הדקה ה-90 תבעה אתר מחאה צרכני
חברת התיירות הדקה ה-90 הגישה תביעה על סך 400,000 שקל נגד מפעיל אתר צרכני, המפרסם סיפורים של גולשים הטוענים כי נפגעו מהאתר
חברת התיירות הדקה ה-90 הגישה תביעה נגד מפעיל אתר מחאה צרכני, שמרכז סיפורים של גולשים שטוענים כי נפגעו מהאתר. התובעים דורשים מהאתר פיצוי של 400,000 שקל עקב הפרת סימן מסחר, לשון הרע והפרת חוק עוולות מסחריות
www.k.co.il, המכונה "הדפיקה ה-90", מציג עצמו כאתר לנפגעי אתר התיירות הדקה ה-90, שמטרתו ליידע ולהזהיר את כלל הציבור. "הסיפורים האישיים המופיעים באתר נכתבו על דעת הכותבים בלבד, בהסתמך על החוויות שעברו, והנהלת האתר אינה רואה עצמה אחראית לתוכנם", נכתב בדף הראשי, המפנה לתלונות של צרכנים המספרים על חוויות רעות עם הדקה ה-90.
בתביעה נטען, כי מפעיל האתר, ישי שמש, הזמין בספטמבר, 2002, חבילת נופש לטורקיה דרך הדקה ה-90, ובינו לבין החברה התגלה סכסוך בנוגע לעסקה. הסכסוך הגיע למוסד לבוררות של התאחדות סוכני הנסיעות והתיירות, שדחה את טענותיו וחייבו בתשלום. בעקבות זאת, על פי כתב התביעה, שמש הקים את האתר כדי "לשמש תמרור אזהרה לכל המתפתים לקנות חופשה מחברת הדקה ה-90".
בתגובה, שמש מודה כי הפסיד בבוררות אך טוען כי השיק את האתר עוד לפני שהחל הליך הבוררות. "הקמתי את האתר מתוך תודעה צרכנית מפותחת לאחר שלא קיבלתי מענה במוקד שירות הלקוחות של החברה", אומר שמש ל-ynet, "אני מאמין שאתרים צרכניים כמו שלי מסייעים לחברות להשתפר".
"הנתבע הטעה את מבקרי האתר"
פרקליט הדקה ה-90, עורך הדין דני כרמלי ממשרד עו"ד מוסקוביץ-כרמלי, טוען בכתב התביעה כי שמש גרם בצורה ישירה או עקיפה לחיבור בין שני האתרים, כך שמי שמחפש את הדקה ה-90 במדריכי אתרים (אינדקסים) ימצא בסמוך לו גם קישור ל"הדפיקה ה-90". שמש טוען כי כל שעשה הוא לרשום את האתר באתרים גדולים.
על פי טענה נוספת המופיעה בכתב התביעה, שמש העתיק את לוגו החברה באתר המחאה באופן המפר את הסימן המסחרי הרשום של הדקה ה-90, המוגן בהגנה קניינית על פי חוק כבוד האדם וחירות. הנתבע הפעיל את אתר המחאה גם בכתובת daka-90.co.il, השונה מאתר הדקה ה-90 רק במקף המפריד בין המלה "דקה" למספר "90", באופן המהווה "גניבת עין" וגורם לגולשים לחשוב שהגיעו לאתר של הדקה ה-90.
שמש טוען בתגובה, כי לא השתמש בלוגו לצרכים מסחריים אלא כקריקטורה. "הם לא תבעו אותי בגלל שהלוגו דומה לזה של הדקה ה-90 אלא בגלל התכנים הביקורתיים באתר", הוא אומר, "אם הייתי מקים אתר הלל לדקה ה-90 עם הלוגו של החברה האם הם היו תובעים אותי? סביר להניח שלא".
"חברת הדקה ה-90 השקיעה משאבים רבים במטרה למכור שירותי תיירות", מגיב כרמלי, "כאשר אדם עושה שימוש בסימנה המסחרי הוא עלול לגרום לה נזק. הטענה של שמש כי השתמש בסימן המסחרי כקריקטורה דומה לטענה כי אגנוב רכב של אדם ואקשט אותו בתמונות מזוויעות רק בשביל השעשוע. מטרת האתר 'הדפיקה ה-90' היא למנוע הכנסות מהדקה ה-90 ולכן השימוש שלו בסימן המסחרי של החברה אסור על פי חוק.
נוסף על כך, טוענים התובעים, שמש נהג לחלק עלונים נגד הדקה ה-90 במקומות סואנים ברחוב, במועדים קבועים מראש, עליהם טרח להודיע מראש באמצעות הדואר האלקטרוני. שמש לא טרח לפרט את כל האמת בפרסומים חד צדדיים אלה, על פי התביעה.
הנתבעים טוענים, כי שמש הפר את סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, הקובע "לא יפרסם עוסק מידע ולא יגרום לפרסום מידע, אשר הוא יודע, או שהיה עליו לדעת, שהוא אינו נכון, לגבי עסק, מקצוע, נכס או שירות, שלו או של עוסק אחר". ההודעות שפורסמו באתר הן מגמתיות ומפרות את חוק איסור לשון הרע, נטען בכתב התביעה.
עו"ד כרמלי מבקש מבית המשפט, בשם הדקה ה-90, להורות לשמש להפסיק לעשות שימוש בסימן המסחרי של החברה, להימנע מהמשך הפעלת אתר המחאה ולא לפרסם עוד תכנים הדומים לאלה המתפרסמים באתר. על פי כתב התביעה, הנתבע נדרש לשלם פיצוי בסך 400,000 שקל בגין שימשו בסימן מסחרי רשום, גניבת עין, פרסום כוזב ולשון הרע.
לפנייה לכתב/ת 
