הנפטונז מציגים: מסיבת הגרוב הגדולה
מפיקי העל הוציאו תקליט משלהם ובו מככבים כל גדולי ההיפ הופ. התוצאה גרובית כמתבקש
"עם ההצלחה קשה להתווכח", זו סיסמה רלוונטית במיוחד לסיפורם של צמד המפיקים/מבצעים צ'אד הוגו ופארל וילאמס, שניהם בני 29, הידועים כ"נפטונז". יעקמו חובבי ההארד קור את פרצופם כמה שיעקמו, נכון להיום הנפטונז הם השם החם של תעשיית המוזיקה בארה"ב. לכבוד ההתמקמות בפסגה והוצאת אלבום הניצחון Neptunes Present: Clones קבלו את סיפורם של הנפטונז - אגדה מוזיקלית.
הסיפור של הנפטונז מתחיל בתיכון רגיל למדי בעיר וירג'יניה ביץ', במפגש מיקרי בשיעור מוזיקה של צמד התלמידים צ'אד ופארל. המפגש הוליד ידידות עמוקה ומאוחר יותר שיתוף פעולה מוזיקלי, שבהתאם לגילם הצעיר התבטא בעיקר בעריכת קלטות מחתרתיות ונגינה בהרכבים אנונימיים. בניגוד לשם שנטלו לעצמם מאוחר יותר- N.E.R.D התנהלותם של השניים היתה פרועה למדי וכללה גניבת ציוד להופעות והעפה חוזרת ונשנית מלהקות שונות.
את הפריצה הראשונה לעולם המבוגרים עשו צמד החברים ב-1994 בעקבות מפגש עם מפיק העל טד ריילי, שמשרדיו נמצאו בבניין סמוך לבית הספר. מסיבות השמורות איתו לקח ריילי את צמד המתלמדים תחת חסותו ונתן להם את ההזדמנות הראשונה- משרת עוזרי הפקה באלבום הבכורה של הבלאקסטריט. בתום ההפקה חתכו צ'אד ופארל מהמנטור ריילי ויצאו כצמד מפיקים מתחילים אל העולם הגדול. השנים הבאות חשפו לאט לאט את הטאץ' היחודי שלהם - השכלה מוזיקלית רחבה ויכולת להתיך שלל סגנונות מוזיקליים לסאונד קל לעיכול ונוטף מגרוב.
יש ביקוש
ב-1999 ההמראה מתחילה כאשר הנפטונז מפיקים לאול דירטי בסטרד את "Got Your Money", סינגל שמשתלט על המצעדים. עד מהרה התברר שלמוצר של הנפטונז יש ביקוש בתעשיית ההיפ הופ, ולא מעט ראפרים מבקשים לפרוץ את מחסום הצבע ולבצע השתלטות תאגידית על שוק המוזיקה כולו. בהתאם, מפיקים עם מגע פופי קליל כמו שילדים לבנים אוהבים לשמוע, הפכו למבוקשים במיוחד.
בשנות האלפיים המשיכו הנפטונז בדרך אל הפסגה וקו היצור המוזיקלי לא הפסיק לנפק להיטים לוהטים לג'יי זי, קליפס, קליס, סנופ דוג, וכמעט כל מותג היפ הופ מצליח שתצליחו לחשוב עליו. בטוויסט אירוני למדי, מעמד אלילי ההפקה של המוזיקה השחורה מושך אל השניים שלל כוכבים לבנים שרוצים קצת מהגרוב השחור דוגמת בריטני ספירס, אנריקה אגסליאס, ג'סטין טימברלייק ואפילו הרולינג סטונס.
במקביל לכיבוש עולם ההפקה (בשביל הכסף) והקמת לייבל פרטי בשם סטאר טרק, מייסדים צ'אד ופארל (בשביל הנפש) את N.E.R.D הרכב אלטר אגו לנפטונז אליו מצורף שיי היילי, חבר לספסל הלימודים ודמות מסתורית למדי, ככל הנראה בשל בעיות עם שלטונות החוק. השלושה מוציאים אלבום בכורה IN SEARCH OF, גונזים אותו מייד להפקה חוזרת, וזוכים לאוסף ביקורות מתלהבות והצלחה מסחרית פחותה בעת הוצאתו המחודשת ב-2002.
ומה עכשיו?
השנה היא 2003 וסוף הסיפור קרוב. הנפטונז כבר מוזכרים בצמוד למפיקי על כמו ד"ר דרה וטימבלנד, כאשר הסוגיה המרתקת עולה - אחרי שהפקת תקליטים לכל השמות הגדולים, לאן נשאר להתקדם? שלל הופעות האורח של פארל בכל קליפ אפשרי, החל מבריטני וכלה בג'יי זי, מסמנת את התשובה - למה להפיק להיטים לכוכבי ענק במקום להפוך לכוכב ענק בעצמך?
בהתאם קבלו את מימושה המושלם של פנטזיית האגו של כל מפיק Neptunes Present: Clones פרוייקט ההפקה אישי של הנפטונז אליו זומנו כל השמות הגדולים של ההיפ הופ והאלבום שאמור להראות לכולנו מי פה הכוכבים האמיתיים. מאחורי כל הסיפור נמצאת כמובן המוזיקה. רשימת המבצעים באלבום נשמעת כאמור כמו חלום רטוב של כל B בוי מצוי: ג'יי זי, סנופ דוג, קליס, באסטה ריימס, לודקריס, נלי וכמובן N.E.R.D ופארל עצמו.
את הציפיות לשמוע סאונד אחר מהנפטונז אתם מוזמנים להניח בצד. בחלקיו הטובים של האלבום מייצרים פארל וצ'אד את אותו צליל שהפך לסימן ההיכר שלהם: גל חדש פוגש Fאנק, פעימות סינתי קרירות לצד שליטה וירטואוזית במקצבי תופים וטונות של גרוב. רוב הרצועות באלבום הן להיטים בפוטנציה. Frontin של פארל וג'יי זי (שכבר הפך ללהיט), Good girl של ונסה מרקוז light on your ass on fire של באסטה ריימס ו-If של נלי הם רק דוגמאות יצוגיות.
בשתי רצועות הרוק באלבום מתגלה כי לקחת ריף סינתיסייזר זה דבר אחד ולהפיק יצירת רוק שלמה זה דבר אחר לגמרי, אמנות, איך נאמר בעדינות, בה הנפטונז עדיין אינם שולטים לגמרי. למרבה המזל העידן הדיגיטלי מאפשר להוריד רצועות בלתי רצויות מרשימת ההשמעה ולאחר פעולה כירורגית מספקת ההאזנה לאלבום רצף מהנה בהחלט של מוזיקה fאנקית, כייפית ביותר ורקידה ביותר. יותר מזה אולי לא צריך לבקש.
את מילות הסיכום נשאיר בידי הכוכב עצמו פארל: "הוצאנו את האלבום כי אנחנו לא רוצים שאנשים יצטרכו לקנות 15 אלבומים שונים כדי לשמוע את הסאונד שלנו, הם יוכלו פשוט לקנות את האלבום הזה."
לפנייה לכתב/ת 
