דוד עברי: "תקיפה באיראן - רק אם אין ברירה"

הפרסומים האחרונים על כך שישראל שוקלת להנחית "מכת מנע" על מתקני הגרעין באיראן החזירה רבים ליום ראשון, ה-7 ביוני 1981, היום בו תקפו מטוסי חיל-האוויר את הכור הגרעיני בעיראק.

מי שפיקד על המבצע, היה מפקד חיל-האוויר דאז, אלוף (מיל') דוד עברי. מעטים הישראלים שיכולים להציג גליון קורות-חיים מרשים כשל עברי: מפקד חיל-האוויר בין 1977 ל-1982, סגן הרמטכ"ל, מנכ"ל משרד הביטחון, יו"ר התעשייה האווירית, יו"ר המועצה לביטחון לאומי, ושגריר ישראל בארה"ב בין השנים 2000 ל-2002. רשימה חלקית.

לפני שבועות אחדים, קצת לפני שמלאו לו 69, מונה עברי לתפקיד יוקרתי נוסף - ושקע בכורסת נשיא חברת בואינג ישראל. בראיון נדיר ל-ynet הוא מספר על הערכותיו לגבי תקיפה באיראן ועל תחושותיו בעקבות פרשת "הטייסים הסרבנים".

דוד עברי, יש לישראל כיום יכולת מבצעית לתקוף מטרות באיראן?

" לצה"ל תמיד יש את היכולת לתקוף במדינות האלה. השאלה היא לא היכולת הצבאית. תקיפה כזו היא, קודם כל, אקט מדיני-פוליטי. גם לתקיפת הכור בעיראק קדמו שלוש וחצי או ארבע שנים של הכנות והתלבטויות למיניהן. המטרה העיקרית היא לנסות לעשות כל מאמץ למנוע מהמדינות סביבנו השגת נשק להשמדה המונית - ולעשות זאת בדרכים דיפלומטיות. האמצעי הצבאי הוא האקט האחרון, ורק כשאין ברירה".

האם דובר בתקופתך על הצורך בתקיפת מתקנים גרעיניים באיראן?

"בכלל לא. אז האיום המרכזי היה העיראקי".

עד כמה אתה מעריך שהאיראנים קרובים לאיום גרעיני על ישראל?

"אני מקבל את ההערכות הממסדיות, כי אין לי מקורות אחרים".

אתה מאמין לעדויות  האחרונות, לפיהן רון ארד מוחזק בשבי בטהראן?

עברי מקמץ במילותיו: "גם כאן אין לי מידע כרגע מעבר למה שפורסם".

מהי עמדתך באשר לעסקת השבויים? האם יש לדרוש את רון ארד - או לוותר?

"זו החלטה קשה מאוד. מעטים יודעים את כל הנתונים. אני חושב שמוכרחים לתת לדרג המדיני לעשות את ההחלטות שלו. אין פה החלטה קלה וטובה, אלא בחירה בין שתי חלופות גרועות. לכן צריך לתת לדרג המדיני את הגיבוי בהנחה שהוא עושה כל מאמץ. את הדין וחשבון הוא יהיה מחוייב לתת אחר-כך".

בכל שנותיו הארוכות בשירות הציבורי, עד שפנה לעשות לביתו לפני כשלוש שנים והצטרף לקבוצת "אלול" , התרחק עברי מפוליטיקה כמו מאש. הוא אינו פעיל פוליטית, אינו מזוהה עם אף מפלגה או תנועה, אך מוכן להגיד ש"בהמשך השלטון על העם הפלסטיני יש אלמנט שלילי מאוד, כולל פוטנציאל להשחתת ערכים בסיסיים". כאן, פחות או יותר, מסתיימת תמימות הדעים שלו עם הטייסים הסרבנים, שמכתבם בהחלט הצליח לעצבן אותו.

"המכתב הזה גרם לצה"ל ולמדינת ישראל נזק רב", אומר עברי. "הדברים יצאו מפרופורציה, בעיקר בחו"ל ואפילו הלמ"ד ו"וניק ברגותי ניצל זאת במשפטו".

נתקלת בתופעת הסרבנות כשהיית מפקד חיל-האוויר?

