אמריקה, במובן הרע של המילה
בהיסטוריה הכלכלית של 100 השנים האחרונות אין תקדימים למדינה שנמצאת במלחמה ומורידה את שיעורי המס; נתניהו רוצה אמריקה, גם אם המחיר הוא חסרי דיור שמתגוללים ברחובות, חסרי הכנסה, פשיעה ואלימות מדוע בוחר שר האוצר ללכת בדרך המוזרה והקשה הזו?
בהיסטוריה הכלכלית של 100 השנים האחרונות אין תקדימים למדינה שנמצאת במלחמה ומבצעת תוכנית כלכלית של הורדת שיעורי המס.
כשממשלת שרון החלה במסכת הקיצוצים הבלתי-נגמרת שלה, עוד בימים שסילבן שלום היה שר אוצר, החליט פרופ' נתן זוסמן מהאוניברסיטה העברית לבדוק מה עשו במקומות אחרים. התשובה, בהרצאה שנשא במשכנות שאננים בירושלים, היתה פשוטה: מלחמה מממנים על-ידי מסים, מלוות ושאר אמצעים דרקוניים שמפעילה ממשלה כדי להעביר מקורות כלכליים מהסקטור הפרטי לממשלתי. החוכמה הכלכלית של סילבן שלום ובנימין נתניהו היא חריג מעניין בתולדות הכלכלה המלחמתית.
המלחמה עם הפלסטינים היא ההתחלה, האמצע והסוף של הסיפור הכלכלי שלנו. נכון, יש גם האטה עולמית. נכון, היתה בועה של היי-טק שהתפוגגה. אבל אלה הם בבחינת סטירת-לחי לעומת הפלתנו לקרשים בידי הפלשתינים. זה די מוזר, בהתחשב בגאווה הבלתי-מוסתרת בה השווינו בין ישראל מכאן לפלסטין משם: פי עשרה ברמת החיים; אנחנו בייצור שבבי מחשב, והם ברהיטים; אנחנו עם מטוסים, והם עם קסאמים. והיתוש הזה הרס לנו את הצורה, גם הכלכלית.
בחשבון הכלכלי-ממשלתי - זה התחום בו פועל בנימין נתניהו - המלחמה בה ניצחנו לפני חודשיים (כך צוטט הרמטכ"ל יעלון) עשתה לנו חור בהכנסות המדינה. בגלל המלחמה אין תיירים. בגלל המלחמה אין משקיעים. בגלל המלחמה הפעילות הכלכלית יורדת. כל אלה עשו חור בצד ההכנסות. כל קיצוצי שלום ונתניהו הם תוצאה של הסיפור הזה.
מה עשו צ'רצ'יל באנגליה, רוזוולט בארצות-הברית, ספיר וארידור במדינת ישראל? כשהחלה מלחמה, הם הטילו מסים ומלוות חובה למימונה. אבל אצלנו יש אידיאולוגיה אחרת. במקום להעלות מסים, מורידים מסים. כמעט כל מה שנקרא בתקשורת גזירות נובע מהקונספציה הזו. זו בחירה אידיאולוגית, לא כורח כלכלי.
יש האומרים שהקונספציה מביאה נזק. יש לנתניהו שותף אידיאולוגי למען הקיצוצים: נגיד בנק ישראל, דר דוד קליין. קליין אפילו קיצוני יותר משר האוצר ודורש ממנו לקצץ בהוצאות ולהוריד במסים עוד יותר.
אלא שלנתניהו יש ויכוח עם קליין על הריבית. כדי לעקוץ בנגיד פועל שר האוצר למינוי ועדה מייעצת לבנק ישראל. סגן יו"ר הוועדה הזו עתיד להיות ויקטור מדינה, מנכ"ל בנק המזרחי.
מדינה לא נזקק להיסטוריה הכלכלית כדי לקטול את הקונספציה של נתניהו. במצב של מיתון כלכלי, הוא אמר, כל קיצוץ גורם למיתון להעמיק עוד יותר. הקיצוצים, למשל צמצום הזמנות ממשלתיות לשולחנות, מביאים לפיטורי עובדים בענף הנגרות. כתוצאה מכך, הוצאות הממשלה לדמי אבטלה גדלות, ואילו הכנסות המדינה ממסים יורדות. התוצאה, כך מדינה, היא שנקבל מיתון עמוק יותר עם גירעון ממשלתי גדול יותר. בדיוק, אבל ממש בדיוק, מה שקורה בעצם הימים האלה, בהם הגירעון הממשלתי כפול מהיעד שנקבע.
קליין מתבקש על-ידי נתניהו להקשיב לעצות של מדינה. נתניהו עצמו מתעלם. השאלה המעניינת היא מדוע. מדוע בוחר שר האוצר, ומועמד לראש-ממשלה לאחר פרישת אריאל שרון, ללכת בדרך המוזרה והקשה הזו?
אז מה עשינו בקיצוץ?
