שתף קטע נבחר

תאילנד - שאלות ותשובות

מה יותר גרוע מיריקה? איך אומרים 'לא חשוב'? איפה אפשר למצוא אי לא מתויר? מתי הכי כדאי לנסוע? איפה אפשר ללמוד מדיטציה? אתם שאלתם, יגאל צור ענה

לאן מתי אוכל בודהיזם 
שפה ותרבות 

 

 

לאן

 

מה הם היעדים שאסור לפספס בתאילנד?

בנגקוק: לפחות 3-4 ימים. סקרנים יכולים לבלות בה עוד יום יומיים בקלות. לאלה הייתי מציע לקנות את המפה של נאנסי צ'אנדלר, שנמצאת למכירה כמעט בכל דוכן בעיר. היא מפה מאוירת היטב וקל להתמצא בה. כל מה שמסומן שם שווה ביקור.

 

צ'אנג מאי ומשולש הזהב: צ'אנג ראי, מה סאי וצ'אנג סן גם כן 4-5 חמישה ימים. זהו בעיקר אזור של טבע. הדרך הטובה ביותר היא לקחת ג'יפ ולחקור את הכבישים הקטנים, אלה שתיירי הקבוצות חולפים לידם. זה לא שיש אתרים היסטוריים אבל המפגש עם התרבות הכפרית הוא מרכז העניין.

 

אזור מה הונג סון: כדאי לשהות בו גם כן כמה ימים.

 

האי פוקט: אי גדול, שלמרות חופי התיירים יש בו הרבה פינות נעימות ויפות. הדרך הטובה היא לקחת ג'יפ ולעשות סיבוב באי, לרדת לכל חוף נסתר ולעצור בכל מסעדת דייגים מקומית.

 

האיים קו סאמוי וקו פאנגאן: קו סאמוי היה בזמנו אי עם שני גסט-האוסים, קוקוסים ושיחי מריחואנה. כדי לאכול היית צריך למשוך רשת עם מקומיים. כשהלכת לבקר חברה בחוף סמוך, כל המקומיים שישבו ותקנו רשתות היו יודעים על זה. היום זה אתר נופש ידוע עם הרבה בתי מלון. קו פאנגאן, שאהוב מאוד על תרמילאים ישראליים, הופך להיות תואם קו סאמוי.

 

האם נשארו איים לא תיירותיים, יפים ובראשיתיים?

 

בתאילנד יש מאות איים. הגדולים והידועים ביותר הם אלו שהפכו להיות מושא נערץ על תיירים קונבנציונאליים ועל תרמילאים כאחד. שמות כמו פוקט, קו סאמוי או קו פאנגאן הם כבר כמעט מטבע לשוני בשפה העברית. קו, אגב, פירושו אי.

יחד עם זאת יש הרבה מאוד איים לא מוכרים. חלקם נמצאים בגולף של תאילנד, בצד המזרחי, וחלקם נמצאים בצד המערבי – בים אנדמאן.

 

קבוצת איים שזוכה בימים אלה לתשומת לב היא איי לנטה, הנמצאים בצד המערבי. היא מונה 52 איים, שרק אחדים מהם מאוכלסים (רוצו ותפשו אחד). הם גבוהים, מיוערים ולא שטוחים כמו האיים המוכרים לרוב הנופשים הישראלים. הפיתוח התיירותי בהם הוא בחיתוליו ולכן זהו בהחלט הזמן לנסוע. באזור זה תזכו עדיין להציץ בתרבות המקומית של דייגים החיים מדיג ולא מתיירות.

איי לנטה הם ההפך הגמור מהאי קו פי פי (למעשה שני איים סמוכים), שנתון כיום בסכנה אקולוגית כתוצאה מלחץ התיירים המגיעים בשיט במהלך סיור יום מפוקט או מקארבי.

 

גם בארכיפלג של קו סאמוי, שאליו שייך קו פאנגאן, יש עדיין כמה איים פחות עמוסים. אלו הם קו טאון "אי הצב", שאורכו שבעה ק"מ בלבד ואפשר להגיע אליו מחוץ לעונת המונסונים, כאשר אין סערות בים והמעבורות עובדות כסדרן. מאחד החופים שלו יוצאות מעבורות לאי קטן עוד יותר - קו ייאן ייאן.

