מקומות 20-39

39. אואזיס - (What's the Story (Morning Glory (שנת 1995)

אבא, מה זה בריט-פופ? ובכן ילד, זה האלבום הזה. סאגת ההמשך של האחים גאלגאר באיך-לחיות-חיי-כוכב, כאשר הפעם הולכים אואזיס לכיוון יותר ביטלסי. "וונדרוול" הכניס את בלר לארון אגב כיבוש סוחף של ה-MTV . נואל, כשלעצמו, דיווח – נחשו מה - שלהיות כוכב זה בעצם די משעמם. אם כי השמפיין סופרנובה והמורנינג גלורי (כמובן, סמים) מעניקים לו משמעות לחיים. עם זאת, כל אלו מתגמדים לנוכח מקבץ להיטים שמכרו 12 מיליון עותקים ברחבי העולם, הישג שנואל לא יצליח לשחזר לעולם. (א.ק)

הסוכריה: Don’t Look Back In Anger

38. מטאליקה – Master Of Puppets (שנת 1986)

אלבום מטאליקה קלאסי. הדיסק האחרון של הלהקה עם קליף ברטון, הבאסיסט המקורי, שנהרג לאחר צאת התקליט בתאונה. מעריצים רבים סברו כי ברטון היה המוזיקאי המוכשר ביותר בלהקה, שהעניק לה את העוצמה שייחדה אותה משאר חברותיה לז'אנר. בלעדי הכריזמה המוזיקלית שלו, שהגיעה בתקליט הזה לשיאה, סברו רבים, הלהקה כבר לא היתה אותו הדבר. (ג.ק.ע)

דבר הגולשים: "האלבום הכי טוב של הלהקה הכי טובה. האלבום שהכי השפיע עליי מבחינה מוזיקלית. מהיר, אגרסיבי, ועדיין עם המון רגש! אפשר להגיד עליו את כל הדברים הטובים ואי אפשר להגיד עליו שום דבר רע!"

מארק קנופלר, אחד מהגיטריסטים הכי טובים מיוחדים ומקוריים שידע עולם הרוק, מתח ב"אחים לנשק" את יכולותיו המסחריות עד לקצה. הנגינה משובחת כמו תמיד, גם אם חסרה את ההרפתקנות של האלבומים הקודמים. "Money For Nothing", בו התארח סטינג, ירד על ה- MTV, אבל היתה זו תחנת השידור שגילתה לאמריקה את דייר סטרייטס. האלבום, שהיה נפלא למכירת מערכות סטריאו וחנך את עידן הקומפקט דיסק ככלי להמונים, הביא את הלהקה גם לישראל. (א.ק)

הסוכריה: Brothers In Arms

דבר הגולשים: "מעבר לכך שהוא האלבום הנמכר בבריטניה בשנות ה-80, מארק קנופלר מופיע כאן במלוא הדרו כשהוא מביא את הסאונד הייחודי של ''צרות צרורות'. זהו דיסק מופת, שמכיל את השיר הג'אמפי Walk Of Life, הג'אזי Your Latest Trick, אבן הדרך Money For Nothing, שיר הקינה הפופיסטי So Far Away ולא אחר מאשר שיר שלדעת רבים הוא העצוב ביותר שנכתב - Brothers In Arms. כ''כ משובח וכ''כ נוסטלגי - דיסק חובה שהוא אבן דרך בתולדות הרוק - הדיסק שהביא לדייר סטרייטס את התהילה העולמית".

36. רובים ושושנים – Appetite For Destruction (שנת 1987)

על רקע ההייר-מטאל, מגיעים "רובים ושושנים" ומציגים רוק ריאליסטי משובח. באמריקה של רייגן עם הקפיטליזם הדורסני, החיים הם מלחמת קיום. גן העדן נמצא בלוס-אנג'לס, אבל גם היא ריקנית להפליא, ובכל התופת הזו מחפש אקסל את הנערה שתציל אותו. "סוויט צ'יילד אוף מיין" היה "מלון קליפורניה" של האייטיז, ויש לציין שאפילו יצחק קלפטר אהב את סלאש. (א.ק)

הסוכריה: Paradise City

דבר הגולשים: "האלבום הראשון של רובים ושושנים. אלבום ששינה את פני הרוק, ובכלל, את פני עולם המוזיקה. הריפים, המילים, הסולואים, התדמית, הסמים, הסקס, זה מה שעושה את זה לאלבום הכי אהוב עלי".

