וולוו בכל שטח

וולוו XC90 אינו רכב חדש על הכביש המקומי. לא רק שהוצג לראשונה בתערוכת דטרויט עוד בינואר 2002, הוא גם משווק אצלנו זה חודשים ארוכים. הסיבה להופעתו המאוחרת-משהו בערוץ הרכב נעוצה בבעיות עמן נתקל בעת השקתו המקומית. בעיות הקשורות לידיים נוקשות מדי - או מסוקסות כהלכה, תלוי את מי שואלים - של כתבי רכב שונים. בקיצור, כאשר הגיע אלינו לראשונה, לא היה בקו הבריאות.

אלא שלמרות הוותק היחסי, מדובר עדין ברכב יוצא דופן, ובהחלט לא מראה שכיח גם באירופה למשל. בין היתר מכיוון שלאחר השקתו הראשונה בארה"ב, עברה שנה תמימה עד שגם אירופה קיבלה "זכאות" לייבא וולוו לשטח. מה שמבהיר עוד יותר לאיזה שוק בדיוק הוא מיועד. ארה"ב כמובן, וגם אירופה. הקטגוריה? זו המוכרת כל-כך ובה מככבים בהצלחה שונה מכוניות אחדות. החל מאודי אולרוד, דרך ב.מ.וו X5, ובאמריקה לפחות גם ג'יפ עם גרנד-צ'ירוקי.

לא ראשון

בניגוד למה שנהוג לחשוב, ה-XC90 אינו וולוו ראשון בעל יכולת שטח. עוד לפני שנים החלה החברה השוודית בשיווק גרסאות שטח למכוניות סטיישן מתוצרתה, כמו ה-850 ו-V70. אלא שכאשר החליטו שם לעסוק בשוק המתפתח במהירות שיא ברצינות, הגיע זמן הבחירה. האם לאמץ את הכיוון של אודי, שהפכה סטיישן יוקרתי לשטח יוקרתי, או שמא הגרמנים האחרים מב.מ.וו ומרצדס, שפיתחו רכב חדש במיוחד. בואו ונגיד את זה ככה - אודי כבר מצטערים על כי בחרו בדרך ההיא.

בכל אופן, מלבד בחירה בפיתוח שונה לרכב שכזה, כדאי לשים לב לגמישות המודגשת של פלטפורמת וולוו. שהרי על אותו בסיס, פחות-או-יותר, מייצרים השוודים מכונית נוסעים בגודל בינוני (S60), מכונית נוסעים גדולה (S80), ומכונית סטיישן (70) שהיא למעשה גרסת בסיס ל"כמו-שטח" רך, ועכשיו הדבר הגדול הבא.

והוא באמת גדול, במפתיע יש לומר. כי אם תביטו בה מהצד, ככה סתם ומבלי להתעמק, תציג צללית ה-XC מראה צנוע יחסית ובעיקר מוכר. "וולוואי" טיפוסי. עכשיו העמידו אותו לצד קרוביו לתפקיד ומתחריו העיקריים, ותגלו לפתע כי לא רק שאינו קטן מהם, לעיתים קרובות הוא גדול יותר.

עם בסיס גלגלים של 286 ס"מ הוא למשל הארוך בדגמי וולוו, ובכל מקרה לא קטן-מידות. כך גם עם ממד רוחב של 190 ס"מ, ואפילו ממד גובה של 174 ס"מ. ועם מידות אלה הוא גדול בכל כיוון מה-X5 של ב.מ.וו, העושה רושם גדול בהרבה. למעשה, הוא אפילו ארוך וגבוה מהקאיין הבומבסטי של פורשה. נותר רק לגלות אם צניעות המראה חיובית כאן, או שלא...

על הנעה ומנוע

מתחת לעור השוודי-טיפוסי אין הפתעות גדולות. בבסיסו דומה המבנה למכוניות ההנעה הקדמית של היצרן, אם כי כאן משתמשת מערכת ההנעה הכפולה במצמד מפוקח-מחשב מבית האלדקס, לצורך העברת הכוח (גם) לגלגלים האחוריים. ממש כמו S60 כפולת הנעה, ומכוניות רבות אחרות של קונצרן פולקסווגן כאודי TT, ו-A3, פולקסווגן גולף, סיאט ליאון ועוד. יחסי העברה קצרים לשטח (הילוך כוח) אין כמובן, ולגרסאות בעלות מנוע שישה הצילינדרים, כרגיל בוולוו ומטעמי מקום ותצורה, חסר הילוך חמישי בתיבה האוטומטית.