 

המשוואה היא פשוטה: ככל שהאי רחוק יותר ויותר וקשה יותר להגיע אליו, כך פוקדים אותו פחות תיירים והוא אותנטי יותר. אבל צריך לזכור שבאיים כאלו לעתים אין כלל שירותי תיירות, ובעיתות של אחרי מונסונים מציפים אותם יתושים, שמביאים איתם גם מלריה.

 

האם תאילנד היא רק חופים?

 

התייר הישראלי מקפיד ללכת בעקבות חבריו במסלול קבוע אולם תאילנד היא בהחלט הרבה יותר. בציבור הישראלי של תיירות ה'פגע וברח' נוצר רושם שתאילנד היא תיירות של נופש או פסטיבלים, קניות או זנות. אפילו בנגקוק, העיר הגדולה, מציעה פינות נסתרות ומדהימות, כמו למשל מסלול הליכה לאורך גדת הנהר, מקומפלקס "ריבר סיטי" אל הרובע הסיני דרך סמטאת "סמפאן". זוהי כניסה אל עולם שכמעט אינו מוכר. הרובע הסיני עצמו מספק אינסוף גירויים, והוא אחד הטובים שאני מכיר.

 

תאילנד היא גם קודם כול תרבות. למשל דרך החיים התאית, ששמה דגש מיוחד על מוסד המשפחה, היא דוגמה ומופת להתחשבות ולרצון טוב. התאי תמיד, באופן זה או אחר, דואג לאנשים סביבו. התאים גם מתמחים בריכוך הדברים. הם לא רואים שום טעם בעימותים, בלחץ ובכעס, וינסו להימנע מהם בכל מחיר.

זהו שיעור שראוי לו לקהל הישראלי ללמוד. מעל לכול עומד הכבוד לזולת, לאחר, למבוגר יותר.

 

הצעה לטיול ולינה בבנגקוק

 

בבנגקוק, הטיול הכי טוב שאני מכיר, אם הכוונה היא ללא שגרתי, היא לפתוח בקפה בבוקר במרפסת של מלון אוריינטל, לקחת את הסירה של המלון עד לתחנה הראשונה שלו בנהר. לרדת ומשם להתחיל לצעוד בסמטה היסטורית ידועה הנקראת סמפאן–ליין. תגיע איתה עד לרובע הסיני.

לחתוך את הרובע הסיני דרך סמטא אחרת הנקראת סוי סאראנופאפ, עד למקדש הקונפוציאני. משם לקחת טוק-טוק ולסיים בוואט סאקט, עם שוק הציפורים והקמיעות ולצפות מלמעלה. מבטיח היכרות לא שגרתית עם העיר.

 

לינה: אם אתה יכול להרשות לעצמך אז את האוריינטאל. כל אחד אחר מתגמד.

 

באיים: פוקט, קו-סאמוי, קו–פאנגאן. אלו הן האפשרויות הידועות. כל אי מציע אפשרויות רבות של לינה. עניין של כיס. הטיול היפה ביותר בפוקט הוא לקחת סירה שעושה שייט באזור הקרסטי הימי. אפשר גם לקחת ג'יפ ופשוט לעשות טיול מקיף-אי. המלון הכי שאני מכיר הוא המרידיין, אלא אם התכוונת ל"גסט-האוסים" ואלו מצויים כחול.

 

האם אפשר לקחת ילדים לטיול בתאילנד?

 

תאילנד יכולה להיות ארץ הרפתקאות אמיתית לילדים. לא בנוסח המהדורות הוולט-דיסניות למיניהן, אלא משהו עם ניחוח ממשי. באיזה מקום אחר הם יכולים לשבת על פיל, ואפילו להוביל אותו במעבה יער גשם מקומי, לשוט בסירה בנהר ולחזות ממנו בפעילות של שווקים, צריחים מוזהבים נישאים. להסתובב בחוות פרפרים, לשבת על שפת מקווה מים, דקלי קוקוס, תוכים צורחים ממעל, נחש פיתון מחליק אל המים. אם תדעו לעורר בהם את חוש ההרפתקה – יש בתאילנד את כל התשתית לחוויה יוצאת דופן. 

 

חזור למעלה
מתי

 

מתי העונה הכי טובה לבקר בתאילנד?

