יושבים על הגדר

כמעט מדי בוקר, כשמפקד אחת הפלוגות מגדוד השריון "גור" עורך את "ויש הבוקר" על גדר ההפרדה החדשה מדרום לרמאללה, הוא מוצא חתיכת גדר חסרה, כבלים חתוכים או מרכזיה שרופה. העקבות מוליכים לשני הכיוונים: צפונה לרמאללה ודרומה לכיוון ירושלים.
"יש הרבה אנשים, כל מיני אנשים שיש להם אינטרס לחבל בגדר", אומר סא"ל רונן שויקי, מפקד גדוד גור, המופקד מזה 4 חודשים על גיזרת עוטף ירושלים בין הבירה לשכונות הדרומיות של רמאללה. "היא מפריעה מאוד לפעילות הפלילית, למשל. קשה היום מאוד לגנוב רכב בירושלים או בתל-אביב, ולהעביר אותו בחתיכה אחת לרמאללה".
ההיכרות בין שויקי לכלי הרכב הגנובים היא אינטימית למדי. לפני כמעט שנה וחצי, במהלך מבצע חומת מגן, הוא הוקפץ לרמאללה, השתתף בהשתלטות על העיר, ובנוסף – גם בהחזרתם של מאות כלי רכב ישראלים שנגנבו מכל איזור המרכז ונסעו באין מפריע ברחובות רמאללה. "מצאנו מאות כלי רכב והיו אפילו כמה 'מגאנים' של סגני אלופים בצה"ל", הוא משחזר. "היום המצב הזה בלתי אפשרי ובין גניבות הרכב לפעילות החבלנית אפשר לגזור גזירה שווה. גנב הרכב חודר מן השטחים הפלסטינים מתוך מטרה מסויימת והמחבל עושה את אותו דבר, רק שהיום יהיה לו הרבה יותר קשה. הגדר הזאת היא מכשול נגד אדם".

בקו התפר של ירושלים

9 קילומטרים של גדר מפרידים בין השכונות הדרומיות של רמאללה, קלנדיה, מחנה הפליטים קלנדיה ועין אום א-שרייט, לבין השכונות הערביות הצפוניות של ירושלים רבתי – הכפר א-ראם, הכפר ביר נבאללה, והשכונות הפנימיות יותר, בית חנינה ושועפאט. האוכלוסיה משני צידי הגדר מעורבת: פה ושם יש פלסטינים נושאי תעודות זהות של הרשות או תעודות כתומות של צה"ל, ומשני הצדדים יש פלסטינים תושבי ישראל, בעלי תעודות כחולות. בניגוד לאיזור השרון, בירושלים - להיות מצידה הישראלי של הגדר נחשב דווקא ליתרון. "משיקולי נוחות באים פלסטינים רבים לגור בשכונות הקרובות יותר לירושלים, כדי להיות בקשר קרוב ונוח יותר עם מזרח העיר", אומר שויקי.
בצידה האחד של הגדר, המזרחי, מחסום קלנדיה: צוואר הבקבוק האסטרטגי שישיב על עורק החיים הראשי של הרצף העירוני רמאללה-ירושלים-בית לחם, ומפריד בפועל בין רמאללה, הבירה הזמנית הפלסטינית, לבין ירושלים – בירת הנצח של שני העמים. בחודשים האחרונים מנסים כוחות צה"ל לשוות לו מראה נסבל יותר והמדיניות החדשה של ימי ההודנה גם מונעת תורים בלתי נגמרים לכיוון ירושלים. הבטונדות במקום נצבעו בלבן, סככות המתנה חדשות מתוכננות לקום, והצבא שיפץ את הגדרות סביב המחסום כדי לשוות לו מראה של מעבר מסודר ולא של מחנה מעצר זמני מוקף בגדרות תיל דוקרני.
חלק מן הפלסטינים, אגב, ממתינים עדיין לפירוק המחסום, בעקבות ההודנה והשלום שפרץ. בצה"ל, לעומתם, מתכננים להקים במקום מסוף גבול הדומה בקיבולת וברמת השירותים והבידוק שלו למעבר ארז, המנתב את כלל התנועה בין רצועת עזה לישראל, לצד מסוף דומה במושב שער אפרים בשרון, וגם בכך אפשר לראות מעין הצהרה מדינית לעתיד לבוא.
ממערב לגדר ההפרדה החדשה – מחנה עופר, והכלא שבתוכו. 700 אסירים ועצירים פלסטינים כלואים שם בימים אלה, ויתכן שאחרי השיחרור הצפוי יהיו שם כמה מאות אסירים פחות. על ידו – מחסום "בתי המשפט".
הגדר עצמה היתה השבוע שקטה מאוד. בניגוד לימים קודמים, איש לא זרק עליה אבנים ולא הפגין, גם בנקודות החמות ביותר שלה – שדה התעופה עטרות וסביבותיו. גם נקודות החיכוך באיזור נבחרו על ידי הפלסטינים בעיקר משיקולי "נוחות": שדה התעופה קרוב לקלנדיה ולבתים של תושבים מקומיים ולשם הכי נוח להגיע כדי להפגין ולהשליך אבנים על הגדר.

