בין 22 נרצחי הפיגוע: שני תינוקות

שלום מרדכי רייניץ (49) ואחד מ-11 ילדיו, יששכר דב (9) נרצחו בפיגוע, ובן נוסף, מנדי (11) נפצע קשה ולאחר שנותח בבית חולים הדסה בירושלים הועבר לבית חולים לניאדו בנתניה, סמוך לבית משפחתו.

כמו רבים אחרים, גם שלום מרדכי רייניץ ובניו, בעלי אזרחות כפולה - ישראלית ואמריקנית, עלו לאוטובוס בתום תפילתם בכותל. שלום רייניץ היה המנהל הרוחני של תלמוד התורה "דרכי אבות" בקריית צאנז, שבו לומדים 600 ילדי השכונה בגילאי 3-14, בהם בנו יששכר דב שנרצח בפיגוע. עם היוודע דבר מותו נקראו התלמידים מחופשתם לקרוא תהילים. פסיכולוג שוחח עמם על האירוע והשלכותיו.

דובר חסידות צאנז, שלום שטמר, סיפר: "שלום מרדכי גדל בשכונה מילדות, למד בכולל בקריה, ובגיל 14 קיבל מהאדמו"ר הקודם תעודה של תלמיד חכם לאחר שלמד 300 דפי גמרא בעל פה. הוא היה בעל כושר חינוכי מעולה. לפני חמש שנים העביר לו האדמו"ר מצאנז את ניהולו הרוחני של התלמוד תורה. הוא עשה את עבודתו במסירות, כל התכנים של הלימודים עברו תחת ידיו, הוא היה שקול, צנוע ומסודר להפליא. היה לו חוש ספרותי ובזכות זה הוא היה זה שכתב את דברי התורה של האדמו"ר ועזר להוציא לאור את ספריו".

דקות לפני הפיגוע הספיק שלום מרדכי רייניץ לשוחח עם אחד ממנהלי התלמוד תורה בקשר לטיול שהתלמידים היו אמורים לצאת אליו, כדי לבדוק שהכל יתבצע כשורה.

גדליה, שלימד את יששכר דב בתלמוד תורה, סיפר: "הוא היה ילד עם שמחת חיים, אהב לשחק, אך בה בעת הצטיין בלימודים. אדם חברותי מאוד. כשצריך היה להיות רציני, הוא היה רציני. כשצריך להיות שמח, הוא היה שמח".

פרט לטרגדיה של משפחת רייניץ, נפגעה משפחה נוספת מקריית צאנז בנתניה, משפחת לייפר. האב, אשתו וארבעת ילדיהם היו באוטובוס כשאירע הפיצוץ. האב נפצע קשה, האם ושניים מהילדים נפצעו קל ושני ילדים נוספים יצאו מהאוטובוס בלא פגע, צעדו בין השברים והגופות עד שהגיעו לישיבה הסמוכה.

התינוק שמואל נהרג בפיגוע ואמו, נאוה, מאושפזת בבית החולים "הדסה עין כרם" במצב קשה, והיא מתאוששת היום מניתוח שעברה. האב יעקב זרגרי, מאושפז במחלקת טיפול נמרץ, וגם מצבו קשה. גם האחות, אסתר, בת שש, מאושפזת במצב קשה. אחות נוספת, אביגיל, בת שנתיים וחצי, הועברה מהדסה הר הצופים להדסה עין כרם, ומצבה קל. אח נוסף, מיכאל, בן 12, שוחרר במהלך הלילה מבית החולים.

יעקב, אבי המשפחה, לומד בישיבה בירושלים והאם, נאוה, עבדה כמורה בבית ספר.

לפני כשש שנים חוותה לילך שתי טרגדיות קשות לאחר שאביה נהרג בתאונת עבודה בעת שעבד בחברת חשמל ולאחר זמן מה, אמה נפטרה ממחלה. היא טיפלה וגידלה את אחיה הצעיר ממנה. "היא היתה דתייה מסורתית אך לאחר שהוריה נפטרו היא התחזקה והפכה לחרדית. היא היתה צדיקה וצנועה", סיפרה היום חברתה כשעיניה אדומות מבכי.

"היא היתה מחוברת לכותל. כל הזמן נהגה ללכת ולהתפלל שם", כך סיפר שלום קרדי, חותנה של לילך קרדי שנהרגה אמש בפיגוע בירושלים, בו נהרגו 20 בני אדם.

שלום קרדי, אביו של שמואל, בעלה של לילך, היה בעבר חבר מועצת העיר נתניה. הוא מספר כי "לילך למדה הנהלת חשבונות, אבל באחרונה היא היתה בבית וטיפלה בבנה ובאחיה בן ה-14 אותו היא מגדלת. היא היתה מחוברת לכותל, תמיד נסעה לשם כדי להתפלל".