 

נובמבר עד אפריל זאת העונה היבשה ולכן היא הטובה ביותר, כאשר הזמן האידיאלי הוא דצמבר עד פברואר. זוהי תקופת ה"חורף" בתאילנד כאשר הטמפרטורות, הנוחות יחסית, נעות סביב ה-25 מעלות והלחות היחסית יורדת לפחות מ-80 אחוז. זוהי התקופה שלאחר גשמי המונסון: האוויר טרי ורענן, אפשר לנשום לרווחה ואפילו האובך הידוע של בנגקוק פחות לוחץ ומחניק. אפשר להלך בבטחה, בידיעה שלא צריך להפשיל מכנסיים כל רגע כדי לחצות שלולית ענק שלא נספגה מגשמי המונסון.

 

צריך לזכור שתאילנד נמצאת באזור שידוע כחגורה הטרופית, כך שגשמי מונסון המגיעים לרוב ממזרח, מכיוון ים סין הדרומי, פוקדים אותה מיולי ועד מחצית אוקטובר לערך. בזמן הזה בנגקוק מוצפת, מפני שתעלות המים, שפעם ניקזו אותה, נסתמו והפכו לכבישים שעולים על גדותיהם. גם הנהר, שמנקז יותר ויותר מים, עולה על גדותיו ומציף את העיר.

 

השיטפונות הקשים ביותר היו בשנים 1987-1988, כאשר בחלקה הדרומי של תאילנד נשטפו עשרות כפרים ומאות אנשים טבעו. חלק מן האשמה מוטלת על הכריתה המאסיבית של יערות בתאילנד ב-20-30 שנה האחרונות, שכתוצאה ממנה, אגב, גם פחתו הגשמים.

 

העונה החמה, ולדעת רבים הקשה ביותר, היא מסוף אפריל ועד יוני, כאשר חם חם חם ולח לח לח. זהו מזג האוויר בכל תאילנד, כך שבעונה החמה אין לאן לברוח.

באיים יכול להיות חם לא פחות מאשר בבנגקוק וצריך להחליף טי שירטס שלוש פעמים ביום ולהתקלח לפחות פעמיים, מה שחלק ניכר מן התאים עושה ממילא. מעבר לכך, כל שנותר הוא להפעיל את המיזוג.

 

האם כדאי לנסוע לתאילנד בין יולי לנובמבר?

 

אם זה הזמן היחיד שיש לכם אז סעו, בתנאי שאתם לא רגישים יותר מדי לחום ממוצע של 30 מעלות ואחוזי לחות ששואפים לעבור את ה – 90 אחוז. מעבר לכך, הצטיידו במכנסיים שניתן לקפל כשיורד גשם, מטרייה ארוכה, שגם ניתן להישען עליה כדי לדלג מעל לשלוליות. הכי חשוב סנדלי שורש או כפכפי גומי כדי לצלוח את מקווי המים שיש להניח שיווצרו.

בסך הכול לא נורא, ואפילו משעשע. יש יופי רב גם בגשמי המונסון. צריך לזכור שרוב דרום מזרח אסיה מקבלת את המונסונים באותה תקופה. יוצאת דופן היא אינדונזיה, אבל כרגע לאור המצב הפוליטי עם העולם המוסלמי כדאי להוריד אותה מן הפרק.

 

הייתי מציע לבחור מקום שהוא רמה גבוהה. אזור אפשרי הוא למשל חבל יונאן, שבדרום סין. מקומות כמו דאלי, ליג'יאנג ואחרים שחביבים על תרמילאים בשנים האחרונות יכולים להיות אופציה לא רעה. ניתן להדרים לכיוון שיא-שאן-באנה, חבל המיעוטים של האזור, או אפילו להדרים ולחצות את הגבול לוייטנאם (אפשר ברכבת) ולהתמקם סביב העיירה ספא.

 

אופציה אחרת היא לבחור אחת מתחנות ההרים בצפון הודו ולהניח קטורת כל יום ופרחים, ולקוות שהמים לא יגיעו עד למעלה. הם בסוף מתנקזים.

 

חזור למעלה
אוכל

 

האם האוכל בתאילנד, הידוע בחריפותו, מתאים לתייר הישראלי?

 

התאים הם אכלנים גדולים, לא כל כך בכמויות (הם נוטים לאכול מעט אבל הרבה פעמים) אלא בדרך בה הם מוקירים את האוכל שלהם. הביטוי השגור "סאנוק", שמשמעותו ליהנות מהחיים, מוצא את ביטויו המלא באמנות האכילה. לתאים יש אהבה עמוקה לאוכל הלאומי שלם ולרוב הם לא מחפשים שום גיוון. אפשר להבין אותם. מי שטועם אוכל תאי, ולא את הווריאציות המערביות והעגומות שלו במסעדות התרמילאים, מגלה את אחד המטבחים הנפלאים והמגוונים ביותר.