35. דרים ת'יאטר - Scenes from a Memory (שנת 1999)

ההרכב שהפך את הקלאסי למטאל, את המטאל לפרוגרסיב רוק ואת הפרוגרסיב רוק לניו-אייג' באלבום שמהווה את התחביר העמוק והמוצלח ביותר של ההרכב, כולל טאץ' אלקטרוני. הגיטרות של ג'ון פטרוצ'י ב-Overture 1928, ממיסות את לבו של כל מטאליסט שאי פעם קנה אלבום של ינגווי מאלמסטין. הווקאלז רבי העוצמה של ג'יימס לה-ברי ועבודת הקלידים המתוחכמת של ג'ורדן רודס מהווים את אחת מהיצירות האפיות של עולם הרוק. חובה בכל בית. (ליאור אבידב)

הסוכריה: Overture 1928

דבר הגולשים: "דיסק עם תוכן ורעיון מגניב שלא לדבר על איכות המוזיקה של הלהקה המדהימה הזאת - עשוי טוב".

34. לד זפלין – Led Zeppelin II (שנת 1970)

אלבום הפריצה של לד זפלין, שהציג לעולם את הרוק הכבד. ההפקה של ג'ימי פייג' התבססה על תופים מוקלטים עם מיקרופונים במרחק שני מטר, כאשר הגיטרות והשירה מהדהדות להפליא, מנפחות את הסאונד של הלהקה למקסימום. השירים היו פיתוח של הבלוז המקורי, שהוצג בגרסה הכי כבדה שאוזני אדם שמעו עד אז, אבל ממרחק הזמן קטעי הפולק הם אלו שעדיין עושים את זה. הביקורת תיעבה את השופוני של פייג', אם כי היו שהתחרטו ממרחק הזמן. בכל מקרה, לצד דיפ פרפל, לד זפלין הייתה הלהקה המבצעת הכי טובה בתולדות הרוק. (א.ק)

הסוכריה: Ramble On

דבר הגולשים: "מדהים, מרגש עצום, הקול המדהים של פלאנט ביחד עם הגיטרת האורגזמה של פייג יצרה את האלבום הטוב והמשובח - תחילתו של המטאל"

33. המי – Tommy (שנת 1969)

ל"מי" היו אלבומי מופת הרבה יותר טובים לפני "טומי" ואחריו, אבל אופרת רוק זו היתה זו שהפכה את "המי" לסופרסטארים (האופרה הכניסה יותר מ-150 מיליון פאונד עד היום). פיט טאונסנד, גדול האינטלקטואלים של הרוק לדורותיו, תחת השפעתו של הגורו שלו, מייהר באבא, רוקח סיפור (המשלב פרטי אוטוביוגרפים) על עלייתו של הנער החירש-אילם-עיוור, שהופך לאשף הפינבול (פליפר), אך מתרסק ברגע שהוא מסרב ליישר קו עם ציפיות מעריציו. הסיפור היה אלגורי לצביעותה של החברה המודרנית, ואחדים מן המבקרים (והמעריצים) לקחו אותו מאוד ברצינות. ועדיין, השיר הכי טוב עסק... בפליפר. "היה זה היחס הרציני של העיתונאים", סיפר טאונסנד, "שהפך את 'טומי' לבידור קל". (א.ק)

הסוכריה: PInball Wizards

דבר הגולשים:  'אלבום עם המון המון תחכום, גם בליריקה וגם במלודיה. אהבתי אותו כשהייתי ילד ואני ממשיך לאהוב אותו גם היום"