ואם כבר מנוע, ה-XC מוצע עם שלושה מנועים מוגדשים: צרכן סולר בנפח 2.4 ליטר עם 163 כ"ס, ושני שורפי בנזין בנפח 2.5 ליטר עם הספק מרבי של 210 כ"ס, או ה-2.9 ליטר המוכר, שמייצר הספק מרשים במיוחד של 272 כ"ס. את נסיעת המבחן ערכנו, כצפוי כמעט, בחזקה והיקרה בגרסאות.

על הברכיים

בכל מה שנוגע לתא הנוסעים ב-XC, דרושה כאן הבהרה וגילוי נאות. מבחינתי, למרות שהוא אינו המפואר, המפנק או אפילו האיכותי מכולם, חלל הפנים בוולוו מודרנית הוא מהטובים בעולם הרכב, אם לא הטוב שבהם. אין כאן עניין לפירוט מדוקדק, שהרי בספירות מחיר של מאות אלפים, קשה למצוא נפילות גדולות במיוחד. מדובר בתחושה כללית של נינוחות, רוגע ובעיקר זיהוי מיידי של מקום מוכר.

הקונסולה הבהירה ממול, עם מגוון המתגים והמנופים והצגים, עם מערכת שמע טובה ומיקום מצוין של כל אבזר תפעול, ולמרות מושבי עור נטולי תמיכה לחלוטין וכמעט בלתי אפשריים למציאת תנוחה מושלמת, גורמים לך להרגיש כאילו כל חייך נהגת במכונית הזו.

אלא שעכשיו אתה יכול לפתע להציע מקום ישיבה לשבט שלם, שבעה נוסעים בסך הכל, תוך שימוש בשני מושבים – לשני זאטוטים קטנים - מתקפלים בנוחות מאחור. ואם זה נראה לכם כמעט טריוויאלי במכוניות גדולות כל-כך, אתם טועים. כי מרבית המתחרים דווקא לא משוכנעים בנחיצות. וגם אם כן, הם מתאפקים ובוחרים להישאר עם חמישה מושבים בלבד.

אבל מה זה חשוב

עם מכונית שעולה כל-כך הרבה כסף, ומבטיחה להעניק יכולת מגוונת של כביש ושטח ופאר ונוחות, הדבר האחרון שמעניין אותך ברגע בו אתה מתיישב בפנים, הוא בדיקה רצינית וקפדנית של מיקומה בספקטרום הרכב המקומי. כל מה שאתה רוצה ברגע כזה, הוא לנהוג. והרבה.

זה עוד יגיע. בשלב ראשון חייבת ה-XC להוכיח את יכולתה בסביבה הטבעית. וכאן מגיעה נקודת הזכות הגדולה והחשובה של וולוו. היא פשוט הרבה יותר ייחודית. כי בינינו, מה תראו היום בשכונות היוקרה האמיתיות? סביר להניח שאחד מהשניים, למי שיכול לטפס מדרגה גבוהה יותר מרכבי השטח האמיתיים יחסית מתוצרת יפן.

ב.מ.וו, ומרצדס, וב.מ.וו, ומרצדס, וגרנד צ'ירוקי ומרצדס וב.מ.וו. ובמקום כזה, אפילו אם בעליו המתוחכם עדיין אינו מודע לכך, למקוריות יש משמעות חיובית. והוולוו נראית שם מקורית מאד. זה גם אומר שלא מוכרים ממנה באותן כמויות, אבל אתם ידידיי אינכם היבואן...

