חבורת הפראים

אף ש"מיסטיק ריבר" הוא סרטו הרביעי כבמאי של קלינט איסטווד שבו הוא אינו מופיע, הרי שדמותו הקולנועית נוכחת שם מאוד. שכן שלוש הדמויות הגבריות המאכלסות את התפקידים המרכזיים בסרט מייצגות למעשה שלושה פנים של גבריות כפי שזו גולמה על ידי איסטווד עצמו בסרטים בהם השתתף – איש החוק, הנוקם והגבר הרדוף, דמות אותה ביצע, בין היתר, בסרט "על חבל מתוח" מ-84' שסימן אולי את שיאו של איסטווד כשחקן.

צדה האפל של הגבריות האמריקאית, נושא שעולה כמעט בכל אחד מסרטיו של איסטווד, נחשף גם ב"מיסטיק ריבר" שהוא סרטו הטוב – והקודר – ביותר מאז יצירת המופת שלו "בלתי נסלח" שזיכתה אותו באוסקר לפני 11 שנה.

בסרטו ה-24 כבמאי איסטווד, כבר בן 73, מפגין עשייה קולנועית בנוסח הישן והטוב שדומה כי פס זה מכבר מהאקרנים. מבוסס על ספר בעל אותו שם מאת דניס ליהיין, "מיסטיק ריבר" מביא את סיפורם של שלושה חברי ילדות משכונה של אנשי הצווארון הכחול בבוסטון, שפרשה טראומטית מלפני עשרים וחמש שנה מלווה אותם בבגרותם. האחד (שון פן) הוא בעל חנות מכולת שבילה זמן מה בכלא, השני (קווין בייקון) הוא שוטר השב לרובע ילדותו כדי לחקור את רציחתה האכזרית של בתו בת ה-19 של פן בסרט, והשלישי (טים רובינס) נותר מצולק בנפשו מאותו אירוע נורא שחווה בנערותו.

כאב עמוק, פנימי, קושר את השלושה עד עצם היום הזה, והסרט – יותר משהוא עוד מותחן בלשי – משרטט למעשה דיוקן מיוסר של קשר בין גברים. נשים בעולמו של איסטווד – כאן אלו הן מרשיה גיי הרדן (זוכת אוסקר שחקנית המשנה בעבור "פולוק") ולורה ליני ("מישהו לסמוך עליו") הנשואות בהתאמה לרובינס ופן – נותרות בשוליים.

משחקים במערבון

בכל סרטיו, כשחקן וכבמאי, בוחן איסטווד את שבריריותו של מושג החוק. שבריריות זו מגולמת כבר בתחילת הסרט בדמותו של שוטר העוצר את רובינס הנער על דבר של מה בכך, ומתגלה בהמשך כאנס ילדים המתחזה לאיש חוק שמותיר את הדמות שמגלם רובינס שבר כלי לעד. כך, פשע מן העבר שאין מדברים בו רודף כאן דמויות הממוקמות משני צדי אותו קו גבול – שבסרטיו של איסטווד הוא לעולם בלתי נראה – המבחין בין חוק להיעדרו, והופך את "מיסטיק ריבר" למעין מערבון אפל המתרחש על רקע מעמד הפועלים האמריקאי, ומתאר – מבלי לנקוט עמדה מוסרית נחרצת – כיצד כאב ואשמה רודפים את שלושת הגברים, והופכים אותם בסופו של דבר למה שהם: שוטר, פושע שהוא גם אב הנשבע לנקום בכל מחיר, וזה שנותר רק צל של עצמו.

את עבודת הבימוי המסורתית והשקטה של איסטווד (שגם הלחין את המוזיקה היפהפייה) והתסריט האינטליגנטי של בריאן הלגלנד (שעוטר באוסקר על התסריט שכתב ל"סודות אל.איי") מלווה הופעתם העזה של שלישיית בייקון-רובינס-פן. זה האחרון, במה שנראה כמו שילוב של רוברט דה נירו והארווי קייטל, מגיש פה את אחד מביצועי המשחק המרשימים והדרמטיים שנראו לאחרונה על הבד, רובינס לעומתו נפלא דווקא באיפוק שהוא מפגין, ואילו בייקון צריך כמדומה להודות לבורא עולם על שהנה סופסוף נמצא הבמאי שאפשר לו להוכיח שהוא יודע לשחק. במיוחד כאשר הוא אמור להתמודד מול עלילת משנה מופרכת שבה אשתו ההרה והנעדרת מקפידה להתקשר אליו רק כדי לא להוציא מילה.

"מיסטיק ריבר", בסופו של יום, אולי אינו יצירת מופת, אבל הוא בהחלט נמצא מרחק שתי פסיעות משם.