המחיר של המדיניות הזו כבד. אפשר להתחיל מהתחום שכל-כך חביב על שר האוצר: צמיחה. כדי לשכנע בטיב התוכנית חילק נתניהו את תוכניתו לשניים: מה שנעשה באביב האחרון היה שלב הבלימה; מה שנעשה בעצם הימים האלה זה שלב הצמיחה. האמנם?
לכלכלנים יש ידע מועט למדי על מה גורם לצמיחה בטווח הקצר. פרופ' אלחנן הלפמן מאוניברסיטת תל-אביב ומומחה עולמי בתחום, מזהה במאמריו עניינים כמו השקעות במחקר ובפיתוח, איכות כוח העבודה, היכולת לקלוט טכנולוגיות מתקדמות ועוד עניינים שכאלה, שזמן הבשלתם נמדד בשנים ארוכות, בוודאי לא בחודשים. כאן בולטת תרומת התקציב המוצע: קיצוץ בתקציבי המחקרים וקיצוץ בתקציבי המוסדות להשכלה גבוהה.
מה עוזר בטווח הקצר? מעט מאוד, ובמקרה הטוב זה מתמקד בעניין פעוט: כמה כסף משקיעים. הנה תרומת נתניהו לתחום ההשקעות: תקציב פיתוח התחבורה יקוצץ ב-570 מיליון שקל. פיתוח התיירות ב-31 מיליון שקל. פיתוח התעשייה ב-200 מיליון שקל. ועוד כהנה וכהנה בכ-300 מיליון שקל נוספים. במסגרת התוכנית לעידוד הצמיחה מקצץ נתניהו כמיליארד שקל בהשקעות הממשלתיות. את זה אפילו דוד קליין לא מבין. בנק ישראל, כאמור התומך הנלהב ביותר של האוצר, מציע להוסיף מיליארדים להשקעות.
בסיפור הכלכלי-לאומי, תוכנית נתניהו בעייתית אפילו באמות-המידה שמציב שר האוצר. התמונה מחמירה אחרי שנכנסים לכמה נושאים בתחום החיים שלנו. הבריאות, למשל.
התוכנית הבריאותית של משרד האוצר כוללת את הנושאים הבאים: סגירת שני בתי-חולים גריאטריים, סגירת בית-חולים פסיכיאטרי, קיצוץ של 100 מיליון שקל בתרופות על-ידי צמצום רשימת התרופות, הגבלת טיפולי הפריה רק לילד אחד לאשה.
בכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות, שהתקיים באביב, היתה הסכמה כי ישראל מגזימה במתן שירות הפריה מלאכותית. בדיונים הועלתה ההצעה להגביל את השירות הרפואי הזה ולהשתמש בכסף לצרכים רפואיים אחרים. כך, למשל, הובהר כי עניים משתמשים פחות מדי בשירותי רופאים ותרופות ויותר מדי בשירותי חדרי-המיון שעולים הרבה יותר כסף. מדוע? בגלל העלות של ביקור אצל רופא ובגלל העלות של תרופות. צמצום שירות ההפריה המלאכותית והסטת הכסף להוזלת תרופות לעניים היו חוסכים עוד כסף למערכת הבריאות. תשובת האוצר: לא יקום ולא יהיה.
עבור בריאות מוכנים אנשים לשלם, ולשלם הרבה. ראו איך כשני-שלישים מתושבי המדינה רוכשים ביטוח משלים בקופות-החולים. ראו איך פורחת הרפואה הפרטית. גם מי שחושב שתקציב הממשלה לבריאות צריך לקטון, נניח בגלל הגירעון בתקציב, יכול להעלות את מס הבריאות. לא אצל נתניהו. הוא יעדיף לקצץ בבריאות ולא להיענות לבקשה, כפי שהיא נמדדת במציאות, לתוספת שירותי בריאות.
וכך תחליט הממשלה תוך חודש על קיצוץ רשימת התרופות. מה שאומר דבר פשוט ביותר: מי שיש לו כסף יקנה את התרופות מכספו. ומי שאין לו - שיחלה. או שימות. וזה עדיף, כי מתים לא עולים כסף (למעט סכום חד-פעמי לקבורה ולמצבה) וחוסכים כספים לבריאות ולביטוח הלאומי. זה, לכאורה, לא עומד על סדר-היום. אבל מה בדיוק יקרה כאשר סוגרים שני בתי-חולים גריאטריים, כאשר אחד מהם, פלימן בחיפה, מכיל כמחצית מהמיטות הגריאטריות במחוז הצפון? התשובה: חלק מהחולים הגריאטרים יועברו לבתי-החולים הכלליים. התוצאה: בתי-החולים הכלליים ייסתמו, רמת הטיפול תרד, חולים יזכו לפחות תשומת-לב. והגריאטרים? תקופת הגריאטריה שלהם, יש לשער, תקוצר.
די ברור שתוך כחמש שנים יצטרכו להקים עוד בתי-חולים גריאטריים. יש לכך סיבה דמוגרפית ברורה: הזדקנות האוכלוסייה. יש לזה סיבה כלכלית מצוינת: הם זולים בהרבה מבתי-חולים כלליים. את פלימן, שייסגר מחר, יצטרכו לבנות מחדש תוך חמש שנים. אז מה עשינו בקיצוץ הזה?
