שתף קטע נבחר
הכי באזזזז
    זירת הקניות
    השנה הקשה של בנק הפועלים
    לפני שנה בדיוק הודיע בנק הפועלים על פיטורי 900 עובדים, במה שהיה הראשון בסדרת אירועים שהשפיעו קשות על תדמית הבנק ועל האווירה בקרב העובדים; ממלחמת ההשמצות עם העובדים וההסתדרות, דרך הפרסומים הלא מחמיאים על שרי אריסון, דרך הדחת המנכ"ל ועד לפרשיית הביטוח הלאומי - מה עשתה סדרת הפרשיות הזו לבנק הגדול והרווחי בישראל

    בנק הפועלים הוא הבנק הגדול והרווחי ביותר בישראל, והמשיך בשנה האחרונה לשמור על מעמדו זה. הדו"חות הכספיים שלו ממשיכים להצביע על עוצמתו: מיליארד שקל רווח מדי שנה הם בסיס איתן לכל הדעות. אבל בשנה האחרונה נבקעו במעמדו ובמצבו כמה בקיעים, שאינם נמדדים במספרים ובכמויות, אך אם לא יטופלו תוצאותיהם עלולות לפרוץ החוצה בשנים הבאות.

     

    השנה האחרונה הציבה את הפועלים במרכזן של כמה פרשיות לא מחמיאות, שכתוצאה מהן חלו שני תהליכים מרכזיים. הראשון: אחד הנכסים החשובים ביותר של הבנק (ושל כל בנק), תדמיתו הסולידית והאמינה שנבנתה במשך שנים, נפגע. התהליך השני הוא פגיעה בתחושת הביטחון של העובדים, שגם הם אחד הנכסים החשובים ביותר של כל ארגון.

     

    הפיטורים

     

    הכל התחיל בדיוק לפני שנה, ב-17 בדצמבר. בבוקר ה-17 בדצמבר 2002 הודיע בנק הפועלים על כינוס אסיפת עיתונאים בשעות הצהרים. לעיתונאים הכלכליים
    שהגיעו למשרדי הנהלת הבנק נכונה הפתעה: הבנק מודיע על פיטורי 900 עובדים, כ-10% ממספר העובדים בבנק בארץ, תוכנית שעלותה כ-580 מיליון שקל. עד אותו הרגע שררה תחושה כללית כי בבנק בישראל לא ניתן לפטר עובדים, בגלל הסכמי העבודה עם ועדי העובדים.

     

    ראשי הבנק הסבירו כי זהו צעד הננקט מתוך עמדת חוזק, כדי להבטיח את המשך הפעילות, היעילות, הרווחיות והעוצמה של הבנק. האווירה שהם ניסו לשדר היא שהושגה הבנה עם ועד העובדים, מתוך יחסי אמון, וכי הושגו תנאים טובים במיוחד לפורשים. מדובר בצעד חד-פעמי, נאמר. המלה פיטורים לא הוזכרה ובמקומה נשמעו המלים העדינות לכאורה פרישה מרצון והתייעלות.

     

    בהמשך התברר כי הצעד הזה, שהפועלים נכנס אליו בעיניים פקוחות ובהרגשת עוצמה, זעזע את הבנק. היום כלל לא ברור אם הערכת הבנק וראשיו באותו זמן, שהבנק ערוך לעמוד בפיטורים, הייתה נכונה.

     

    הודעת הפיטורים גררה הפגנות ומלחמת השמצות מעל גבי העיתונות בין העובדים, שקיבלו גיבוי מוועדי עובדים בבנקים מתחרים ומההסתדרות, לבין הנהלת הבנק. נגד הבנק נשמעה ביקורת על כך שהוא מפטר עובדים בתקופה כה קשה של אבטלה. בסופו של דבר, לאחר הפגישה המתוקשרת בין יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, לבין שרי אריסון, בעלת השליטה, בביתה של אריסון, רשמה ההסתדרות לזכותה הישג בהפחתת מספר המפוטרים ב-100 ובהגדלת הפיצויים לפורשים.