אחיו סיפר כי "אתמול ידענו שהוא היה בכותל. הוא אמור היה לחזור בשעת הערב. התקשרנו למכשיר הסלולרי שלו. תמיד הוא היה עונה אחרי פיגוע, אך הפעם הוא לא ענה. הלכתי לכל בתי החולים. תוך שעתיים וחצי הייתי בכולם. הוא לא היה ברשימות. אז הבנתי שהוא לא פצוע ובררתי עם אנשי זק"א. הם יעצו לי ללכת לאבו כביר ואמרו שכנראה גופתו שם". האח הוסיף ואמר שבני המשפחה מחכים שהמשיח יגיע, "אנחנו לא מאמינים בנקמות השם".

מנחם הותיר אחריו חמישה אחים ואחות ושני הורים.

בינדר היה חסיד גור, המקורב מאוד לאדמו"ר הקודם, הרב פנחס מנחם אלתר, מאז שלמדו יחד בישיבה.

יעקב היה ידידם גם של ח"כ יעקב ליצמן, של הרב הראשי של ירושלים שנפטר לפני כשבועיים - הרב יצחק קוליץ ז"ל, ושל סגן ראש עיריית ירושלים, יהושע פולק. ידידיו תיארו את יעקב כ"איש צנוע, שייעץ לכולם, וירא שמיים בכל צעדיו והליכותיו". לדבריהם, יעקב היה גדול בתורה, ונמנע מעיסוק פוליטי בעצמו, כשהעדיף להישאר מאחורי הקלעים.

יעקב הותיר אשה ושבעה ילדים.

הבן יואל טילפן לאמו ב-20:30 וביקש ממנה להגיע, אך ליבה אמרה שעדיין לא סיימה לקרוא תהילים. גם בעלה, הרב ישראל שוורץ, טילפן שלוש פעמים וביקש ממנה להגיע, אך היא נשארה עד תום התפילה.

כשנודע לאב ולבנו על הפיגוע הם ניסו לטלפן שוב אל ליבה, אך לא היה מענה: "זה לא ייגמר בטוב", אמר בעלה.

ליבה היתה מורה לתפירה ובימים אלה היתה אמורה לעבור הסמכה ולשמש מורה ברשת בית יעקב. "העובדה שהיא נהרגה אחרי התפילה בכותל, זה כאילו שהיא השלימה את המסע שלה. היא נהרגה על קידוש השם", ספד בנה יואל.

אשתו של הרב חנוך סגל בן ה-65 שנרצח אמש בפיגוע בירושלים, הגיעה שעות ספורות לפני כן לחופשה ברומא, שם קיבלה את הבשורה המרה על מותו של בעלה, יממה לפני יום נישואיהם ה-44.

סגל, אב לחמישה מבני ברק, שימש מורה ומחנך שלימד אלפי תלמידים בתלמוד תורה. סגל עצמו ניצל את חופשתה של אשתו ונסע אל בנו בירושלים. משם נסע לכותל להתפלל. מספר דקות לפני שעלה לאוטובוס חזרה אל בית בנו בירושלים, שוחח עמו בטלפון וסיפר לו שהוא עולה לאוטובוס. כשבנו שמע על הפיגוע, הוא חשש לחיי אביו.

"מדובר בתלמיד חכם, באיש ספר", סיפר אחיינו של חנוך, חיים סגל, "מדובר באדם שישב, למד, קרא, התעניין בהכל, בן אדם משכיל מאוד". הרב חנוך סגל הותיר אחריו שני בנים, שלוש בנות, 20 נכדים ושתי נינות.

שמואל ולנר (50) מירושלים השיא רק לפני חצי שנה את אחד מבניו.

ולנר, מחסידי סאטמר, ניהל עם אחיו את חנות ספרי הקודש "כתר" במאה שערים. הוא הותיר אחריו אשה, חמישה ילדים ונכדים. בעוד כחודש וחצי אמורה בתו להתחתן.

בנימין ברגמן בן ה-15 בילה בחגיגת בר מצווה. אחר כך עלה על קו 2 של אגד בדרכו לבלות עם חברים - שם השיג אותו הפיגוע.

ברגמן, תושב שכונת בית ישראל, היה תלמיד בישיבת "שומרי החומות". מאיר, דודו של בנימין, סיפר: "הוא היה ילד נחמד, בחור מוכשר שסייע לכולם".

בנימין היה בן הזקונים במשפחה. אתמול שב אביו מקנדה - רק כדי לשמוע את הבשורה הקשה. בנימין הותיר אחריו הורים ו-8 אחים ואחיות.

גולדי טויבנפלד נהרגה יחד עם בנה התינוק שמואל, והשאירה אחריה 12 יתומים.

משפחת טויבנפלד מתגוררת בעיירה חרדית צפונית לניו יורק, ולפני 3 ימים הגיעו גולדי, בעלה ושניים מילדיה לארץ כדי להשתתף בחתונה.

