מי צריך דולרים באירופה?

1. הדולר, האירו והשקל (או המשולש הלא רומנטי)

ברוב מדינות אירופה, השייכות לאיחוד האירופי, המטבע הרשמי הוא אירו. מדובר במטבע מוכר, ידוע וחזק. אבל משום מה הבנקים וחברות האשראי בישראל לא מסוגלים לחשוב באירו כאשר אנו, הצרכנים, נוסעים לחו"ל. זאת, למרות שההיגיון שעבד בזמן שבאירופה היו כמה עשרות מטבעות והמכנה המשותף היחיד היה הדולר, אינו פועל היום -  כאשר כמעט בכל אירופה יש מטבע אחיד.

ישראלים המשתמשים בכרטיסי אשראי או מושכים מזומנים מה"כספומטים" בערי אירופה נאלצים לשלם לבנקים ולחברות האשראי עבור שתי המרות מטבע: מאירו לדולרים ורק אחרי זה לשקלים. למה אי אפשר לבצע את ההמרה ישירות מאירו לשקלים? התשובה טמונה כמובן ברצונן הטוב של הבנקים וחברות האשראי שבבעלותן, שלא ממש ששות לוותר על גזירת הקופון בגין שתי המרות המטבע.

הנושא אף הגיע לידי המפקח על הבנקים, יואב להמן, שקיבל מכתב בנושא מהתאחדות סוכני הנסיעות, בבקשה שיורה לחברות האשראי להנפיק שוברים רב מטבעיים או שוברים באירו.  "כל עיכוב בהנפקת שוברי חיוב נקובים במטבע יורו", נכתב,  "מסב נזק כספי לציבור הצרכנים בישראל הנאלצים לשאת בעלויות ההמרה המיותרות ובהפרשי שער שאינם מחויבי המציאות".

גם בהתאחדות סוכני הנסיעות, אגב, לא מופתעים מהעיכוב בהנפקת השוברים: "אין תימה שחברות האשראי אינן מזדרזות להיענות לדרישתנו להנפיק שוברים ביורו", נכתב,  "שהרי הן הנשכרות היחידות מההמרות המיותרות".

אז להמן, תרים את הכפפה.  

 (שלומי דונר)

2. עיריית ת"א משלימה הכנסה

המהלך הזה, של עיריית תל אביב, הוא אבסורדי: במקום לעודד שימוש בקטנועים בעיר הצפופה ביותר בישראל שיש בה מחסור חמור במקומות חניה, בחרה לה העירייה לקנוס בעלי קטנועים שמחנים את כלי רכבם על המדרכות. 

לידיעתך, רון חולדאי, קטנועים חונים על מדרכות ניתן למצוא בכל קרן רחוב בעיר, וברוב המקרים הם אינם מפריעים להולכי הרגל. לעומת זאת, הם  מקטינים את נפח התנועה על ארבע בתל אביב. אז תרד מזה ותמצא דרכים צודקות יותר להעשיר את קופת העירייה.  

 (דוד הכהן)

3. שירותי גרר, לא מוניות

הזוג נ' הם מנויים ותיקים של חברת גרירה ותיקה ומוכרת. לשמחתם מעולם לא נאלצו להשתמש בשירותיה עד שהגיע טיול השבת האחרון לכנרת. עת עשו דרכם דרך ואדי ערה חזרה הביתה, אל מול פני השמש השוקעת, שבק פתע האוטו ותחנוניהם ("תידלק כבר, תידלק") עלו בתוהו.

לא נותר אלא להתקשר, ולחכות בצוותא (מתוך תחושת חובה הדדית) לגרר המושיע.  "שעתיים גג", ענתה להם המוקדנית תוך שאינה טורחת להתייחס להסברים על מיקומם הלא ממש סימפטי ועל החושך העומד לעטוף אותם בקרוב, "שעתיים גג והגורר לוקח אתו רק אדם אחד".