32. פיקסיז - Doolittle (שנת 1989)

כשהם ממשיכים במקום שבו נפסק Surfer Rosa אבל ממתנים קצת את ההתפרעות של הגיטרות וממזגים מעט יותר מלודיה, יצרו השדונים הקטנים אלבום שנגע כמעט בכל ז'אנר אפשרי, ועדיין נשמע מקורי וייחודי. בעוד בבריטניה שוקעים ימי הקדרות ומתחלפים בצבעוניות של דור האקסטזי, הציגו החבר'ה מבוסטון אלטרנטיבה אינטלקטואלית לשמחה המתפרצת, כשהיא מלווה בטקסטים מההזוים בתולדות הרוק. (ג.ק.ע)

הסוכריה: Wave Of Mutilation

דבר הגולשים: "שילוב מדהים ומושלם בין בריט פופ פסיכדליה ואלקטרוניקה. אלבום רבגוני שנון ומצחיק שלא משעמם לרגע. החבר'ה האלה מטורפים. והכי חשוב שעולם המיינסטרים עוד לא גילה אותם".

31. החברים של נטשה – שינויים בהרגלי הצריחה (שנת 1991)

אחרי ההצלחה המפתיעה של התקליט הראשון, ששיחרר את הכעס והזעם שאצרו מיכה שטרית, ארקדי דוכין ושאר החברים, הם הגיעו לתקליטם השני מפוייסים יותר, רומנטים יותר, ובעיקר בשלים מוזיקלית יותר. הצירוף של יוסי אלפנט לעמדת ההפקה התגלה כהברקה מנצחת. אלפנט ויתר על נטייתו לכיוון הגל החדש הקודר ותפר לנטשות מעטפת מיתרים וגיטרות מלטפות. למרות שבאולפן קרעו את הלהקה סכסוכים פנימיים, לאוזני המאזינים איחוד הכוחות היצירתי בין דוכין לשטרית מעולם לא נשמע טוב יותר. (ג.ק.ע)

הסוכריה: ואם כבר לבד

דבר הגולשים: "כי למרות המריבות והחיכוחים, למרות הכעס ולמרות הריחוק, נוצר כאן סדר עולמי חדש. כל אחד משירים המופעים בדיסק להיט בפני עצמו. מושלם! פשוט מושלם".

כשרוג'ר ווטרס פגש את ג'ורג' אורוול. "אנימלס" יצא עם ההייפ סביב מהפיכת הפאנק ונראה היה מעט לא רלוונטי על רקע המפץ של הכשרונות החדשים. ווטרס, שהחל בתהליך ההשתלטות על הלהקה, המשיך לעסוק בתחלואי העולם, אבל המוזיקה היתה פחות יעילה משני האלבומים הקודמים. עם זאת, אוהדי הלהקה מאוד קשורים לאלבום הזה, גם בגלל האנדר-דוגיות שלו. (א.ק)

סוכרייה: Pigs

דבר הגולשים: "הדיסק הזה פשוט מעביר לי זרמים בגוף כל פעם מחדש...פשוט אורגזמה אחת גדולה של 44 דקות".

29. אלאניס מוריסט - Jagged Little Pill (שנת 1995)

ההנחה הסטנדרטית היא שהרוק מדבר בעיקר למין הגברי, בעוד שנערות מעדיפות בדרך כלל פופ קליל יותר. אלאניס הצליחה באמצע שנות התשעים לשבור את הסטיגמה. הצעירה הקנדית כתבה שירים בוטים על חיי האשה המתבגרת, כולל הצדדים המיניים והרגשיים. החשיפה האישית והכנות המרשימה של מוריסט, בתוספת הפקת רוק מצויינת, סחפה אחריה מיליוני צעירות בכל העולם שהפכו אותה למודל לחיקוי - והפכה אותה לכוכבת ענקית. (ג.ק.ע)

הסוכריה: Ironic

דבר הגולשים: "אלבום זה הוא יצירת מופת של רגש נשי טהור, הוא מתפרץ כמו מים מסכר שזה עתה נפרץ, ואני אוהב להתרגש איתו שוב ושוב, למרות שהוא גרם לי פעם לשנוא את גבריותי".