לעבוד כמו בצפון

גדוד השריון "גור" הפועל באיזור, הגיע לאיזור אחרי תקופה ארוכה למדי ב"קו הכחול", גבול ישראל לבנון, כך שגדרות מערכת וסיכול נסיונות חדירה מוכרים ללוחמיו היטב. בינתיים, מערכות החיישנים האלקטרוניים המחוברים לגדר באיזור רמאללה עדיין אינן פועלות, כמו בחלק מן הגדר באיזור השרון. אלה יופעלו בשבועות הקרובים. לדברי שויקי, "בינתיים, אנחנו עדיין לא ערוכים לעבודה עם הגדר האלקטרונית. התראות הגדר לא מופעלות, ולכן גם אין לנו תוצאות כל בוקר של נסיונות הנגיעה והחדירה דרכה. בעוד חודש, נוכל לעבוד בדיוק כמו בצפון".
ומה פירוש כמו בצפון? לדברי מפקדים בשטחים, תורת ההפעלה של צה"ל על הגדר עדיין אינה מושלמת ונמצאת כל העת בפיתוח. יש דברים שיועתקו במדויייק מגבול הצפון ומגבולות השלום עם ירדן, דוגמת דרכי הטשטוש והנגיעות בגדר, אבל יש גם הבדלים לא מעטים: "אנחנו עדיין חיים עם דילמות לגבי ההפעלה", אומר שויקי. "מה יקרה אם משפחה שמתגוררת על יד הגדר תצא החוצה לעבוד בשדה? האם נעלה את הכוננות? איך מטפלים ברעשי הרקע, שכן יש סביב הגדר אוכלוסיה אזרחית. מה קורה אם מישהו מתקרב לגדרות החיצוניות ומתחיל להתעסק איתן, האם נתעמת איתו?"
סוגיה נוספת שעדיין לא נפתרה היא הוראות הפתיחה באש באיזור הגדר, שאמור להיות מוכרז בעתיד הקרוב כאיזור ביטחוני מיוחד שאסור בתנועה. בינתיים, הוראות הפתיחה באש סביב הגדר דומות לאלה המופעלות בכלל הגדה המערבית. אבל גם כאשר יוסדרו ההוראות צה"ל אינו מתכוון ככל הנראה לירות באנשים שמנסים לחצות. גם ההכרזות לא יצליחו לפשט את המצב המורכב בבסיסו: השטחים החקלאיים שבשני צידי הגדר ימשכו אליהם עובדים וסביבת הגדר לעולם לא תהיה סטרילית, כמו הגדר שסביב רצועת עזה.
"במקרים האלה", אומר שויקי, "אסור ליפול למלכודות פתאים ואסור לנו לשחק לידי הצד השני. הכי פשוט זה לירות בכל מי שבא ומתנפל על הגדר. השאלה היא אם במקרה כזה אנחנו משיגים את מה שאנחנו רוצים. אני לא רוצה לירות באנשים על הגדר, אבל גם צריך לדאוג שלא יחצו. אני אשתדל לתפוס, להגיב, לעשות את כל הפעילות המתבקשת כדי לא לשחק לידי אלה שמקטרגים עליה. שמנסים לגרום לכך שהגדר לא תשיג את יעודה. מצד שני, אם יהיה ארוע עם הרוג על הגדר, הוא יופיע מיד ב-CNN בפוקס ניוז, ב-BBC ב-NBC וגם ב-ynet, "מעריב", "הארץ" ו"ג'רוסם פוסט, ואני לא בטוח שאז אני אשרת את האינטרס הביטחוני".
גם הכוחות שיידרשו לפעילות סביב הגדר עדיין לא בנמצא. בניגוד לגבול ירדן לא יפעלו ככל הנראה סיורים קבועים על הגדר, בין השאר כדי לא להוות מטרה אטרקטיבית, אבל הגדר תדרוש כוחות תצפית, גששים וכוחות יירוט, שיוזנקו כדי ללכוד את המסתננים או להתעמת עם המנסים לפגוע בגדר. בגיזרת חטיבת בנימין, האחראית לאיזור רמאללה, עדיין לא הקוצו הכוחות האלה, אבל נראה שהכוחות פשוט יוסטו ממשימות אחרות, המיותרות בימים אלה.
הטנקים של גדוד "גור", למשל, אינם מצריכים בימים אלה כוח אדם רב במיוחד, מן הסיבה הפשוטה שהם מאוחסנים בבסיס הגדול של צה"ל בבית-אל, כשהתותחים שלהם נחים על חצובה ומחוברים לטובת הטנק. בצה"ל מעדיפים בחודשים האחרונים להעלים את הטנקים מכל רחבי השטחים וברמאללה ההעדפה גם אפשרית. "בניגוד לתמונות הארכיון של המוקטעה, שאתם מראים בתקשורת, כבר הרבה מאוד זמן אין שם טנקים", אומר שויקי. "אין היום שום משימה שג'יפ סופה ממוגן לא מסוגל לעשות, כולל לחטוף אבנים ענקיות, כמו שקרה היום ואתמול".
"ברגע שהפלסטינים יראו שוב טנקים ברחובות רמאללה, הם יוכלו לנחש שמשהו רע מאוד עומד לקרות במקוטעה", אמרו אתמול קצינים בכירים בשטחים. "בינתיים, אין כמעט טנקים בחוץ".

