הלילה של אתי

"בכל מחיר – סיפורה של אתי אלון", ערוץ 2

רוצים לרחם על אתי אלון? קחו מספר, תעמדו בתור, תפקידו אצלה את הרחמים שלכם, היא כבר תמעל בהם ותעביר אותם לעופר, שיהמר איתם בקזינו רומני.

קל, כמעט קל מדי, לרחם על אתי אלון של "בכל מחיר". אלון נראית בסרט הזה מיוסרת מאוד. בוכה. מרוטה. מתוודה. אני אתי המכוערת. אלון מכה על חטא. מה לעשות ולא מדובר בחטא שההכאה עליו תרכך אותו.

משפחת מקסימוב נחשפה אמש כפי שהיא: משפחה שכזאת. משפחת אדאמס הישראלית. אתי אלון – אשה קטנה, רהוטה, המסוגלת לספר את סיפורה בבהירות ובכנות מעוררות אמפטיה – עברה בסרט בעיקר כקורבן של הגברים במשפחתה; של אב שהפך את חייו וחיי ילדיו לז'יטונים בקזינו שבו הבית מוכרח להפסיד, ושל אח נצלן וחסר מעצורים, מה שמכונה ברפי-גינתית מדוברת "קומבינטור חלקלק". אלון, ללא ספק, נקלעה לסיחרור מסוכן אליו דחף אותה אחיה; היא הפכה לאשה המבטלת את עצמה, אשה נגררת, פאסיבית, עושה כפי שמצווים עליה, חסרת שליטה עצמית – האשה שמרב מיכאלי אמורה לתעב. אבל מיכאלי ניגשה לאלון ללא דעה קדומה ותיפקדה כמלאך בשחור המאפשר לה לספר את סיפורה בלי הנחות אבל גם בלי הטחות.

האם אתי אלון מייצגת איזו ישראל? ישראל של חוסר אחריות? של היצמדות לצורך אישי בכל מחיר? לא בטוח. אלון היא קורבן של אחיה. זהו סיפור משפחתי קטן, ספציפי, שאינו מייצג דבר זולת עצמו. טרגדיה ישראלית מקורית הראויה למחזאי טוב. "בכל מחיר" עשה עבודה יסודית כסקיצה אפשרית למחזה כזה, וארז את הפרשה ביעילות, ללא דחיפות רגשיות מיותרות.

שורה תחתונה? בנות, שלומי אלון פנוי, והוא נראה גבר טוב-לב, נאמן ומסור. אתי אמורה לרצות 17 שנות מאסר, ואחרי הסרט הזה, לפחות זמנית, זה מתחיל להיראות מעט נקמני. שנסגור על 15 לפני ניכוי שליש והעברת חוק "אחיות קלות-דעת" העתידי שתציע ענבל גבריאלי?

משום כך נרשמה הקיץ צניחה תלולה ברייטינג של חדשות ערוץ 2. המהדורה שהיתה, באופן מסורתי, הנצפית ביותר במדינה נבעטה השבוע אל מחוץ לעשיריה הפותחת. החדשות – סליחה על חילול הקודש – משעממות. הכותרת הפותחת של המהדורה אמש היתה הגילוי המפתיע כי "איראן היא שעומדת מאחורי מרבית הפיגועים בישראל". יאללה, להיכנס בהם. הכותרת השניה: מבקר המדינה עושה נו-נו-נו לשרון. נו.

מה עושים כשהחדשות משעממות? בערוץ 2 מחכים שזה יעבור. בערוץ 10 מנצלים את הזמן טוב יותר; לפני שבוע חשפו שם את קייטנת השאהידים. שלשום ואתמול הביאו טיפול חשוב וחיוני בנעשה במחסום ארז, שמדי לילה נאלצים 18 אלף פלסטינים לחצות אותו דרך שני פתחים צרים בתנאים שבהמות המובלות לשחיטה רואות טובים מהם. הכתב שלומי אלדר המשיך ותיעד אמש את התור הנמשך בין חמש לעשר שעות, בשמש קופחת, על מנת לקבל אישור עבודה בישראל. מי שראה את המראות המצולמים – שהזכירו מספיק תמונות מזעזעות ממבחר נקודות שפל היסטוריות לבחירתכם – יצא מהמהדורות הללו עם משהו. מי שמחזיק בבית מצפון חי חש, ודאי, זעם מוכר. כך מטפלים בחדשות בימים בהם נדמה שהאקטואליה עצמה עובדת רק חצאי ימים.