 

הבסיס הוא אורז, אם כי לא אחת יש גם אטריות מאורז. הבשרים המקובלים הם חזיר ועוף ולצידם הרבה מאוד דגים, פירות ים, ביצים ומרקים. לצד כל אלו מגיעים הרטבים, שמטרתם לחזק או להחריף את הטעם. נאם פלאא, זהו רוטב דגים מלוח. נאם פריק, הוא רוטב דגים עם צ'ילי, סוכר, ליים ושום.

ישנן דרגות שונות של חריפות. כדאי להיזהר מהפלפלים הקטנים והצרים (אדומים או ירוקים) הנקראים פריק-קי-נו. הם פשוט הרסניים. בנוסף רצוי להוסיף את המילים מא-פת, שפירושן לא חריף, כאשר אתם מזמינים אוכל.

 

בתחום המרק התרומה התאית למטבח הבינלאומי הוא הטום-יאם. זהו מרק חמוץ עם מרכיבים שונים של בשר או דג, אבל הגרסה המקובלת ביותר שלו היא עם החסילונים הגדולים (ג'מבו שרימפס), בתוספת עשב לימון, מיץ לימון, רוטב דגים ופלפלים חריפים.

יש כמובן גם קארי מהמורשת ההודית, שהם חמים ומתובלים, ויש גם סלטים - יאם, של ירקות או בשרים קרים. כלי האכילה המקובלים הם הכף והמזלג. אל תחפשו סכין.

 

הקינוחים הם ממתקים מקומיים, לעיתים קרובות בטעם קוקוס, וכמובן הפירות האגדתיים: מאנגוסטין, אנונה, פפאיה, אננס, תפוח רוז, מנגו ירוק וחמצמץ, גויאבה ודוריאן. בכל בית מלון תמצאו שלט גדול בכניסה: אין להכניס דוריאן. זאת בשל הריח הנורא של הפרי. לאכול דוריאן זה כמו לאכול את הגלידה האהובה עליך כאשר אתה יושב בבית שימוש.

 

מרקים: כדאי לנסות גאנג ליאנג פאק טונג, מרק של דלעת ואגוס קוקוס. כמו כן גאנג ג'וד, קונסומה עם פטריות ממולאות או טום קאה גאי, תרנגולת מבושלת בחלב קוקוס.

פירות ים: גאנג גארי גונג זה קארי של ג'מבו שרימפס, גונג פהאד פד הם ג'מבו שרימפס מטוגנים ברוטב צ'ילי, פו-צ'א שהם סרטנים ממולאים ופלא פהאד קהינג זה דג עם זנגביל טרי.

אורז ואטריות: קהאו אוב סאפארוד - אורז מטוגן עם אננס.

בשר: יאם נואה - סלט בקר בנוסח תאי.

ירקות: פהאק טום קאטי - ירקות מבושלים בחלב קוקוס.

קינוחים: קהאו היאו מא-מואנג - אורז דביק ומנגו.

 

מה יש ב"סי פוד מרקט", המסעדה שכולם הולכים אליה?

 

לצערי אני בדעת מיעוט. מסעדת ה "סי-פוד מרקט" וגם מסעדת ה"טומק-תאי" הידועה במלצרים על גלגיליות הן דרך להרוס כל דג וצדפה. זה בית חרושת, האוכל יקר, משעמם ולא טעים והוא פונה לחיך מערבי תפל.

 

איפה כדאי לאכול בתאילנד?

 

אפשר למצוא בתאילנד, ובעיקר בבנגקוק כמובן, מסעדות מכל סוג, החל במטבח צרפתי ואיטלקי וכלה ביפני וקוריאני. אבל החוויה הגדולה היא האכילה, או מוטב לקרוא לה הנשנוש, בדוכני הרחוב שבהם האוכל הנפלא הוא לעיתים בסגנון צפוני או בסגנון לאוס. זה זול, נקי וטעים. אין כמו נשנוש של קלמרי מטוגן או בננה מטוגנת או סתם נבירה בשקית של פירות חתוכים וקלופים.

 

חזור למעלה
בודהיזם

 

מהי הדת בתאילנד והאם זו עדיין מדינה מסורתית?