"סליחה?" נזעקה הגברת נ' , ומה בדיוק יעשה השני באמצע ואדי ערה החשוך?".  "גברת", היתה התשובה הרגישה, "אנחנו שירותי גרר, לא שירותי מוניות". אחרי דין ודברים קולני הלכה המוקדנית לברר. במהלך ה"hold" בחרה החברה שלא להשמיע מוסיקה שקטה, העשויה לסייע בהרגעת פקעות העצבים המתקשרות מטבעה של הסיטואציה, אלא במערכון של חנה לסלו.  "ביזארי לגמרי זה היה", אומרת גברת נ', "אמצע ואדי ערה, חושך, אוטו לא מתניע וקהל מתפקע מצחוק אצלי באוזן."

סוף הסיפור: אחרי שעתיים וחצי הגיע הגרר, העמיס את האוטו ו"לפנים משורת הדין" אסף אל הקבינה את שני בני הזוג. למשאית הגוררת אין כל בעיה חוקית ופיסית להסיע שני נוסעים בקבינה, אבל למה לא למרר את החיים אם אפשר? למה להיות נחמד ויעיל ומסייע אם אפשר להקשות? למה לא להצדיק את המוניטין הלא-משובח שיצא לשירות הישראלי?

שירות גרירה מהיר נעים ומתחשב אנחנו רוצים (וגם משלמים עבורו), ויפה שעה אחת קודם.

(טלי חרותי סובר)

4.  קווי זהב יקרים, שלום

אין לי תלונות, באמת שאין לי. אני מבין לגמרי שלהיות ספק גישה לאינטרנט זה לא קל ולא זול, ושהכסף המועט שאני (בחסדי התחרות) משלם לא תמיד רווחי לכם; אני לגמרי מוכן לקבל שהרשת מוצפת וירוסים ותולעים, נמרים ונחשים, האקרים מרוסיה וחבלנים מפולינזיה הצרפתית; כבר הפנמתי שהבעיות יכולות להיות גם בצד של בזק, ואני מבין, בחיי שאני מבין, שתקלות בגישה לרשת הם משהו שקורה.

אמנם חברים טובים, לקוחות של ספקי גישה אחרים, לוחשים באזני שלהם זה לא קורה כל-כך הרבה – כלומר, לא שלוש פעמים בשבוע – אבל מעליש. אני לא נוטש ספקים בשעת צרה. אני אתכם, בכל לבי. נגיד.

אבל אני לחלוטין, ממש לחלוטין, לא מוכן לקבל מכבסות מלים. ואני אסביר: כשמשום מה, למרות שמחוברים לאינטרנט, אי אפשר להגיע לשום אתר; כשניתן להתחבר, אבל החיבור מתנתק מעצמו כל חצי דקה, שאפשר להשתגע; ובעיקר – כאשר אי אפשר בכלל להתחבר, כי הרשת שלכם קרסה, ואף אחד לא עונה לקו המהיר שלי בצד השני....

אז בבקשה תגידו את זה. תגידו את זה בבירור, ואל תעבירו את העובדות למכבסה, להלבנה חפיפניקית וניקוי יבש. תגידו, בבקשה, "יש לנו תקלה, אלה הן המשמעויות, ואנחנו עובדים על הפתרון". ואל תגידו, לעזאזל, בהודעה הקולית שלכם, זו שאתם משאירים בניסיון להתגבר על גדודי המתקשרים הזועמים, "ללקוחות הפס הרחב ייתכנו קשיים בגישה לרשת", או "תיתכן הפרעה בגישה לאתרים", או זיבולים מהסוג הזה. אל תעשו ממני אידיוט.

כי בדקתי, וה"הפרעה" היא אצל כל הלקוחות שלכם (לפחות כל אלה שאני מכיר, והנסיבות הן שאני מכיר הרבה), ולכן זו לא "הפרעה", אלה אינם "קשיים", והם לא "ייתכנו". הפרעה וקשיים הם בסך הכל "תקלות" שעברו במכונת הכביסה המשומשת שלכם, ותכליתם לגרום לי לחשוב שהמצב בעצם די בסדר, ורק אצלי ייתכן, באמת שרק ייתכן, שיש איזה בעיונת קטנטנה, ממש פצפונת, הפרעה קלה. ואולי בכלל זה לא אתם, אלא אני. 

(גדי שוורץ)