לפני ששבו, ביקשה גולדי לקחת את ילדיה לכותל. בעלה החליט שלא להצטרף. באוטובוס בדרך חזרה נהרגו האם והתינוק, בעודו ישן בעגלה. ילדה נוספת, בת-שבע, נפצעה בינוני.

גולדי ושמואל ז"ל הובאו למנוחות בירושלים.

אלישבע בת ה-16 היתה בת הזקונים משמונת ילדי המשפחה, המתגוררת בבני ברק.

היא למדה בסמינר "בית יעקב" בעיר. "ילדה יפהפיה, בלונדינית, תכולת עיניים. ממש פרח", סיפר דודה, אריה ספוקויני.

אמה של אלישבע, סימה, היתה עמה באוטובוס כשאירע הפיגוע ונפצעה קשה. היא אושפזה ב"הדסה עין כרם" ומצבה התייצב.

כמעט כל בני משפחת בר אור, שני ההורים ו-7 הילדים, נפגעו בפיגוע, שאירע לאחר ששבו מטיול משפחתי במנהרות הכותל.

אברהם בן ה-12 נהרג, כל יתר בני המשפחה נפצעו קל עד בינוני. האח יניב בן ה-4 היה האחרון שנותר מאושפז.

קרובי המשפחה סיפרו בכאב כי אברהם, ש"היה תמיד שובב גדול", רץ למרכז האוטובוס, לקטע ה"אקורדיון", משום שרצה לשחק. שם בדיוק התפוצץ המחבל המתאבד.

במשך קרוב ליממה נעו בני משפחתה של ציפורה (פייגה) דושינסקי בין תקווה לייאוש, שמא היא נמצאת בין הפצועים קשה שטרם זוהו. אולם לבסוף קיבלו את ההודעה המרה: גופתה של יקירתם זוהתה במכון לרפואה משפטית באבו-כביר. ביום חמישי ליוו אותה מאות בדרכה האחרונה בבית-העלמין בהר הזיתים.

כדרכה מדי יום יצאה דושינסקי ביום שלישי בערב להתפלל בכותל המערבי יחד עם חברתה ליבה שוורץ, גם היא בין קורבנות הפיגוע. בדרך חזרה הביתה, תחנה אחת לפני שעמדה לרדת מהאוטובוס, פוצץ את עצמו המחבל המתאבד.

בעלה של דושינסקי, מרדכי צבי ושכניה, שהדי הפיצוץ נשמעו היטב בבניין שבו הם מתגוררים בשכונת בית ישראל, חשו שהיא נפגעה. במשך שעות הארוכות חיפשו אותה בין בתי החולים. כשלא מצאו אותה, נסעו לאבו כביר.

מכריה ושכניה של דושינסקי מתארים אותה כאישה צדיקה. "הבית שלה ושל מרדכי בעלה", סיפרו, "היה תמיד פתוח בפני בחורי ישיבה שמצבם קשה. סיפרו שמדי שבת היתה דואגת לארוחתם של לא פחות מ- 300 איש ובכל סוף שבוע אירחה עשרות אברכים לארוחת שבת ונהגה לחלק אוכל לנזקקים. במלאכת הבישול החלה מספר ימים קודם והכל בסירי ענק שהוצבו במטבח הביתי הקטן. קרוביה אומרים שכל פעילות הצדקה שלה נבעה מכך שלא היו לה ילדים משלה. "מדובר באישה צדיקה, אשת חסד אמיתית, שהקדישה את חייה למען הקהילה ולמען הזולת".

מריה אנטוניה רסלאס (39) תושבת הפיליפינים, נשואה ואם לבן 16, הגיעה לארץ לפני כמה שנים, עבדה בסיעוד ובניקיון בירושלים ונהרגה בפיגוע ברחוב שמואל הנביא.

מריה אנטוניה היתה בדרכה לעבודה בשכונת שמואל הנביא ביום הפיגוע. משבוששה להגיע לעבודה התקשרו מעסיקיה לדירתה במרכז ירושלים, ואז החלו חבריה, ובראשם שותפתה לדירה, לחפש אחריה.

"אנטוניה היתה מאד זהירה", סיפרה שותפתה לדירה, אתרלה קרוז. "היא אהבה את ישראל, אך בגלל החשש מפיגועים בירושלים מיעטה להסתובב במקומות הומים. כשהבנו שלא הגיעה לעבודה התקשרתי לבתי-החולים, ונמסר לי שאין שם פיליפינים. שמחתי כי חשבתי שהיא פשוט מאחרת, אבל ככל שהזמן עבר, הבנו שמשהו רע קרה. בלילה נסעתי לאבו-כביר וישר זיהיתי אותה".

בקרוב אמור לעבור ארונה של אנטוניה לפיליפינים.

וויץ התאלמנה לפני 32 שנה והניחה אחריה שמונה ילדים. בני משפחתה מספרים על "אשה דגולה, שעסקה כל חייה בחסד, טיפחה בית בדרך התורה והחסידות, גידלה את ילדיה בחום והביאה את כולם לחופה ולמעשים טובים".