מוכרי הגדג'טס החדשים
מעולם לא ידעה תעשיית הטכנולוגיה תוהו-ובוהו כזה: חברות טכנולוגיה עולמיות מנסות פתאום להיכנס בזו אחר זו לתחומן של חברות אחרות. אלופת המדפסות HP מוכרת מצלמות, יצרנית המחשבים דל מוכרת טלוויזיות, וחברת המחשבים אפל מוכרת מוזיקה ברשת. ובקרב על מרכזי הכובד החדשים גם לחברות מקוריאה, סין וטייוואן יש מה להגיד
כדי להבין את המפנה העמוק שעובר על עולם המחשבים בימים אלה צריך היה לבקר במתחם הענק של מייקרוסופט בתערוכת קומדקס הגוועת בלאס-וגאס. שם, בכיתת התנסות בלב אולם התערוכה, שבה נוהגים בדרך-כלל אנשיו של ביל גייטס להדגים את התוכנות החדשות שלהם, ניתן הפעם שיעור בשימוש בטלפון. מדובר בטלפון החכם החדש, פרוייקט משותף למוטורולה ולמייקרוסופט.
איך שגלגל מסתובב: בתערוכה, שנחשבה במשך שנים ספינת הדגל של תעשיית המחשבים, מוצאת לנכון מוליכת התעשייה הזו להציג לראווה דווקא טלפון סלולרי. זו לא רק מייקרוסופט, שפורצת בלי ניד עפעף לשווקים חדשים הרחוקים מתחום המומחיות שלה. נוקיה, ענקית הטלפוניה הסלולרית העולמית, השיקה לא מכבר מכשיר משחקים - N-GAGE.
מתחרה קשה
המכשיר החדש ייתקל בשוק במתחרה נוקשה אחר, מכשיר משחקים בשם זודיאק, שגם הוא מבוסס בכלל על מערכת הפעלה של מחשב כף-היד פאלם. רוצים עוד? יצרנית המחשבים אפל, אמו-הורתו של המקינטוש, מייצרת מזה זמן נגן MP3 מצליח בשם I-POD, ובכלל עושה הון מעסקי מכירת מוזיקה ברשת.
מה קורה פה? איך זה שבבת-אחת, בשנה האחרונה, מנסות חברות טכנולוגיה עולמיות להיכנס בזו אחר זו לתחומים חדשים, השונים בתכלית מתחום ההתמחות שלהן? מה מביא את HP יצרנית מדפסות להמונים ושרתי מחשב לאירגונים - להתחיל לייצר מצלמות? למה מנסה אינטל - המתמחה כבר שנים במעבדי מחשב - להידחף עכשיו לעולם הטלפונים הסלולריים עם מעבדים זעירים?
משחק הכיסאות
עורך פי-סי מגזין הישראלי, יהודה אלידע, שמצביע על התופעה המשונה במאמר מבריק בנט מגזין האחרון, מתקשה להסביר אותה: "כולם", הוא כותב, "רוצים להחליף תפקידים, לתפוס את הכסא של מישהו אחר, להשתתף במשחק היסטרי של כסאות מוסיקליים". אלידע מתייחס לתופעה בדאגה. היא נראית לו כמו גחמה תרבותית, אופנתית, של חברות הטכנולוגיה, שמזכירה את שנות השיא בבועת ההיי-טק זל.
החיים החדשים של דל
מילא אם הצלחת ההימורים הללו היתה בטוחה. אבל עובדה היא, שמייקרוסופט לא ממריאה עדיין עם ה-X-BOX שלה, שבעזרתו ניסתה להיות סוני (או לפחות להתחרות בה), ומרכז המדיה של HP (טלוויזיה ומחשב ומצלמה ווידיאו וצורב בחבילה אחת) מקרטע בחנויות ארה"ב, וה-N-GAGE של נוקיה נתקל בביקורות קטלניות באירופה.
משהו מן הכאוס הגדול שנוצר אחרי שכולם פולשים לתחומים של כולם אפשר היה לראות לפני שבועיים בתערוכת קומדקס. קומדקס, להווי ידוע, מתה. היא הוצאה להורג על-ידי כמה תליינים, שחברו יחדיו בעיתוי מקביל: אסון ה-11 בספטמבר, קריסתה של בועת ההיי-טק המוטרפת, והאטת המירוץ האין-סופי אחר חידושים מסעירים בתוכנה ובחומרה.
ניסיון פאתטי
הניסיון של החברה המארגנת "מדיה לייב" לשוות לה גוון עיסקי נראה פאתטי מול עשרות דוכני הנישה של חברות שוליות, שהיו רחוקים מלהזכיר את הנוכחות האגרסיבית שהפגינו פה פעם אדוני ההיי-טק העולמי. רוב הענקים בחרו השנה שלא ליטול כלל חלק בתערוכה - אפילו חברות שראשיהן נשאו בה נאומים מרכזיים, כמו סימנטק, סאן ופאלם-סורס.