"היו כל מיני שאילתות של אנשים, ושיחות פה ושם. במלחמת לבנון, למשל, לא כולם הבינו מה עשינו בחלק מהמקרים. היה טיפול של מפקדים, ובמקרה אחד גם אני טיפלתי. הדברים הובהרו בתוך חיל-האוויר והסתדרו".

האם המכתב הוא הבעת אי-אמון במפקד חיל-האוויר, דן חלוץ? האם להתבטאויותיו השנויות במחלוקת, בין השאר על כך שהוא ישן בשקט לאחר התנקשויות שבהן נהרגים אזרחים, היתה תרומה לעניין?

"אני לא חושב. לדעתי, היה כאן אקט פוליטי מובהק שהתחזה לאקט מצפוני: ראשית, הפנייה לתקשורת לפני הפנייה למפקד חיל-האוויר לקבלת הסבר מלמדת על כך שהם ביקשו לעצמם פרסום ולא דווקא הסברים. שנית, מרבית החתומים כלל אינם מכירים את הפעילות המבצעית ולא את תהליכי קבלת ההחלטות לאישורי תקיפה. אני מעריך שאם היו שומעים עליהם - מרביתם היו משתכנעים. אבל כנראה שחלק מהם לא רצו לשמוע וזה מאוד חמור בעיני.

"רוב החתומים כבר בכלל אינם טסים טיסות מבצעיות, כלומר אפילו לו היו רוצים להיות סרבנים - אינם יכולים. במובן זה, כל רופא או רב יכול להיות להיות סרבן טיסה. הצילום בסרבלי הטיסה של טייסים שאינם טסים הוא אקט שיש בו משום הונאה. הוא בהחלט לא מוסרי בעיני. אני לא הייתי לובש סרבל כשאינני טס. זה בגדר התחזות".

תא"ל (מיל') יפתח ספקטור, בכיר החותמים על המכתב, היה בין תוקפי בכור בעיראק כשאתה היית מפקד חיל-האוויר. אז הוא היה היהלום שבכתר והיום הוא תפוח רקוב?

"אין קשר בין הדברים. כשהוא היה איש מבצעים הוא עשה את המשימה כאיש מבצעי. כשהוא יוצא החוצה וכבר אינו טייס מבצעי, זו שגיאה להצטלם כסרבן כשאין לו בכלל אופציה להיות כזה. אני מתאר לעצמי, שגם כשהיה בשירות היו לו דעות פוליטיות אבל זה לא הגיע לידי ביטוי במשימה. אני לא זוכר שאי-פעם ספקטור סירב לבצע משימה".

במסגרת הוויכוח בין אלה שטוענים שהסרבנים מחלישים אותנו לאלה שטוענים שהם מחזקים אותנו מוסרית - איפה אתה?

"אני חושב שהסרבנות רק מחלישה אותנו. צריך להתריע מפני מעשים לא מוסריים, אבל לא זו הדרך. התחומים האפורים הם רחבים וכולנו נוטים לחולשות אנושיות, אבל אני חושב שתפקידנו לעזור לצה"ל לשמור על הערכים ולא לבקר אותו. לעבוד יחד איתו - לא להוקיע אותו".

יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ יובל שטייניץ, כינה את המכתב "הרמת יד נגד הדמוקרטיה" ואמר כי "אין הוא רחוק מהפיכה צבאית".

"התארגנות צבאית כזו היא דבר חמור ביותר. זה פתח להידרדרות מאוד קשה, ולכן מכתב הטייסים הוא שגיאה חמורה מאוד בעיני. אני מבין שרק שניים מ-27 החותמים יכלו להיקלע למצב שיכול היה להעמיד אותם בבעיה מצפונית. זכותם היתה לפנות במכתב אישי, כל אחד בפני עצמו, אך אסור היה להם להתארגן כקבוצה. ההתארגנות כקבוצה היא נזק חמור מאין כמוהו.

"לא העמידו אותם לדין, להערכתי, בשל עברם המפואר, אבל הם מעמידים את המימסד בפני דילמה קשה: אם מחר תקום קבוצה של אנשי מילואים לובשי מדים שתסרב לפנות התנחלויות לפי התקדים של הטייסים - גם אותם לא יוכלו להעמיד לדין".

מבחינת השמירה על הערכים בחיל-האוויר כפי שאתה מכיר אותם, אתה ישן בשקט?

"אני חושב שאין צבא בעולם שמתלבט במתן תשובות לטרור כפי שאנחנו מתלבטים בהן".