פגישה בכלא עם סדאם: כועס, מגדף ומקלל

"היכן האקדח שלא מש מגופו של הנשיא סדאם חוסיין? האקדח שעליו אמרו שהוא 'ידידו משכבר הימים וחברו האחרון'? היכן הכדור האחרון שאמר שהוא שומר לעצמו? חיפשו בשיניו, גילחו את זקנו וגרמו לו לנהוג כרצונם. הוא חסך מרקתו את הכדור - אולם היה נדיב בכדורים עם אחרים". המשפטים האלה מופיעים הבוקר (יום ב') במאמר הפרשנות של העיתון הערבי הנפוץ "אל-חיאת", שמתקשה להתמודד עם עומק ההשפלה (לפרויקט המיוחד על לכידת סדאם).

קריאה של המאמר יכולה להסביר את גישתם של רבים בעולם הערבי לתמונות של סדאם שנלכד: "הערבי מבכה את עיראק ואת גורלה", כותב עורך המשנה ע'סאן שרבל, "הוא לא רוצה להאמין. הסיפור היה שונה אם האצבע היתה מתקרבת להדק. אם לוע האקדח היה מתקרב לרקה. אם האמריקנים היו מקבלים גופה ולא עצור. מסכן הערבי. תמיד נראה שהאגדה גדולה יותר מהאיש. גופתו לא היתה פוטרת אותו ממה שביצע - אולם לפחות היא היתה מסייעת לאמירה שהוא שילם את המחיר. היא היתה פוטרת אותו מנזיפת בניו ולעג נכדיו".

סדאם החליט להיכנע ולא לאבד את חייו - אולם הוא לא איבד את עקשנותו וככל הנראה הוא מסרב לפי שעה לשתף פעולה. הדברים האלה נתמכים בפרסום ב"ניו יורק טיימס", המגלה היום כי ארבעה חברים בכירים במועצה הממונה העיראקית קיבלו אתמול הזדמנות חד-פעמית: הם נפגשו עם סדאם חוסיין במשך 30 דקות.

הפגישה התקיימה בחדר בו כלוא סדאם, ככל הנראה בבסיס אמריקני בבגדד. סדאם פגש אותם כשהוא ישוב על מיטה צבאית מברזל, דקות לאחר שהתעורר מתנומה קלה. הוא לא היה כפות והיה נעול בנעלי בית שחורות וגרביים. תחילה הוא לא זיהה את כל הנוכחים בחדר. אבל הם זיהו אותו; למעשה, זו הייתה מטרת המפגש כולו.

המבקרים היו מוואפק א-רוביע, אחמד צ'לבי, עדנאן פאצ'צ'י ועדל עבד אל-מהדי, נציג המועצה הדתית השיעית. יחד איתם נכנסו לחדר גם המושל הזמני של עיראק פול ברמר ומפקד כוחות הקואיליציה במדינה, הגנרל ריקרדו סנצ'ז. האמריקנים הציעו תחילה לעיראקים לזהות את סדאם דרך מצלמה המותקנת בחדר אבל הם סרבו. "אנחנו רוצים לדבר איתו", אמרו.

תחילה לא זיהה סדאם את הנוכחים בחדר מלבד צ'לבי, ולכן ביקש ממנו להציג בפניו את העומדים מולו. כשנזכר בפאצ'צ'י אמר לו: "אתה היית שר החוץ של עיראק. מה אתה עושה עם האנשים האלה?"

הארבעה היו אמנם זהירים בדבריהם, אבל הציקו לסדאם בשאלות קשות. א-רוביע שאל ראשון. הוא ביקש לדעת מדוע הורה סדאם לרצוח שני מנהיגי דת שיעים בכירים בשנים 1980 ו-1999. סדאם השיב לו בבדיחה ולא התייחס לשאלה כלל.

הארבעה שאלו אותו מדוע הורה להפציץ את תושבי העיירה הכורדית חלבג'ה בנשק כימי ב-1988, אירוע שגבה כ-5,000 קורבנות. סדאם אמר שידו לא הייתה במעל ושהאיראנים, שהיו אז במלחמה עם עיראק, אחראים למעשה.

סדאם נשאל מדוע פלש לכוויית בשנת 1990, וגרר את עיראק למלחמת המפרץ הראשונה. הוא השיב תשובה קצרה לפיה כוויית היא למעשה מחוז של עיראק. "הוא כלל לא הביע חרטה", אמר צ'לבי, "ברור לגמרי שהוא נרקיסיסט חסר כל יכולת להראות חרטה או חמלה לבני אדם אחרים".

"סדאם לקח קרדיט על תקיפות הטרור"

הארבעה שאלו את סדאם האם הוא אחראי לתקיפות נגד הכוחות האמריקנים מאז שנפל משטרו. הוא השיב: "נשאתי נאום ואמרתי שהאמריקנים יכולים לבוא לעיראק אבל לא לכבוש אותה ולשלוט בה. אמרתי שאלחם בהם באקדחים ועשיתי זאת". צ'לבי הוסיף: "הוא לא אמר זאת באופן מפורש אבל הוא ניסה לקחת קרדיט על ההתקפות".

לדברי הארבעה, סדאם היה רגוע למדי לכל אורך הפגישה, אך הרבה להשתמש בקללות וגידופים.

צ'לבי אמר לאחר הפגישה: "הוא היה צלול. הוא לא הביע חרטה על פשעיו ולא התנצל. הוא גם לא הכחיש דבר. הוא ניסה להצדיק את שעשה... הדבר המדהים בעיני הוא שאם המצב היה הפוך, הוא היה קורע אותנו לגזרים בעינויים. הניגוד הזה הוא העיקר בעיני - איך שאנחנו התייחסנו אליו ואיך שהוא היה מתייחס אלינו".

א-רוביע היה נסער לאחר הפגישה. "אני הייתי בתא העינויים שלו ב-1979 ועכשיו הוא ישב מולנו, חסר אונים, בלי שאיש יעצור אותי מלפגוע בו. ניהלנו ויכוח והוא קילל וגידף בלי הפסקה".

לדבריו, דבר אחד הטריד אותו מאוד. "הוא היה מתחת לאדמה עם רובה קלצ'ניקוב אבל הוא לא ירה אפילו ירייה אחת. שאלתי אותו 'אתה חוזר ואומר שאתה איש אמיץ וערבי גאה, אבל כשנעצרת, למה לא ירית? האם אתה פחדן?'" לדברי א-רוביע, סדאם השיב לו במתקפת קללות בלתי פוסקת.

"אבל אני חייב להודות שהמילה האחרונה הייתה שלי", הוסיף א-רוביע. "אני הייתי האחרון לעזוב את החדר ואמרתי לו 'שאלוהים יקלל אותך. תגיד לי, כשתתבקש לקחת אחריות על מעשיך בפני האלוהים ביום הדין, מה תגיד אז על חלבג'ה וקברי האחים והמלחמה עם איראן והרבבות שנרצחו? מה תגיד לאלוהים?".

א-רוביע אמר שסדאם לא התייחס לשאלה, ורק המשיך לקלל.