שתף קטע נבחר

ים של דמעות

שבעה ימים עברו מאז עזבו הטוענות לכתר את הבית והזמן עושה את שלו. מתנה מפתיעה שהגיעה מהבית, ככה סתם באמצע ארוחת צהרים, שברה אותן. בין צחוק לבכי

זה היה רק עניין של זמן עד שזה יקרה וארובות העיניים יפתחו: 'מסדר הדמעות' של מלכת המדבר בתאילנד 2003 יצא לדרך.

 

יצאנו בשעת בוקר מוקדמת והמשכנו לנסוע בדרכים פתלתלות על גבול תאילנד-בורמה, בין הכפרים ויאנג הנג וואי צ'אנג טאו. בצהרים, באמצע הפסקת אוכל שגרתית בלב הג'ונגל, זה קרה.

 

צוות הדי ג'י מילא את תפקידו והבנות, כהרגלן, פיזזו בהמתנה לארוחת הצהרים המלכותית - נודלס, סנדוויץ' עם טונה, סלט, קלמנטינה וקפה או תה. לפתע, ממש משום מקום, הגיעו שני מקומיים רכובים על טוסטוסים. אחד מהם עצר, התקרב והגיש לאחת הבנות חבילה  עם כתובת בעברית (על זה נאמר "במקרה הכינותי מראש"). בתוך החבילה היה מגזין מיוחד שהוציא 'עיתון תל אביב' (מרשת 'ידיעות תקשורת') בו כתבו בני המשפחה שצירפו תמונות עם הילדים, הבעל או החבר.

 

הבנות החלו לקרוא והברזים נפתחו, הדמעות זלגו מעצמן, בצחוק ובהתרגשות. שבעה ימים עברו מאז עזבו הבנות את הבית והזמן עושה את שלו, זמן הכולל מאמץ פיזי ונפשי שלא היה מבייש כל מסע אלונקות של חייל קרבי. עד עכשיו הן התאמצו להדחיק ולהיות חזקות, נשברו בלי לחשוב פעמיים. עכשיו הן עברו מבכי לצחוק ומצחוק לבכי, לא עוזבות לרגע את העיתון. 

 

אחרי הדמעות, החיוכים וה'אני לא מאמינה' שנאמר שוב ושוב, היו צריכות המשתתפות להירגע ולפרוק את אשר על ליבן. הסיגריות הוצאו מהקופסאות באנחת רווחה, ואז החל שלב הגאווה: הן "השוויצו" זו לזו, כל אחת במשפחה שלה. בין היתר הופתעו מכשרון הכתיבה שגילו הבעלים, לאחר עשר או עשרים שנות נישואין, כישרון שכנראה הוסתר והוחבא היטב עד כה.  

 

שיא הפנטזיה: מעיינות חמים

 

בשעת ערב מוקדמת, שלא כמו בימים הקודמים, היגענו למחנה 'בה הפאי'. לאחר יממה של נסיעה ארוכה בג'יפים ואחרי שאכלנו חול מכל הכיוונים, חיכה לנו פינוק: מעיינות רותחים. רק מי שהתקלחה בימים האחרונים בצינור עם מים קפואים בתנאים לא תנאים יכולה להבין את גודל הפנטזיה: רחצה במים חמים. להוריד את כל הג'יפה ולשחרר, ולו במעט, את השרירים התפוסים. ארוחת הערב תחכה.

 

אני כותבת עכשיו מכפר בשם ליסו, יושבת על מחצלת באחד השבילים המרכזיים. מסביבי, כמו בסרט הזוי, מתהלכים חזירים, תרנגולות, פרות וכלבים. תושבי הכפר מסתכלים עליי בהלם: לפי הבעת פניהם כנראה לא ראו מעודם מחשב, שלא לדבר על מחשב נישא. לא רחוק ממני עומדת אישה זקנה, כותשת ברגלה את האורז, כדי שיהיה ראוי לאכילה. מולי, באופק, מסתמנת שקיעה מרהיבה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בין הכפרים. אוכלים חול מכל הכיוונים
צילום: טבע הדברים
שיירת הג'יפים. יממה של נסיעה ארוכה
צילום: טבע הדברים
ג'יפ הפוך. אחרון ודי
צילום: טבע הדברים
מומלצים