותו מקום, אבל 'יש מסורת', ועם מסורת לא מתווכחים.

אחר כך אני צריכה שאיש הקש יחלום חלום. ובחלומו יתגלה לו הצדיק ויגיד לו כך: 'אני, לבונה בן אבויה, שם בדוי? זוכר אותי? אז אני בכלל לא קבור בירושלים כמו שחשבתם אלא ביער ביריה של הקרן הקיימת, מאה מטר מהכביש המוביל לעמוקה'.

השלב הבא מחייב הפצה של החלום בקרב בחורינו המצויינים בישיבות, ונשותינו המצויינות באשר הן, בעידודה הפעיל של הרבנית קוק. בעולם החרדי, חלומות הופכים למציאות נד"לנית במהירות גדולה ביותר כאשר מדובר בצדיקים ובקדושים, ורק את ענין הביוגרפיה האלטרנטיבית צריך לטפח קצת.

מי לא זקוק לנסים כאלה?

קחו למשל את המקרה של יהונתן בן עוזיאל. המודל העסקי שלי היה פרשן תורני ענק ואיש רוח רציני מתקופתו של הורדוס. יהונתן זה חי בירושלים, ואין לי ספק קל שבקלים שבחייו לא העז להציג את עצמו כמי שעושה סגולות לנשים עקרות, מליץ יושר בפני הקדוש ברוך הוא בענייני אוברדרפט ומשכנתא, ואחראי מטעם האלוהות על הצלחתם של זיווגים. אבל בשל כל התכונות האלה יונתן – שאינו יכול להתהפך בקברו בגליל כי אחוזת הפאר שנבנתה ביער ביריה אינה קברו – יהונתן שלנו הפך לקדוש מאד מאד מחוזר. כולל גזלן, כולל מקום לנטילת ידיים – וכולל עץ קדוש, שעוד מעט נגיע אליו.

אז איש הקש שלי מן העולם החרדי יצטרך למצוא צדיק במצב טוב, לא משומש מדי, וודאי לא כזה שקיברו כבר כיכב בחלומו של מישהו אחר. וצדיק כזה, שריכלו עליו פעם כי עשה איזה נס או שניים בתחום הפרנסה. מי לא זקוק לנסים כאלה? ברגע שנמצא, וברגע שהלוקיישן האידאלי נחלם כהלכתו, אפשר לצאת לדרך.

בהתחלה מקימים גלעד מאבן ודואגים לשילוט, שביל ואופציה לנטילת ידיים. על חשבוני, כדי להוכיח רצינות. בשלב הבא, מאתרים את חברות התיירות שמציעות דילים לחרדים – משהו כמו שלושים קברי צדיקים ביומיים, כולל לינה בקיבוץ ובריכה פתוחה לאברכים בלבד. הדילים האלה, תתפלאו, הולכים ומתרבים בשעה שהתיירות הכללית הפנימית גוועת - ומפרנסים כמה וכמה מיזמים גוססים של התנועה הקיבוצית, ואני אסירת תודה להם על כך, גם אם זה כרוך בימים שלמים של סגירת הבריכה בפני מופקרות שכמותי בקיבוץ שבו אני מתגוררת.

איתרנו חברות? איש הקש ואני משווקים להן את הקבר החדש-ישן שלנו, ומוכרים אותו באמצעות גדולתה של המצווה, להיות החלוצים לפני מחנה המשתטחים וככה לזכות בקידום תורים בעולם הבא. אולי נציע גם טיול ג'יפים באזור אחרי ההשתטחות. הדור החדש של האברכים חובב ספורט מוטורי, כך מספרים לי העוסקים בענף.

ארץ האפשרויות הקדושות

העלינו את הקבר על המפה? נו, זה הזמן לסיוע ממשלתי נדיב שנבקש וגם נקבל ממשרד הדתות או משרד התיירות או שניהם כדי לבנות אחוזת קבר יפה כזאת, שתכיל בנוחות את המשתטחים בימי גשם. זה הזמן לכונן שרותי גזלן מקיפים: נרות להדליק על הקבר צריך? ברור שצריך. וכיסוי ראש הולם, מטפחות הודיות צבעוניות, לא צריך? ודייאט-קולה? ושמן זית כבר אמרנו? וקצת פיתות? וספר תהילים קטן בכריכה דמוית עור עם ציור מוזהב של הקבר?

כפי שאתם רואים, הגליל הוא ארץ האפשרויות הקדושות הבלתי מוגבלות. צריך רק נחישות ודמיון.

אבל האיש שאמר כי המציאות תמיד עולה על כל דמיון צדק גם הפעם. בסמוך ל'קבר' של יהונתן בן עוזיאל מצויה אלה ארצישראלית קשישה למדי, בת שמונה מאות בערך. אם האבנים קדושות – למה שהעצים לא יהיו כאלה? זה עץ נדיב וסבלן בלי גבול. על ענפיו תלויות וקשורות מאות מטפחות הודיות, סרטי בד, עשרות מטרים רצים של נייר טואלט, גופיות קטנות – וכן, תחתונים וחזיות. זה קשור איכשהו לפוריות, כנראה. או לנפלאות ההוויה הישראלית, שבה נעים עשרות אוטובוסים ביום מקבר לקבר, מהשתטחות להשתטחות, מגזלן לגזלן – ומישהו, שהתעורר בזמן הנכון, עושה מזה הון.