מהעשירים תצמח הישועה
שימו לב לסעיף צנוע אחר: הלבנת הון. כל מי שיש לו כסף שחור בחו"ל יוכל להביא אותו לארץ בלי להסתכן במשפט, ובתשלום מס של 15% בלבד. המצב קשה, וחסר כסף בקופה, ומוכנים ללכת לקראת עבריינים. אז למה רק לקראת עבריינים שיש להם כסף מחול? מדוע ישראלי שהונו השחור טמון בישראל לא יכול ליהנות מההקלה הזו?
התשובה, כמו הרבה תשובות לשאלות על נתניהו, היא באידיאולוגיה. נתניהו הוא אמריקני במובן הרע של המילה: מי שמסתכל על המשטר האמריקני כאל אלוהים, מי שמתעב את המסורת של מערב אירופה בה הוקמה מדינת הרווחה, מי שחושב כי מי שעשיר הוא מי שמוצלח ומי שעני הוא נפולת ופרזיט.
הטבת המס ניתנת לכספי חול רק בגלל שידוע שזה כסף של עשירים. את העשירים צריך לעודד. ולא רק בהטבת המס הזו. גם מוחלים להם - זה כלול בתוכנית - על תשלום דמי ביטוח לאומי ומס בריאות על הכנסות שמעל ל-35 אלף שקל לחודש גם לגבי התקופה ינואר-יוני 2003, תקופה בה חויבו במס הזה.
ד"ר מומי דהן מהאוניברסיטה העברית הראה לנתניהו כי אמריקה אינה מקשה אחת. בתוכנית וויסקונסין, התוכנית לסיוע למקבלי קצבאות לחזור לשוק העבודה, השקיעה ממשלת ארצות-הברית מיליארדים של דולרים. לפני שהיא קיצצה את הקצבאות, היא דאגה להשכלתם, לילדיהם ולפרנסתם של מקבלי הקצבאות. כך, למשל, הכלי המרכזי לעידוד תעסוקתם של מקבלי קצבאות היה העלאת שכר המינימום. את כל זה שמע נתניהו, כמו כל משתתפי כנס קיסריה, לפני שלושה חודשים. זה נכנס אצלו לאוזן אחת, ויצא מהשנייה.
שר האוצר מעריך כנראה כי מה שחסר לו מבחינה אלקטוראלית זה הישגים בעשירונים העליונים של בעלי הכנסה. אלה שמצביעים לשינוי, לעבודה. האליטות. אלה שהשתלח בהם בנאום הם מ-פ-ח-דים לפני שנזרק מהשלטון ב-1999. הוא מעריך, כנראה בצדק, כי בעלי הכנסות נמוכות יצביעו עבור הליכוד ממילא.
אבל נתניהו אינו ציני. הוא לא פועל למען העשירים מתוך שיקולים אלקטוראליים. הוא באמת מאמין שמהעשירים תצמח הישועה. שאם יוריד להם מסים, הם לא רק יביאו יותר כסף, הם ישקיעו אותו בכלכלת ישראל. הוא באמת רוצה אמריקה, גם אם המחיר זה חסרי דיור המתגוללים ברחובות, חסרי הכנסה, פשיעה ואלימות, תמותה מוקדמת ואיכות חיים ממוצעת נמוכה (ל אלה הם פרמטרים שבהם אירופה המערבית ואפילו ישראל טובים מארצות-הברית).
אמריקה, בהשוואה לאירופה וישראל, זה בראש וראשונה פחות מסים ופחות שירותים ציבוריים אזרחיים.
לכן הקיצוצים הברוטאליים שאנחנו עדים להם. בציבור יש לפעמים זעם על קיצוץ קיצבה זו או אחרת.
למשל, ביטול קיצבת נכות למי ששיעורי הנכות שלו מתחת ל-60 אחוז בתוכנית החדשה. לעומת זאת, עוברים לסדר-היום על קיצוץ של 15 אחוז במשרדי הממשלה. נחזור לבריאות: הקיצוץ של 250 מיליון שקל בסל הבריאות ועוד 46 מיליון שקל בתקציב משרד הבריאות הם לא התייעלות. הם פחות בריאות. מי שרוצה התייעלות הולך בדרך רציונלית: קיצוץ של 3%-2% לשנה על-פני עשור. זה מה שעושה, למשל, רשות החשמל למחירי החשמל. זה מה שבנימין נתניהו רוצה לעשות למחירי החלב. מי שמקצץ במכה אחת 15% מתקציבי המשרדים, אחרי קיצוץ של 10 אחוז באביב, רוצה להפיל את השירות הציבורי, להשניא אותו על האזרח שלא יוכל לקבל שירותים טובים, ולעורר מרד כנגד הסקטור הציבורי.
זו התוכנית החברתית של ממשלת שרון-נתניהו.
פורסם לראשונה
לפנייה לכתב/ת 
נתניהו. כל קיצוץ גורם למיתון
צילום: עטא עוויסאת
מומלצים