28. שלמה ארצי – ירח (שנת 1992)

בעזרתו של יהודה עדר הוותיק הצליח ארצי למקסם גם את ההצלחה שלו עצמו, וליצור את אחד מרבי המכר הגדולים שידע שוק המוזיקה הישראלית. הנוסחה של ארצי לא השתנתה באופן דרמטי. הוא מיתן קצת את האנרגיות הרוקיות שאיפיינו למשל את חום יולי אוגוסט, כתב מלודיות מעט יותר צלולות ואפילו המילים היו משונות פחות מהרגיל. התוצאה היתה תקליטו האהוב ביותר של הזמר האהוב ביותר. (ג.ק.ע)

הסוכריה: ירח

דבר הגולשים: "דיסק שלוקח אותי תמיד למקום אחר. שיר הנושא מצליח לגעת כל פעם מחדש. יצירה שקטה, אינטימית, שבה כל שיר מעביר מסר מסוים. אפילו הביקורות אהבו :-)".

27. היהודים – מציאות נפרדת (שנת 1996)

תקליט הבכורה של הלהקה היחידה בארץ שהצליחה ליצור נוסחה מקומית לז'אנר המטאל האהוב כל כך, ולכבוש את בני הנוער. ההתעלמות התקשורתית רק הגבירה את תחושת הכת שליוותה את מעריצי הלהקה, שהתחברו לטקסטים הקודרים נטולי ההומור ולצליל הגיטרות והצרחות שהתלווה אליהן. היהודים היא אחת מאותן להקות שמי שלא אוהב אותם ומתחבר אליהן, לא מבין על מה כל הרעש. לעומת זאת אוהביהם, מעריצים אותם עד הסוף, בלי סייג. אין אמצע. (ג.ק.ע)

הסוכריה: מחפש תשובה

"אלבום הבכורה של היהודים, אלבום בוסר שנעשה באהבה. קולה המדהים של אורית שחף וקולו הסקסי של טום פטרובר גורמים לי לאהוב כל דבר שהם יוציאו אי פעם. הם יודעים לעשות מוסיקה טובה ובמציאות נפרדת הם עשו את הדבר הכי טוב שיצא פה אי פעם ואני חושבת שאפילו להם יהיה קשה למחזר את זה".

מפסגות היצירה של הרוק הפרוגרסיבי. לשאול אנשים שגדלו על האלבום "מה הם אוהבים בו?" זהה לשאלה למה הם אהבו את ההיא מכיתה ב'. משהו במרקם של הצלילים, השירה והסיפורים של פיטר גבריאל, והנגינה של הלהקה נרקם באופן כה משכנע עד שזה הפך לחלק מהביוגרפיה של כל כך הרבה אנשים. "מוכרים את אנגליה" היה גם הלהיט הגדול הראשון של ג'נסיס. המבקרים העדיפו רוק ריאליסטי הרבה יותר; אתם, כך מתברר, לא. (א.ק)

הסוכריה: Dancing With the Moonlit Knight

"אולי אלבום הפרוגרסיב המושלם ביותר שנוצר. מוזיקה אינטיליגנטית ומדהימה שמהווה, לדעתי, את השיא המוזיקלי של כל מי שהיה מעורב בהקלטה. (כן, כולל גבריאל וקולינס)"

25. הסמיתס - The Queen Is Dead (שנת 1986)

תקליט שהפך את הקרביים לדור שלם של בריטים מתוסכלי תאצ'ר, ועוד לא מעט ישראלים שחיו במזרח התיכון, אבל חלמו על מנצ'סטר, לונדון ובירמינגהאם. הנוסחה שפיתחו מוריסי ומאר בתקליטים הקודמים הגיעה לכדי שלמות בתקליט הזה. מוריסי היה אחראי על הטקסטים הבוטים וההגשה שמתפתלת בין קאוביות רוקנ'רולית לבין דכדוך מיוסר, וג'וני מאר ארג את החבילה בגיטרות הכי יפות שנשמעו, איך נאמר זאת בעדינות, אי פעם. (ג.ק.ע) 

הסוכריה: Big Mouth

דבר הגולשים: "בגלל המעברים הנפלאים בין עצב לשמחה, בין אושר לדיכאון, בין כל הרגשות שלך בדיוק כפי שאתה חי אותם. בגלל ההומור השחור ובגלל האופטימיות כנגד כל הסיכויים של There Is A Light that Never Goes Out".

