לאן נעלם קפטן קוק?
במאה ה-19 העריצו אותו. במאה ה-20 שמו אותו בצד. בימים אלה יוצא ספר מסעות מצוין על קפטן קוק, שמזכיר לכולנו את האיש והאגדה. אריאנה מלמד ממליצה
זה היה אחד המסעות המדעיים הראשונים בהיסטוריה, ואלה היו תוצאותיו: גילויי הוכחות מוצקות לקיומה של אוסטרליה, יבשת שעד אז היתה קיימת – לבי דידו של המערב – כהנחה פילוסופית בלבד. מציאה ומיפוי של ניו זילנד. מסע לטהיטי, מיפוי ראשוני של החי והצומח והיתקלות ראשונית והרסנית עם בני המקום. רוצים עוד? בהמשך היו עוד. לכו אל אחת מעשרות הביוגרפיות של קפטן ג'יימס קוק, מגלה ארצות או קולוניאליסט שנוי במחלוקת, גיאוגרף מדהים או נביאה הראשון של הגלובליזציה, תלוי עם מי מדברים.
אבל טוב מזה תעשו אם תקראו את "קוי רוחב כחולים", ספרו של טוני הורביץ שראה אור בעברית לגמרי בשקט (בהוצאת אריה ניר), והוא, בפשטות, אחד מספרי המסעות המוצלחים ביותר שקראתי מימי.
לספינה של קפטן קוק – כולה 98 רגל ו-368 טון של כיעור ארכיטקטוני מובהק – קראו "אניית הוד מלכותו אנדוור". לספינה של "מסע בין כוכבים" קראו אנטרפרייז, ולקפטן שלה קראו קירק. טוני הורביץ, עיתונאי מוכשר שזכה בפרס פוליצר, אינו מתקשה למצוא קווים מקבילים בין מה שעודנו בדיון טהור לבין מה שהיה הנעלם הגדול בימיו של קוק: איך בדיוק נראה כדור הארץ, ומה לכל הרוחות יש בו, מעבר לאגדות, מיתולוגיה והנחות של פילוסופים. קיומה של אוסטרליה, למשל, הוסבר בצורך לאזן את משקל כדור הארץ בין הקטבים – אבל גם גדולי הפילוסופים לא יכולים היו לנחש את קיומן של חיות הכיס, או של האבוריג'ינים. לשם כך נדרשו נוסעים. ונדרש דמיון, ונדרש הכושר ההכרחי ממש להבחין בין בדיה לבין ממש ולתת שמות בממש.
מי אתה, קפטן קוק?
"החברה המלכותית", מועצת המדע של אנגליה בימים ההם, העמידה את קוק בראש משלחת מחקר בשנת 1769, והשאר – כל הגילויים עד למוות בהתכתשות על חוף בהוואי, ביתור הגופה של קוק בידי הילידים והשבת חלקים ממנה – בלי העצמות – לצוות הספינה – כל זה הוא היסטוריה מרתקת.
והיא מרתקת פי כמה כאשר טוני הורביץ יוצא, קצת באי נוחות, למסע-שחזורים שמביא אותו לפתחן של התרבויות שקוק נגע בהן ובחייהן. המאה ה-18 בקושי הצליחה להפנים את גודל הישגיו. המאה ה-19 ראתה בו אחד מגדולי גיבורי התרבות של המערב. שלהי המאה העשרים ייעדו לו גורל פחות טוב בזכרון ההיסטורי. טענו נגדו כי ב"פראים" שפגש כלל לא ראה בני אדם אלא צורות חיים נחותות שאפשר לנצר אותן ולמכור להן סחורות, אבל לא לתקשר עימן בצורה תבונית. עוד טענו נגדו – וכאן במידה מסויימת של צדק – כי הביא לאיים שביקר בהם את קללת מחלות המין המערביות.
האם היה קולוניאליסט שביקש לרמוס תרבויות שלמות תחת אידאולוגיה משעבדת? הורביץ מתחיל ביומנים של קוק ועובר לפגישות עם אוסף מרהיב של טיפוסים, ממלך טונגה ועד לארכיאולוג יליד אלסקה, והדעות חלוקות. יש שמאשימים את קוק בכל חטאי המערב בשמה של התקינות הפוליטית, ויש שמבינים כי בסופו של דבר, בעולם קטן יותר ומהיר יותר, אין עוד איים של תרבות שאינן מחוברים זה לזה ולכל בני האדם.
מסע אחר
כמה וכמה עניינים מייחדים את הספר הזה מעוד יומן-מסעות שגור, שנשען על האקזוטיקה כדי לרגש את הקורא שיישאר ספון בכורסתו. ראשית, ראיית העולם האירונית של הורביץ מספקת פניני הומור מפתיעות, כולל כאלה שפשוט אפשר לצחוק איתן בקול רם ובלי בושה. שנית, הוא מצליח לשזור פיסות מידע קטנות וגדולות מן ההתנהלות של קוק במסעותיו ומן הקריאה הנרחבת שלו בהיסטוריה כדי ליצור דמות, שנדמה כי עוד רגע תצא מבין הדפים ותזמין אותנו למסע חדש. קראתי כמה ביוגרפיות של קוק בחיי, אבל אף אחת מהן לא הצליחה ליצור ממנו דמות תלת ממדית כה מרתקת כפי שזה נעשה בין דפיו של הספר הזה.
הורביץ עובר בקלילות בין טקססים מתקופתו של קוק לבין רשמי היום-יום של המסע שלו, ולאורכו של הספר לא מצאתי אותו שוקע אפילו פעם אחת במכשלות הגדולות של סופרי המסעות: לא אקזוטיזציה ולא בנאליזציה של הנגלה לעין, הימנעות מכוונת מהגיגים סנטימנטליים, ויושרה אינטלקטואלית למופת בנסיון המתמשך להעריך את תרומתו התרבותית של קוק למערב ולטריטוריות שגילה וחקר. זהו נסיון חף מקשירת סופרלטיבים, לטוב או לרע: במקום זה משוחח הורביץ עם אנשים שמסעותיו של קוק חלחלו עד חייהם-שלהם, שומע ורושם הערכות מורכבות וסותרות של האיש ופעלו.
אמנות הכתיבה של הנוסעים, נדמה, הולכת ומאבדת מחיוניותה כשאנחנו כבר מחוברים לנשיונל ג'אוגרפיק, או יכולים לצפות בכל מקום ואתר בעולם בהקלדת גוגל מהירה. אבל הורביץ מוכיח את ההיפך הגמור. כי גם אם ברוס צ'טווין ("נתיבי שיר" שלו ראה אור בעברית לאחרונה) כבר מת מזמן, אמנות הכתיבה הזאת בשום אופן לא גוועה. כל מה שנחוץ להמשך קיומה הוא סקרנים תזזיתיים עם חוש הומור, נכונות לבלות חודשים ארוכים בים ושנים ארוכות בספריות – וענווה גדולה כלפי חוקר ארצות אחד, שהנחיל לנו לראשונה את המפות של קוי הרוחב הכחולים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