 

95 אחוז מתושבי המדינה הם בודהיסטים השייכים לפלג התראוואדה. בודהיזם הוא הכוח המאחד של המדינה. הוא משמר את הלאום והמסורות התאיות ומעצב את האופי והאישיות של התאים. הנימוס, הצניעות והסובלנות של התאים צומחים ישירות מאמונתם בבודהיזם, אשר משפיע על כל אספקט של חיי היומיום.

 

בבודהיזם התאי קארמה שלילית – קרי סבל קיומי נוכחי שנגרם על ידי חטאי העבר – איננה קיימת ונירוואנה, ההארה המושלמת, ניתנת להשגה על ידי עשיית חסד. דרך מקובלת ופופולארית לכך היא שחרור של ציפורים כלואות, צבי מים, נחשי מים ודגים. הדרך הטובה ביותר של עשיית חסד לגבר תאי היא להיות נזיר, לפחות לשלושה חודשים. זהו מעשה בו הוא הופך מנער בוסר לגבר בשל ועל ידי כך הוא מוכן יותר לשאת בחובה משפחתית ועושה נחת גם להוריו.

 

בתאילנד יש כ-28 אלף מקדשים ומספרם של הנזירים והנזירות מתקרב לחצי מיליון. נזירים יוצאים לקבץ את ארוחת הבוקר שלהם במעבר בין פתחי הבתים. הם מנועים מלהודות שכן נתינת האוכל אינה אישית אלא היא אקט של עשיית חסד על ידי הנותן.

 

הנזירים אוכלים פעמיים ביום בלבד. אחר הצהריים מותר לשתות רק מים. הם משוללי רכוש, למעט מטרייה, תער גילוח, קערת הנדבות ואולי כמה ספרים. הם לבושים בגד כתום פשוט וישנים בתאים ספרטניים. רוב הנזירים הם נערי כפר עניים לשעבר שבאמצעות המנזר המקומי קיבלו חינוך. מעט מאוד נותרים נזירים מעבר למספר שנים והם עוזבים את המקדש כדי להיות נהגי משאיות, מדריכי תיירים וכד'.

 

כדאי ורלוונטי למקומותינו לזכור את מה שאמר הבודהא: "אדם אשר מדבר הרבה על תלמודו אבל לא מתנהג בהתאם הוא כמו רועה פרות שמונה את הבקר של מישהו אחר".

 

האם אפשר ללמוד מדיטציה בבנגקוק או בתאילנד בכלל?

 

"המילה בודהיזם היא רק סמל המייצג אמונות ותפישות מסוימות. אמיתות אלו יכולות בהחלט להיות מיוצגות על ידי מילה אחרת, מוסד או סמל. כאשר אנחנו נעשים בעלי דעה קדומה לטובת הבודהיזם אנחנו חדלים להיות בודהיסטים במובן האמיתי של המילה". הציטטה הזאת הופיעה באחד מהעלונים של מהאמאקוט ראג'אוידיאליאה, האוניברסיטה הבודהיסטית של בנגקוק, והיא מופנית לשפע המערביים המתעניינים בדת הבודהיסטית ובמיוחד לאלה הבאים ללמוד מדיטציה, אופנה שהולכת וגוברת במהלך 20 השנה האחרונות. היא מיועדת כמובן לשמש כאזהרה עדינה, הבאה להתריע בפני ה"מק-בודהיזם", על משקל תרבות המקדונאלד.

 

למתעניינים הרציניים להלן רשימה של מנזרי מדיטציה בבנגקוק. מנזרים אחרים נמצאים בעיקר בצפון-מזרח תאילנד.

 

וואט מאהאטאט - Wat Mahathat נמצא מול סאנאם לואנג (המשטח הרחב שלפני הארמון) ומשמש כבסיס של פלג מאהאניקאי. כמה מן הנזירים התאים מדברים אנגלית. מידע תמצאו באגף 5, ליד מגורי הנזירים. סביר להניח שתפגשו נזירים מערביים. הנחיות מדיטציה מתקיימות באופן יומי בין 7:00-10:00 ובין 13:00-16:00. מדי יום ראשון, אחת לשבועיים, ישנו מיני מרתון מדיטציה. פרטים במקום.

 

וואט בובוניווט (הרוב מכירים אותו בשם וואט בובורניבס) Wat Bowonniwet נמצא ב- Phra Sumen Road, Banglamphu. זהו הבסיס של פלג הטהאמיוט המחמיר, שהוקם על ידי המלך בשם זה. נסיכים מבית המלוכה עוברים כאן הכשרה דתית. לאור הקירבה לאזור התרמילאים קאו-סאן ובעיות של סמים שהיו בעבר, הרי שכיום מתקבלים לכאן רק מערביים שרוצים לעבור מסלול עד לנזורה.

