היום השלישי: על סף תהום
מפגש עם ילידי שבט מתבדל, ששומרים על תרבות טיבטית עתיקה, נהיגה בדרכים מסוכנות המתפתלות בין נופים דרמטיים, מוזיקה מזרחית מהבית וכן - עוד ג'יפ שאיבד את שיווי המשקל. יומן מסע
לסיקור היום השני של המסע לחצו כאן
תמיד כשהיינו קטנים, סיפרו לנו על קאריוס ובאקטוס, ועל כמה חשוב לצחצח שיניים פעמיים ביום. אם במקרה חשבתם לעבוד על מישהו בעיניים, שבט האקא פדנג הוא ההוכחה למה כדאי לחשוב פעמיים. למי שעוד נשארו שם שיניים, צבען שחור. על צחצוח הם בכלל לא שמעו.
פיוז'ן ישראלי-תאילנדי
לאחר שינה קלה ומעט רגיעה מפרשת הג'יפ שהתהפך התאוששו הטוענות לכתר ויצאו ליום השלישי של המסע. ההשכמה, גם הפעם, היתה בשעה 5:30 לפנות בוקר.
ארוחת הבוקר הוכנה על ידי המקומיים יחד עם צוות המזון שלנו, מה שהניב ארוחת פיוז'ן ישראלית-תאילנדית: אומלט ביצים, סלט ירקות טרי, קפה, נקניקיות וחלבה.
בשעת התדרוך לקראת המשך המסע התברר ששברנו ביום השני שיא מלכותי של כל הדורות: נסענו 45 ק"מ ב-11 שעות.
שיירת הג'יפים יצאה לדרך עם ג'יפ חדש שהצטרף למסע, במקום זה שהתהפך אתמול. במהלך הבוקר טיפסנו בדרכים-לא-דרכים על ההרים המדהימים, חצינו נהרות ונופים ירוקים, ופה ושם פגשנו שבטים קטנים.
הדרכים מסוכנות; יש שהן מתפתלות על סף תהום, או במדרונות חדים וחלקים, וישנם אותם "קוליסים" (תעלות עמוקות שנוצרו בעקבות כלי רכב שעברו באזור והועמקו על ידי גשם וסחף). זה כמובן לא הרתיע אף אחת וכל צוות מצא את עצמו בשלב זה או אחר במצב "קוליסי".
הנופים שנגלו - מרהיבים. הרים בגובה של מעל 1,000 מטר מכוסים ירק, טרסות מדהימות של פולי קפה, שיחי תה ותירס, בצד גידולי פרא של פרחים צהובים ענקיים (דומים לחרציות), ועצי ענק של בננות ול'יצי.
שיעור בלעיסת מסטיק
נסיעה איטית במעלה ההרים, דרך ג'ונגלים ושדות תירס, סויה, קפה ותה, מביאה אותנו לשבט אקא פדנג. הכפר שתושביו הגיעו מאזור טיבט, מונה כ-200 איש. שפתם היא שפת "אקא" ולא תאית.
תושבי אקא פדנג, מהנחשלים והעניים ביותר בבמדינה, בונים את בתיהם במקומות הכי גבוהים וקשים לגישה כדי להתבדל ולשמור על המסורת והתרבות האותנטית שלהם. בעבר הם עסקו בעיקר בחקלאות אופיום, כיום הענף כמעט חוסל והם מתפרנסים מגידולי סויה, תה, תירס וליצ'י.
לנשות הכפר תלבושת מסורתית: חצאית שחורה, חולצה ועליה עליונית שחורה. על ראשן מעין כובע עטור שרשראות יקרות מכסף וחומרים צבעוניים ובנוסף - מטבעות משנת 1906. במקום בגדים תחתונים משקולת מיוחדת מושכת את החצאית כלפי מטה.
לאחר שהצטלמנו עם המקומיים וחילקנו ממתקים וצעצועים לילדים, קיבלנו שיעור בלעיסת מסטיק: לוקחים עלה, מתוך קופסת פח מוציאים אבקת מנטה ומורחים על העלה, על זה שמים טבק ומעל הכל חומר שמופק מאגוז. והופ – לתוך לפה.
אחת הבנות התנדבה לטעום את המסטיק התאיי והפלא ופלא - השיניים שלה הפכו לכתומות ואדומות. רק אחרי שטיפה עצבנית במים הן חזרו לצבען המקורי.
עוד ג'יפ מתהפך
נערכים להמשך המסע. אחד הצוותים משמיע מוזיקה מזרחית והבנות פוצחות בריקודים, אי שם בצפון תאילנד.
נדמה שהיום הזה עובר בלי תקלות חריגות ואז מגיעה הודעה בקשר שאחד הג'יפים התהפך על צידו. לבנות לא קרה כלום, צוותים נוספים שהיו בסמוך למקום סייעו לחלץ אותן ולהחזיר את הג'יפ למצבו הטבעי, עם כל ארבעת הגלגלים על הקרקע. גם הג'יפ לא ניזוק חוץ משני חלונות שיצאו ממקומם.
תחקור קצר מעלה שהבנות לקחו את הפנייה בצורה חדה, הג'יפ נעמד עם שני גלגלים על צלע ההר ובניסיון להחזירו למצב אופקי, איבד את שיווי המשקל ונפל על צידו.
המסע ממשיך כמתוכנן לעבר השקיעה, בדרכו לגבול בורמה. מתחיל להחשיך. דווקא עכשיו קצב הנסיעה מתגבר והפערים מצטמצמים. כנראה שרוצים כבר לנוח. את הלילה ביומיים הקרובים נעביר במנזר 'ווא בון'.
את היום שמוגדר מוצלח אנחנו מסיימות ביוגה עם נזיר מהמקום. כמו בכל קבוצה, גם הפעם יש בין הטוענות לכתר שבוחרות ללכת לנוח בשיטה קונבנציונלית, היו שנכנסו לזה עד הסוף והצליחו להירגע ולנקות את הראש.
לפנייה לכתב/ת 