ענקית אחת שכן בחרה להפגין נוכחות, ואפילו שרירים, היתה דל - מלכת השיווק הישיר של מחשבי פי-סי אמינים במחיר הגיוני, שגם אירחה אותנו בקומדקס, יחד עם עשרות עיתונאים מרחבי העולם. אבל גם הדוכן של דל ייצג את האופנה החדשה. גם דל - דל! - היא כבר לא מה שחשבתם. החל מהשנה היא מציעה, לראשונה בתולדותיה, לא רק מחשבי פי-סי מסורתיים לבית ולדרך, אלא גם נגני MP3, צגי טלוויזיה דקיקים ויקרים, מדפסות לייזר, מחשבי כף-יד, ומקרני מצגות.
הימור הג'וקבוקס
הימור הכניסה לזירות החדשות נרשם, בינתיים, כהצלחה לפחות לגבי הנגן החדש, המכונה ג'וקבוקס. בעיתונות המקצועית בארה"ב משבחים את הג'וקבוקס, שמתחרה ישירות ב-I-POD של אפל. הוא כולל דיסק קשיח בן 15 או 20 ג'יגה, סוללה המספיקה ל-15 שעות מוסיקה, ואת השירים ניתן להוריד דרכו בקלילות מתוך חנות המוסיקה המקוונת של דל (כן, יש דבר כזה).
עם מחשב כף-היד, אקסים, ההצלחה באה רק בסיבוב השני: את הדגם הראשון שלו נאלצה החברה לאסוף מהחנויות בשל בעיית איטיות משונה. בדגם החדש, X3, נלמד הלקח, והוא כבר עושה לחברה כבוד: מחשב מהיר, רב-עוצמה וזול יחסית.
נגן MP3 בגודל אצבע
מה שמצחיק זה, שבתוך הבליל המשונה שבו כולם עושים הכל ומתחרים בהכל, לאף-אחד כבר אין ערך-מוסף. בקומדקס 2003 בכלל התחלפו היוצרות: חברת תוכנה אדירה כמו צ'קפוינט יוצגה בדוכן קטן מזה של נטאק, יצרנית גדג'טים חביבה מסין. גוגל, המטלטלת באחרונה את עולם האינטרנט כולו, הסתפקה בשלושה נציגים נלהבים בשולי האולם. אינטל, חברה של מיליארדים, הופיעה כביתן בחסות מייקרוסופט.
האם האופנה החדשה בחברות הטכנולוגיה - טשטוש התחומים בין יצרניות תוכנה, יצרניות מחשבים, יצרניות גדג'טים ויצרניות אלקטרוניקה - מלמד על משבר גדול בשוק המסורתי? על רוויה? על מעבר מרכז הכובד של עולם המיחשוב לבידור האלקטרוני? לטלפוניה הסלולרית?
הכל נעלם
עובדה: בקומדקס, מה שלפני שלוש שנים עוד התפרס על-פני שלושה מרכזי ועידה בלאס-וגאס - כל אחד מהם בגודל המכפיל את גני התערוכה שלנו - הסתכם השנה באולם אחד, שחלק נכבד ממנו הוסתר בווילונות ענק שחורים. אפילו המסעדה הכשרה במרכז הכנסים, שעשתה עסקים לא רעים בשנים הטובות, נעלמה. נעלמה גם הרוח המיוחדת - התסיסה, הלהט, הריגוש, שאפיינו את נערי הבועה של סוף שנות ה-90.
אלה עברו עכשיו הסבה לחשדנות בסיסית כלפי החברות: נראה אתכן מרגשים אותנו. מי שמתאמצות מאוד לרגש ולנווט בתוך הכאוס החדש הן חברות היי-טק מן המזרח הרחוק. הנוכחות שלהן בלטה בקומדקס מול הדלילות העצובה של חברות הענק המערביות. שימו לב לקוריאנים, לטייוואנים וגם לסינים. יש להם תוכניות בשבילנו בשנים הקרובות.
האיום הקוריאני
הקוריאנים מצליחים להציף את העולם בטלפונים סלולריים ומאיימים ברצינות על נוקיה (החידוש האחרון מקוריאה הוא, אגב, מדפסת צבעונית זעירה לטלפון). ועוד לא דיברנו על עשרות חברות קטנות, שמייצרות כל גדג'ט אפשרי שהומצא במערב, רק יותר קטן ויותר זול: נגני MP3 בגודל אצבע; תחליפי מפתח זעירים לזיהוי ביומטרי; ופאנלים למחשב האישי, שכוללים כניסות ושקעים לכל כרטיס מדיה ו/או
חיבור אפשרי.
גם הסינים, שבעשור האחרון מייצרים עבור חברות במערב כמעט כל דבר, מתחילים לתפוס ביטחון ומציעים כבר מותגים עצמאיים לצגי מחשב וטלוויזיה, מתאמי בלוטות' מיניאטוריים ועוד. דומה שמעולם לא ידעה תעשיית הטכנולוגיה מציאות מטורללת יותר, שבה כולם מתחרים בכולם על כל דבר. גדולים מול קטנים, קטנים מול גדולים. ולכולם יש אומץ וחוצפה ויהירות, כמו בימים הטובים. ואולי גם קורטוב של טימטום, וגם זה כמו בימים הטובים.
