שירו של נשיא
היו לבוש היסוסים כלשהם באשר לשורה הבעייתית של "גוש שלי במיטה", אבל במחשבה שנייה הוא החליט להשאיר אותה. ניתוח טקסט בשירו של נשיא
על הנשיא עוברים עכשיו ימים קשים: ידיעה מרה רודפת ידיעה מרה. כבר בבוקר, בפגישת התדרוך הראשונה עם קונדוליסה, הוא קיבל עדכון על עוד חיילים אמריקנים הרוגים בעיראק. המפגשים בשארם א-שייח ובעקבה הם עכשיו זיכרון עמום ומגוחך. "מפת-הדרכים" שלו נקרעה לגזרים. אריאל שרון, ידידו הקרוב, עושה ממנו צחוק: גם מקים התנחלויות חדשות וגם בונה את "החומה", תוך כדי תחיבת אצבעות בטריטוריה הפלסטינית ובעיני הנשיא.
לא היתה לנשיא ביום ההוא שעה של מנוחה ונחת. לרגע, כאשר קיבל חדשות מרות גם מאפגניסטן וגם מהסקרים שצוללים אל התהום, הוא התאמץ לשמור על קור-רוח, אבל בעצם היה על סף דמעה. בינו לבין עצמו הוא גם ידע שיועציו הקרובים מבודדים אותו, ולא מספרים לו את כל האמת. וכאילו לא שבע מרורים, הרי הוא בודד ועזוב כמו כלב; איפה כלב ואיפה הוא: הכלב ברני אינו עזוב כמוהו. דווקא עכשיו מצאה לורה לנכון לצאת למסע של רצון טוב לאירופה. את ברני, לפחות, אפשר היה להפקיד בידי הנשיא, אבל בידי מי יפקידו את הנשיא? מי ישגיח עליו, מי יוציא אותו לטיול, מי יארח לו לחברה? מצבו של ברני - הפטיר הנשיא לעצמו – טוב משלי.
לעת ערב ועוד לפני הארוחה, כאילו כדי לקלקל את התיאבון, החליט הנשיא משום-מה לעיין בכותרות של הניו-יורק טיימס ושל הוושינגטון-פוסט, ועוד מלח ניזרה על פצעיו. הוא קרא ביתר פירוט על ראש הממשלה, אריאל שרון, שנכנע בפעם המי-יודע-כמה למתנחלים שלו ולאחד, ליברמן, ולעוד אחת, לימור, והחליט למרות הכל לבנות את הגדר האיומה הזאת. בעל-כורחו הגיע הנשיא למסקנה: הכלב היה ונשאר חברו הטוב של האדם.
הנשיא הרגיש שהוא, בבדידותו, חייב, ממש חייב, לאחר סעודת הערב, להעסיק את עצמו בעניין רוחני כלשהו. מספרים לו שכל העולם עוסק עכשיו ב"רוחניות". הכל תלוי באדם עצמו, והכל "בא מבפנים", ולמה שלא ינסה גם הוא את פנימיותו. בזמן הקינוח מתגבש אצלו רעיון, והנשיא גומר אומר לכתוב שיר.
הוא מתיישב לשולחן, מאפיל את הטלוויזיה (בלאו הכי רואים שם יותר מדי את בן-לאדן ואת סדאם ואת ערפאת ואת ווסלי קלארק), ומנסה לשכוח, להתרכז – ולומר שירה:
"הוורדים אדומים, כחולות הסיגליות, אני, גוש שלי במיטה, כמה התגעגעתי איתך להיות.
הוורדים אדומים יותר, עצוב אני כל-כך, לראות את הגבר הצרפתי המקסים הזה מנשק אותך
הכלבים והחתול, גם הם מתגעגעים, ברני אכל את נעלך, כי הוא עדיין כועס שעזבת אותו
המרחק יקירתי היה מחסום כה גדול, בפעם הבאה שתרצי הרפתקאה, פשוט תעלי על נושאת מטוסים".
בסך הכל היה הנשיא מרוצה מהתוצאה. הנשיא איננו טיפש ואיננו בור: הוא שם לב לבנליות המסוימת בפתיחה על הוורדים ועל הסיגליות, אבל היה שלם לגמרי עם הסיפא הסתום משהו על ההרפתקאה הבאה בנושאת מטוסים.
היו לנשיא היסוסים כלשהם באשר לשורה הבעייתית של "גוש שלי במיטה", אבל במחשבה שנייה הוא החליט להשאיר אותה: אם ארנולד יכול להיבחר למושל קליפורניה לאחר שהוחשד בדיבור מיני גס כלפי עשרות נשים שלא היו נשותיו, מותר למושל לשעבר שהוא נשיא בהווה להסתכן באמירה של "גוש במיטה" כלפי אשתו החוקית, ומי יודע – הציבור עוד יאהב את זה, כי הציבור אוהב את הגברים הישירים האלה ואת שריריותם המחורמנת והרטובה (כלום חברו שרון לא היה לו מה לומר על רגליה החטובות של קונדוליסה היפה, והוא רק הגביה עוף בסקרים?).
הנשיא שעל-פי נוסח יצירתו שואב את השראתו, אין ספק, מהמורשת המקסימה של שירת הקאונטרי, שהיא ביסודה שירת ערגה לכל הלורות שבעולם, לא היה מוכן שפנינה ספרותית כזאת תרד לתהום הנשייה ותאבד. על-כן, עם שובה, הוא ביקש מלורה אשתו לקרוא את השיר לנוכח פני האומה, ולורה, שאינה בורה ואינה טיפשה, נעתרה בהתרגשות, והאומה האמריקנית בוודאי התמוגגה, והיא מצפה בקוצר רוח להלחנה מחוננת.
למי שלא קרא ואיננו יודע, השיר הנשיאותי שלעיל הוא אמיתי. הוא נכתב באמת. צריך לשוב ולקרוא ועוד פעם אחת כדי להאמין. הוא פותח צוהר שלא היה רחב וצלול ממנו אל אישיותו של נשיא ארצות-הברית – זה הנשיא, רבותי, זה מנהיג העולם. עצרו את העולם הזה, מי לא רוצה לרדת.
מומלצים