     

    בסופו של התהליך פוטרו 793 עובדים, אבל הפיטורים פגעו בתחושת הביטחון של העובדים שנשארו, למרות שהובטח להם כי מדובר במהלך חד-פעמי. כי זה לא היה בדיוק מהלך חד-פעמי. במהלך השנה מצאו עצמם עוד כמה בכירים נאלצים לעזוב את תפקידם, ובבנק יש כוונה להנהיג חוזים אישיים גם למנהלים, ולא רק לחברי הנהלה. במקביל הועלו הדרישות מהעובדים והוגבהו היעדים בבנק. בנוסף, בשנה שעברה חרג הפועלים ממנהגו ובמקום לחלק בונוס בשיעור דיפרנציאלי לכלל העובדים חילק רק ל-800 עובדים.

     

    בנוסף עבר הבנק בשנה האחרונה שרשרת של רכישות ומיזוגים, שלא הוסיפו לתחושת הביטחון של העובדים. במהלך השנה רכש הבנק את חברת אי.בי.אי חיתום, מיזג לתוכו את בנק הספנות, רכש את הבעלות בחברת גמול סהר, הודיע על רכישת בנק פ.ק.א.ו, הצליח להאריך בשנתיים את ההיתר שלו להחזיק את השליטה בבנק אוצר החייל, סיכם על רכישת מלוא האחזקות בבנק קונטיננטל, ומיזג לתוכו את בנק משכן.

     

    כל אלה, על רקע המשך המיתון במשק, הפכו את חיי העובדים קשים הרבה יותר מבעבר. "האווירה בבנק לא נעימה", אמר השבוע אחד העובדים, "ממקום שהיה בשבילנו בית זה הפך למקום שהעובדים מרגישים בו לא יציב. החשש אינו מפיטורים, אלא מצעדים שיוליכו אותך למצב שבו תעדיף להתפטר. למשל, מעבירים עובדים, שעבדו קודם בסניף, לעבוד בקול סנטר (מרכז מידע טלפוני)".

     

    גם בכיר במערכת הבנקאית אמר לנו: "אין ספק לגבי עוצמתו של הבנק, אבל נוצר פער גדול בין הנתונים בספרים לבין ההרגשה של העובדים בשטח. עובדים רבים מרגישים הרבה פחות טוב מאשר הרגישו לפני שנה".

     

    בנק הפועלים, שהתגאה לאורך השנים בטיפוח תרבות ארגונית של שיתוף והענקת תחושת בית לעובדים, צריך עכשיו לשקם את הקשר. במערכת הבנקאית מעריכים, שהבונוס הדיפרנציאלי לעובדים, למשל, יוחזר השנה, הן כדי לשפר את התחושות בקרב העובדים והן לנוכח התוצאות הטובות, אם כי טרם התקבלה החלטה בנושא.

     

    הפרסומים על אריסון

     

    מעבר למהלך הפיטורים עצמו, שחשף את הבנק לביקורת קשה וערער את תחושת הביטחון של העובדים, גם מעורבותה המתוקשרת של אריסון במשבר והפרסומים המרובים שבאו אחר-כך סביב חייה האישיים היו גורם מרכזי שפגע בתדמית הבנק.

     

    אריסון, שבמשך שנים מעורבותה בנעשה בבנק הייתה נמוכה, עשתה בשנה האחרונה תפנית של 180 מעלות. מסיבת העיתונאים שכינסה, לאחר 12 שנים מחוץ לאור הזרקורים, ובה הודיעה על תמיכה במהלך הפיטורים של מנהלי הבנק, גרמה לזיהוי שלה עם הבנק והציבה אותה, כבת עשירים, ואת הבנק - לעומת המפוטרים האומללים.

     

    גם המשך החשיפה שלה לתקשורת לא עשה טוב לתדמית הסולידית של הבנק. זה התחיל בתוכנית טלוויזיה שבה נראתה מפזזת על שולחנות במועדון התל-אביבי גנקי, המשיך בסדרת כתבות בעיתונות ובטלוויזיה, אחר-כך בחתונתה המתוקשרת לאיש העסקים עופר גלזר, ולאחר מכן בחשדות שעלו נגד גלזר לגבי הטרדה מינית.

     

    הסוף זכור: לאחר רצף של פרסומים, שכלל גם לא מעט ביקורת אישית נגדה, החליטה אריסון שדי לה מהחיים בישראל ועברה למיאמי, אם כי מתברר כי גם המרחק בין מיאמי לישראל לא מונע המשך טפטוף של ידיעות ופרסומים על חייה שם. במקביל לעזיבתה התפטרה מתפקידה כדירקטורית בבנק.

