המתנחלים וראשיהם
אם ראשי המתנחלים רוצים לייצג נאמנה את שולחיהם, ולחבר אותם בעבותות של שותפות גורל עם אחיהם בתוך הקו הירוק, עליהם לתת ביטוי גם לקולות אחרים במחנה
בשבוע שעבר התבשרנו על תוכנית מדינית חדשה, שבמסגרתה, בין היתר, תפנה ישראל חד-צדדית את התנחלות נצרים ומספר מאחזים לא-חוקיים. כצפוי, הפרסומים עוררו את זעמם של אלה שמתיימרים לייצג את "ציבור המתנחלים".
הנחת היסוד של דוברי המתנחלים היא שכל מי שחי ביישוב מעבר לקו הירוק מתנגד בהכרח לפינוי כל גבעה וכל מבנה ארעי בשטחים הכבושים. לכן יש להתנגד אוטומטית לכל צעד של פשרה עם הפלסטינים, שהרי ברור כי כל הסכם עתידי יחייב פשרה טריטוריאלית. אבל השאלה היא האם זהו המצב לאשורו. האם באמת כל תושבי השטחים מתנגדים להסכם עתידי ולפינוי יישובים? ללא כל ספק - לא.
"ציבור המתנחלים" אינו מקשה אחת. הוא מורכב מאנשים בעלי דעות מגוונות ושונות, ולא כולם באו ליישב את שטחי הגדה ורצועת עזה מתוך אמונה יוקדת בחזון ארץ ישראל השלמה. חלק גדול מהאוכלוסייה שנקראת בפשטות "מתנחלים" הגיע למקום מושבם מסיבות פרוזאיות כמו בית עם גינה ואוויר צלול, שאינם מעוורים את עיני בעליהם מלראות את המציאות. חלק גדול מתושבי השטחים היו מאושרים אילו נמצאה להם דרך להתכנס אל מדינת ישראל הלגיטימית, כחלק מניסיון להגיע לשלווה ושקט באזורנו, אבל קולם לא נשמע. למעשה, רבים מהם מרגישים, שקולם מושתק על-ידי אלה שמייצגים אותם לכאורה, משום שעמדתם אינה תואמת את שאיפותיהם הפוליטיות והאידיאולוגיות. מי מייצג את אלפי המשפחות שמבקשות להגיע להסדר עם המדינה לגבי פינוי מרצון? מי מייצג את האנשים שבאו לחפש איכות חיים, ומצאו חרדה ובידוד?
מועצת יש"ע מחזיקה את תושבי יש"ע כבני ערובה, במקום לתת ביטוי למאוויים האמיתיים שלהם. נוח לה להציג את כל המתנחלים כגוף אחד, אך כך נמנעת האפשרות להבין את המורכבות והכאב שבמצבם של רבים מהמתנחלים. התמונה המעוותת הזאת משפיעה על היחס אליהם ואל צרכיהם, ולא לטובה.
סרבנותה של מועצת יש"ע ושל נציגיה בכנסת ובממשלה לדון בכל הצעה לפשרה מכחידה את הסיכוי להזדהות של הציבור עם קשיי התושבים ביש"ע, ועם כאבם. אם נודה על האמת, הרי שבהלך הרוח הכללי, אין דין פיגוע רצחני מחוץ לקו הירוק כדין פיגוע דומה בתוכו. עם כל הצער, הרג של אזרחים חפים מפשע החיים בשטחים בהתאם למדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן, אינו מתקבל באותו זעזוע שבו מתקבל אותו הרג כמה קילומטרים מזרחה, בנתניה או בחדרה. כשזוועה רודפת זוועה, חייבים למהר ולחזור לשגרת חיים רגילה, וכשהזוועה מתרחשת "שם", מעבר לקו הגבול הווירטואלי, המעבר לשגרה נעשה הרבה יותר מהר. אם ראשי המתנחלים רוצים לייצג נאמנה את שולחיהם, ולחבר אותם בעבותות של שותפות גורל עם אחיהם בתוך הקו הירוק, עליהם לתת ביטוי גם לקולות האחרים במחנה.
מאבקה של מועצת יש"ע מזכיר את מאבקי ההסתדרות, שבמקום לעורר אהדה כלפי העובדים השובתים, מייצרים רגשות זעם ותסכול הן בקרב כלל הציבור והן בקרב העובדים עצמם. אם מועצת יש"ע אינה רוצה לגרום להתמוטטות האמון בינה לבין האזרחים שאותם היא מבקשת לייצג, מנהיגיה חייבים להפסיק את משחקי הכוח הפוליטיים בסגנון פרץ-נתניהו, ולהתחיל לפעול למען טובת תושבי השטחים.
את זה הם ישיגו רק כאשר ישכילו להודות בכנות שיש מקום לגיבוש גושי התיישבות גדולים, ולנטישת ההתנחלויות והמאחזים המבודדים, וכאשר יתחילו לתכנן ולעצב את תוכנית הפינוי, כך שתשמור ככל האפשר על האינטרסים של המתנחלים.
מומלצים