 

וואט פהלנג ויפאסאנה Wat Phleng Vipassana נמצא ב- Soi Ying Amnuay Charan Sanitwong ,Bangkok Noi-Thonburi יש שיעורי ויפאסאנה באנגלית. הרבה מערביים נשארו כאן, מי כתלמידים ומי כנזירים. זהו מקום טוב למתחילים ללימוד בודהיסטי ולתרגול מדיטציה. יש ספרייה בודהיסטית קטנה באנגלית. נזירי מדיטציה אינם צריכים לעושת סיבובי קיבוץ נדבות בבוקר ואין הגבלת זמן על משך השהייה.

 

וואט פאק נאם Wat Pak Nam נמצא ב- Thewattho Road, Phasi Charoen, Thonburi. מנזר גדול. הרבה מערביים עברו כאן. הדגש הוא על פיתוח הריכוז דרך נימאטאס (דימויים שכליים).

 

חזור למעלה
שפה ותרבות

 

האם יש כללי התנהגות שיש לשמור או לכבד אותם בתאילנד?

 

בית המלוכה נחשב למעל לכל ביקורת.

יש לעמוד בזמן נגינת ההמנון שמנוגן לפי כל סרט קולנוע.

יש לתת כבוד לנזירים ולמקדשים. לנשים אסור לגעת בנזיר.

ברכת השלום התאית היא סאוואדי, עם הרמת שתי ידיים מוצמדות כאשר עם קצות האצבעות נוגעים כמעט באף ומרכינים את הראש קמעה.

תאים הם האנשים הכי נקיים שאני מכיר. הם מקפידים על רחצה גם כאשר התנאים קשים. הזנחה, לבוש מרושל וחוסר ניקיון גורמים להם אי נוחות. מאחר שאנחנו מזיעים יותר, רצוי לרחרח בבית השחי לפני פגישה עם תאי.

אין לגעת בראש. זה מעליב. בוודאי לא עם הרגליים שנחשבות לחלק הנחות והמלוכלך. בעיטה נחשבת גרועה מיריקה.

בתוך מקדש אל תלכו לפני תאים שנמצאים בתפילה, אלא תעברו מסביב להם.

להחזיק ידיים בכיסים נחשב לא יפה. לעומת זאת מריטת שערות האף לא נחשבת לטאבו ואפילו מריטה של שערות בית השחי אצל נשים עשויה להיות דרך סבירה להעביר את הזמן בקרב מלצריות במסעדה!

 

מה הן המילים הכי חשובות בתאית?

 

האלו, להתראות, שלום – סָאווַאדִי. כאשר הגבר מוסיף קְרַאפּ והאשה מוסיפה קָהא.

מה שלומך? – קוֹן סָאבָּאי דִי?

בסדר (כתשובה לקודם) - סָאבָּאי די.

תודה רבה – קָאפּקוּן מַאק.

לא חשוב (אבל המילה הכי חשובה) – מַאי פֶּן רַאי.

כן – צַ'אי.

לא – מַאי.

 

האם לשם בנגקוק יש משמעות?

 

השם המלא של העיר הוא בן 167 אותיות ונחשב לשם הארוך ביותר בעולם (לפי גינס) והוא: קרונגטפ מהאנקון בובורן ראטאנוקסין מאהינטארה-יוטאיה מאהאדילוקפופ נופאראט-ראטצ'אטאני בוירום אודומארצ'ה ניבטמאהאסאטאן אמומפימאן אוואטרנאשטיט סאקאטהטייאוישנו קארמפראסיט.

 

תרגום גס של השם הוא: "העיר הגדולה של המלאכים, משכן בודהא האזמרגד, מושב השלטון השמימי, הבירה הגדולה של העולם המעוטרת בתשע אבני החן, עיר נפלאה מלאת ארמונות מלכותיים אשר דומים לארמונות השמימיים של התגלמויות האלים, העיר של האל אינדרה".

 

חזור למעלה
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ניר מגל
האיים. רוצו לתפוס אי ריק בלנטה
צילום: ניר מגל
צילום: גיא שרת
האוכל. פירות אגדתיים וטעם של קוקוס
צילום: גיא שרת
אורית אליתים
הבודהיזם. תיזהרו מאופנת המק-בודהיזם
אורית אליתים
מומלצים