     

     

    חילופי הבעלים

     

    בעוד הבנק מתאושש ממשבר הפיטורים, ובמקביל לפרסומים הנמשכים על אריסון בתקשורת, גברו החיכוכים בין בעלי השליטה בבנק, אותם מייצגים היו"ר שלמה נחמה וסגן היו"ר דני דנקנר, לבין המנכ"ל, אלי יונס. כבר בעת משבר הפיטורים הביע יונס חוסר שביעות רצון מההסכם שהגיעו אליו אריסון ונחמה עם ההסתדרות, והוא ראה בכך כניעה לפרץ.

     

    בהמשך, בחודש מרץ 2003, ביצע הצמד יונס ושי טלמון, אז ראש החטיבה העסקית והיום גם המשנה למנכ"ל, מהלך שהרגיז את בעלי השליטה: עם עריכת הדו"חות השנתיים ל-2002 בוצע ניעור רציני בתיק האשראי של הבנק, כולל הפרשות גבוהות במיוחד לחובות מסופקים. היו בעלי שליטה שראו בכך מהלך אגרסיבי מדי.

     

    קצת לאחר מכן פרסם הפועלים אזהרת רווח לגבי תוצאות הרבעון הרביעי של 2002, לפיה דו"חות הבנק יראו הפסד. לראשונה זה עשור, הפועלים עבר להפסד רבעוני. כאשר דיסקונט, הבנק השלישי בגודלו ניצב בפער ניכר אחרי הפועלים, עבר לפני שנים להפסד, כל המערכת הבנקאית צקצקה: איך ייתכן שבנק מפסיד? כאשר הפועלים עבר להפסד השתררה שתיקה, בעיקר מפני שההפסד נתפס כאירוע חד-פעמי של התייעלות. ובכל זאת, מדובר בהפסד.

     

    כבר במרץ החלו הרינונים לגבי התערערות מערכת היחסים בין יונס לבעלי השליטה. באפריל הופתע יונס בוקר אחד לקרוא בעיתון כי בעלי השליטה בוחנים את החלפתו. כאשר לא קיבל הבהרה מיידית ותמיכה מלאה - הודיע על התפטרותו. במקומו מונה צבי זיו, בנקאי ותיק ומוערך וטיפוס שקט וסתגלן, שגדל בבנק.

     

    כמעט מיותר לציין שהן חילופי הבעלות, שנעשו באווירה עכורה, והן המעבר להפסד רבעוני לא תרמו לא לתדמיתו של הבנק ולא לתחושת היציבות של עובדיו.

     

    פרשת הביטוח הלאומי

     

     

    אם כל זה לא הספיק לבנק הגדול, היציב והסולידי לחוש שהאדמה קצת זזה מתחת לרגליו, באה לקינוח פרשיית הביטוח הלאומי האחרונה והוסיפה מכה לרשימת המכות. במסגרת הפרשה נעצר חשב הבנק, יצחק בחר, בקשר לחשד לכאורה כי חובו של בנק הפועלים לביטוח הלאומי הופחת בעשרות מיליוני שקלים לאחר שהפועלים שכר מאכערים כדי שיטפלו בחוב. הועלו חשדות לכאורה לקבלת שוחד על-ידי עובדי הביטוח הלאומי.

     

    מעצרו של בחר הכה בתדהמה את הקהילה הפיננסית והעסקית בישראל. רבים בקרב מכריו ובקרב עובדי הבנק בטוחים שבקרוב יתברר כי פעל כשורה, אבל בינתיים האירוע גורם לאווירה עכורה בבנק, ובוודאי שאינו מסייע לתדמיתו הפגועה.

     

    בבנק הפועלים, שמורגל בהצבת יעדים ובמדידת הישגים, מודעים לנזקים שהביאה אתה השנה שחלפה. מה שבבנק מייחלים לו עתה יותר מכול הוא שקט תקשורתי, שיאפשר חזרה לשגרה. בחסות שקט כזה יהיה אפשר לנסות לעבוד על שיפור התדמית ושיקום היחסים עם העובדים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "השנה הקשה של בנק הפועלים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    השנה הקשה של בנק הפועלים
    צילום: צביקה טישלר
    הפרסומים הרבים על אריסון פגעו בתדמית הבנק
    צילום: צביקה טישלר
    מומלצים