אחרי ששנות השמונים עברו עליהם בהתפתחות איטית אך מרשימה וצבירת מעמד בתחום המטאל, החליטו חברי הלהקה לשבור כיוון למרכז. התוצאה היתה אלבום מעודן ומרוכך יותר, שאכזב חלק לא קטן מהמעריצים הוותיקים, אבל כבש את העולם. האלבום הצטיין במלודיות מהשורה הראשונה ובסאונד מהמם. במבט לאחור ניתן לומר כי מבחינה מוזיקלית הגיעו חברי הלהקה לשיאם באלבום הזה. הנכונות לוותר על הווירטואזיות בנגינה לטובת קומינקטיביות והעברת רגשות מזוככת, היא שהפכה אותם לאחת מהלהקות הפופולריות ביותר בעולם עד עצם היום הזה. (ג.ק.ע)

הסוכריה: Nothing Else Matters

דבר הגולשים: "שאלתם מה האלבום הכי אהוב, וזהו לא רק האלבום האהוב עלי אלא גם אחד האלבומים החשובים והמשפיעים בכל הזמנים. קשה לחשוב על אלבום אחר שהצליח להחדיר את סגנון ה'הבי מטאל' למוסיקת ה'מיינסטרים' כמו האלבום הזה. למעשה, כל סצינת המטאל הקיימת הושפעה ממנו רבות. הגדולה של האלבום היא ביכולתו ליצור לחנים קליטים ונעימים יחסית לאוזן שיגיעו גם לקהל שאינו בהכרח חובב מטאל וכל זאת מבלי לפגוע באיכות הכתיבה והעברת המסרים של הלהקה ומבלי להבריח את מעריציה הקבועים. יש הטוענים כי האלבום הוביל ל'התמסחרות' של הלהקה, אולם גם אם פרט זה נכון הוא, אין בכך בכדי לפגוע בגדולתו ובאיכותו".

23. הרד הוט צ'ילי פפרס - Blood Sugar Sex Magik (שנת 1991)

אחרי כעשור בסצינה האלטרנטיבית של לוס אנג'לס הסתגרו חברי הלהקה בטירה מבודדת, יחד עם גאון בשם ריק רובין. העבודה האינטסיבית על התקליט, תחת פיקוחו של רובין, הוליד בעצם להקה חדשה, שלא מסתפקת רק ב-Pאנק קופצני ואגרסיבי, אלא משלבת בינו לבין מלודיות רוק. פלי התגלה כבאסיסט גאון, ג'ון פרושניאטה החל את מסעו לתפקיד הגיטריסט החשוב בעולם הרוק, ואנטוני קידיס התגלה ככותב שירים מהמעלה הראשונה. (ג.ק.ע)

הסוכריה: Breaking The girl

דבר הגולשים: "אין מה להגיד, שילוב גאוני של מוסיקה וליריקס. אחלה גיטרות, תופים, שירה ובאסים! מתאים לכל מצב רוח. אמיתי!".