בכל אופן, בתנועה עירונית תגלו עד מהרה שהוולוו אכן אינו רכב קטן מידות. תגלו גם כי היא לא נוחה במיוחד תודות לצמיגים שאינם "כביש" בלבד. ושקשה לחנות, ושהיא צורכת כאן בערך ארבעה ליטר לקילומטר. אבל גם שאתם יושבים יחסית גבוה, ושכולם מביטים בכם, ושאתם משמשים כמשענת לשליחים ברמזור.

ובכביש המהיר?

שם דווקא היה נחמד. מאד נחמד אם תשאלו אותי. הילדים זעירי המידות אהבו מאד את העובדה שהפכנו לאטרקציה של הדרך. הנוסעים המבוגרים העריכו עד מאד את הנוחות הגבוהה-פלוס, לעומת מרבית המתחרים. אלא שהנהג יוצא קצת פחות שבע רצון. לא מפני שעם 272 כ"ס קשה לשמור על מהירות שיוט של 105 קמ"ש. את זה די קל לשמור בהילוך ראשון ועוד טיפ-טיפה. למען האמת, שני מגיע ל-150, כך שאין בעיות כאן.

הבעיות שמורות דווקא לתיבת ההילוכים, שמתגלה כחוליה החלשה במכונית הזו. בסדר, רק ארבעה הילוכים אמנם, אבל לפחות תפעול קצת יותר נעים באופציית השילוב הידני. וזה עוד לפני שמדברים על יחסי העברה ארוכים מאד. מאד-מאד. שלישי למשל מגיע ל-220, אם רק היה מספיק כוח. וחוץ מזה הוא איטי מדי בתגובותיו, ומציע הילוך אחד (רביעי) שמתקשה להאיץ את המרכב הכבד והעמוס, למרות הכוח והמומנט הרב. לא לעניין.

ובשטח?

תעשו לי טובה. וולוו XC90, ולא משנה כמה מיגוני גחון ממתכת או פלסטיק שחור בצדדים, אינו רכב שטח. הוא יכול לספק מרווח גחון לא רע, אבל אין לו את מהלך המתלים הנדרש. הוא יכול להציע כוח מנוע רב, אבל אינו מסוגל לטפל בשום מצב בעייתי מבחינת אחיזה. הוא מצויד אולי בצמיגי כביש-שטח, אבל תעשו לו טובה והשאירו אותו על הכביש.

שטח רך, מסוג האזורים בו ימצאו עצמן משפחות אמידות כאשר יצאו לתור את האחו ושבילי קק"ל, אינו מהווה כמובן כל בעיה. כאן יציע הוולוו איכויות עליהן לא יכולים גברי שטח אמיתיים אפילו לחלום. ולזה בדיוק, אבל ממש בדיוק, הוא נועד. אז מה אם מערכת הבלימה אינה עומדת במשקל הרב לאורך זמן? אז מה אם בקרת היציבות מתנתקת כאשר מופעל עומס יוצא דופן על הבלמים? אלה באמת זוטות.

סיכום

כי בסופו של דבר, מדובר באבזר יוקרה, מוצר איכות למי שיש לו כבר (כמעט) הכל, ורוצה לשפר (עוד) מעט את איכות חייו. כמו ב.מ.וו X5 ואודי אולרוד, ומרצדס ML ופולקסווגן טוארג ופורשה קאיין ומי בעצם לא. כולם מתכננים על קבוצה קטנה ומאד אקסקלוסיבית המסוגלת לשלם מעל 400,000 שקלים על רכב שאמור להעניק הרבה מכל דבר, אבל למעשה אינו אלא הצהרה יומרנית על הרפתקנות חבויה היטב.

במקרה זה זוכה הוולוו דווקא לחיזוק חיובי, כאמור, עקב היותו יוצא דופן ומקורי בסביבה שבלונית ושמרנית. זה נותן לו מבחינתי הרבה מאד נקודות זכות. בסופו של דבר, איכויותיו לא ימדדו על מיטב מערכות האלקטרוניקה מונעות-החלקה-וגלגול בהן הוא מצויד, אלא על הפוזה שהוא יהיה מסוגל להעניק לבעליו. במקרה זה, ה-XC עושה עבודה מצוינת. זאת אומרת, אם יש לכם נגיד 430,000 שקלים, ועוד 8,500 לטלפון סלולרי אינטגרלי...