דו קיום חדש?

הימים הקרובים עשויים לקבוע במידה רבה את עתידה של הגדר. יד המקרה או ההבשלה במקביל של שני התהליכים, הביאה לכך שהגדר הושלמה ומתחילה לפעול בדיוק בימים שבהם המחסומים העיקריים יורדים, ובאחרים קיימת הנחיה לאפשר מעבר מהיר ונוח יחסית של תושבים פלסטינים. אם תחזור ישראל להנפיק גם אישורי עבודה לתושבי הגדה, עשויים הפסלטינים אפילו לפתח דו קיום מסויים עם ההפרדה ולהחליף את שבילי השב"חים בשערי המעבר הצהובים ובמעברים החקלאיים.
בינתיים, מנסים כל העוסקים במלאכה לבנות לגיטימציה סביב הרך שזה עתה נולד וכבר כולם מבקשים את נפשו. כמה וכמה פעמים הצביע שויקי בידו אל הגדר. "גדר" הוא אמר. "אתם רואים? לא חומה. זו גדר, ביטחונית, שנועדה למנוע מעבר של בני אדם ולמנוע פיגועים".
גם שר הביטחון, שאול מופז, שנהג בעבר לנזוף בכל מי שכינה את הפרוייקט "גדר", והעדיף על פניה את המושג "מכשול", כדי להתחמק מן המשמעות המדינית של גבול. החל לכנות אותה שוב "גדר", בניגוד ל"חומה", השגורה בפי הפלסטינים, ולרגע גם בפיו של הנשיא האמריקני בוש.
מגובה עיניהם של המג"ד או רכז השב"כ, מעניקה הגדר ומערך הפעילות סביבה, את ההגנה שהיתה כל כך חסרה לעורף הישראלי לפני שנה וחצי, כשכמעט מדי יום התפוצץ מחבל מתאבד ברחובות אחת הערים הישראליות. הקלישאה המפורסמת מימי לבנון, "אנחנו מביטים לאחור ורואים את מטולה, מעלות, מנרה או שלומי", לא יכולה להיות נכונה יותר.
אם בחודשים הקרובים ינחל התהליך המדיני הצלחה, ורמת ההתראות והפיגועים תישאר נמוכה או אף תרד, עשויות ההחלטות על בנית המשך הגדר להתמסמס ולהידחות לעוד חודשים ארוכים, אם בשל סוגיות תקציביות, עליהן דיבר היום שר הביטחון, שאול מופז, ואם בשל התיאבון הבריא של ישראל והנסיון הלא נבון לבלוע לתוך התוואי גם את אריאל וקדומים.
אם יחזרו הפיגועים, והחלק השלישי של הגדר, בין אלקנה לצפון ירושלים לא יעמוד עד אז על תילו, יזלוג כל הטרור לפירצה הענקית, ברוחב של עשרות קילומטרים, שממוקמת בדיוק מול לב המדינה וגוש דן.