22.קווין - A Night at the Opera (שנת 1975)

פרדי מרקורי היה כוכב רוק שחולם להיות זמר אופרה, ובריאן מאי היה גיטריסט עם אובססיה לתזמורות סימפונית. המפיק רוי תומס בייקר השתמש במיטב הטכנולוגיה של התקופה כדי לעזור להם להגשים את מאווייהם. "לילה באופרה" מכיל קצת וודוויל, ובעיקר פומפוזיות אופראית וכוח נגינה עצום, שהונצחו באופן מושלם ב"רפסודיה בוהמית". עם זאת, הלהקה ממש במיטבה עם "אני מאוהב במכונית שלי", ובעיקר כשפרדי מרקורי משתדל לדבר אל זוגתו (יותר סביר בן זוגו) בגובה העיניים. (א.ק)

הסוכריה: You're My Best Freind

דבר הגולשים: "קווין היא לדעתי אחת מהלהקות היצירתיות ביותר בשנות ה-70' ובכלל. המראה, הסאונד והעובדה שהלהקה שמרה על הרכבה המקורי הביאו לכך שהשירים של קווין הם מהמזוהים והייחודיים ביותר. 'לילה באופרה' נחשב, על ידי רבים, לפסגת היצירה שלהם, בין היתר מפני שהוא מכיל את להיט הרוק האלמותי 'רפסודיה בוהמית'. בנוסף, ישנם שירים נוספים נהדרים במגוון סגנונות - מקאנטרי (''39'') ועד רוק כבד (Sweet Lady) ובנוסף בלדות כגון 'אהבת חי". אלבום מושלם בהרבה מובנים וכזה שניתן להאזין לו ברצף מבלי להשתעמם".

21. קינג קרימזון - In the Court of the Crimson King (שנת 1969)

בגיל הנעורים החצר הזו של מלך הארגמן נתפסה כקטע מאוד מרתק, אבל במרחק הזמן מה שנותר מהאלבום זה בעיקר המלוטרון האלוהי של איאן מקדונלד, והשירה הכובשת של גרג לייק (רגע לפני שהצטרף לאמרסון ופאלמר). בדיעבד, תפקידי התופים הפנטסטיים מעולם לא קיבלו את הכבוד המגיע להם. האלבום, פרי הגותו של רוברט פריפ האוונגרדי, נחשב בזמנו לפרוגרסיבי במיוחד, אך הוא קומוניקטיבי כמו פופ טהור. הסצינה ב"שבתות וחגים", בה מצולמים דרור קרן ואלון אבוטבול על רקע ציור העטיפה ממחיש עד כמה עמוק הוא חדר לפלייליסט הישראלי של ילידי שנות ה- 60. (א.ק)

הסוכריה: In The Court of the Crimson King

דבר הגולשים: "האלבום האגדי של קרימזון מ-69'. הרוק המתקדם נולד בלונדון בחצי השני של שנות השישים, והוא נפתח במלוא תפארתו באלבום מצויין זה. מאסטרפיס שאין שני לו. הפתיחה הסהרורית והנוקבת עם 21th Century Schizoid Man, רוק צורמני עם תיפוף ג'אזי וסאקסופון, ממשיך עם הבלדה הקרירה, I talk to the wind עם החליל הנפלא, והסוף המלכותי של In the court of the crimson king. טקסט ספרותי נפלא וברמה גבוהה לכל אורך הדרך. בהחלט לא משהו דומה למשהו אחר שנעשה לפניו, וגם לא אחריו". 

הבחירה המפתיעה ביותר, שנובעת, יש להניח, מהתגייסות מיוחדת של מעריציה הפנאטיים של הלהקה, שרואים בתקליט הזה לא רק אלבום נפלא, אלא סוג של שלמות אלוהית. צ'אק שולינדר, אחד מחלוצי המטאל עוד מתחילת שנות השמונים, הגיע בתקליט הזה לשיאו כגיטריסט על והמעריצים נכבשו סופית. (ג.ק.ע)

הסוכריה: Zero Tolerance

דבר הגולשים: "אלבום מדהים ובו צ'אק מגיע גם לשיא היכולת הווקלית שלו. אלבום מצוין של להקה מצוינת, מכיל תשע רצועות מדהימות שכוללות את סולואי הגיטרות הטובים ביותר שנוצרו על ידי יד אדם. שילוב מדהים בין טקסטים מיזנטרופיים לצליל של להקה כל כך מיוחדת".