היומנאים: קרוסלת רגשות ופואטיקה בלוגית
שובב מצויד בקרוסלת רגשות, העולם ההזוי של לבנון שמספר על עצמו באמצעות שאלונים ויומני השירה המשרטטים חיים במספר שורות קצרות
הבמה המרכזית: היומן של שובב מצויד
בין מאות המגיבים לשאלונים, ניתן למצוא את הבלוגר, יצחק לבנון, שהחליט לספר על עצמו אך ורק באמצעות השאלונים (ואף לעוותם במידת הצורך). אפשר להתחיל את המסע להכרת עולמו ההזוי של לבנון דרך מגוון תחומים. החל מפילוסופיה, אהבה, אקטואליה, פוליטיקה, רעות העולם, אומנויות ועוד. התוצאה: ביזארית ומשעשעת לפרקים.
רוצים להמליץ על בלוג או פוסט מעניין? אפשר לשלוח לארז ארליכמן בדוא"ל: erez-er@y-i.co.ilהבלוגר: שובב מצויד, הומוסקסואל בן עשרים וקצת המחפש את עצמו בעיר הגדולה, בין אהבות חדשות לישנות. הגדרה עצמית: "לחיים שלי יש פסקול. גיליתי את זה לפני פחות משבוע, כשהכנתי דיסק עם השירים שאני אוהב. למדתי שכמעט לכל שיר יש משמעות. יש מקום. יש זמן. יש חוויה. יש איש. יש סיפור. היומן הזה הוא פס הקול של החיים. פתאטי, אולי. לעוס? אין ספק. אבל גם אמיתי. זה היומן שלי, אלה החיים שלי. אתם מוזמנים להישען לאחור, ולהקשיב. אולי תאהבו". מרכיבים: קרוסלת רגשות מלאת אדרנלין, מפגשים סוערים במיטה ומחוצה לה, תהיות על העתיד התעסוקתי-רומנטי כשברקע עדיין מהדהדת הפרידה מהאקס המיתולוגי ואהבה גדולה למוזיקה ובישולים.
מצב הרוח: רגיש וסקרן. ציטוט אופייני: "באיזשהו מקום, אני חושב שאני סוג-של סיפור הברווזון המכוער. תמיד הייתי רזה מדי, שחיף מדי וקטן מדי. אחר כך גדלתי פתאום, והייתי שמן מדי, מגושם מדי. אף פעם לא באמצע. ואז באו החיים, וסחבו אותי איתם, והוסיפו לי כמה סנטימטרים פה והסירו כמה קילוגרמים שם, ניפחו לי את החזה (פיזית) ועיצבו לי קצת את תווי הפנים. אני מתבונן בעצמי בתמונות ומתקשה לזהות את הילד השמנמן, העגלגל שנשקף מהן.
סנטר מרובע מעט, גומות חן, שפתיים רחבות וורודות. אפילו השיער שלי השתנה, הפך פתאום לבוהק. והעיניים.. את המשקפיים זרקתי מזמן. נפרדתי מכמה אלפי שקלים, וזכיתי בחופש לראות את השמפו באמבטיה ואת החבר שלי כשאני מתעורר בבוקר והוא שוכב לידי. וחדר כושר, שעיצב לי את הגוף אבל גם את הנפש. לא שאני כזה ברבור, אבל בכל זאת, בקריטריונים המקובלים, אפשר בהחלט להגיד שהצלחתי".
ציטוט אופייני 2: "המוזיקה מברכת אותנו. גם אחד הגברברים בכניסה, ממנו אני מתעלם באלגנטיות אופיינית למרות החיוך החד-משמעי. "אני כל כך הולך להנות הערב הזה", אני אומר לעצמי. ואני אכן נהנה. נשיקה פה, ונשיקה שם, ואניטה פללי שנעמדת מולי ואומרת "איזה ילד חמוד" ונותנת לי נשיקה. בהתחלה חשבתי שהזיתי, ואז קיבלתי את התמונה באימייל, עם הכותרת "זה לא אתה שם???" (סימני השאלה במקור). כן, זה אני. תעני". אבני דרך: ילדוּת (1), רק הזמן יגיד (וגם: סילי סילבסטר), חמרמורת, כאבי ברכיים והצעה מפתה מאוסטרליה , החניכה שלי נהרגה , סוף עונה? , שייק וול ביפור יוּז, מישהו מטפל בך? (הו! כן!) , משהו לא טוב עומד להתרחש
לכל שאלה תשובה
הצצה מהירה לפינת השאלונים השבועית באתר "ישראבלוג", יכולה לשרטט תמונה די ברורה על מצב רוחם של הבלוגרים. ישנם בלוגרים שאוהבים לענות על השאלון ברצינות תהומית ואחרים נוטים להתחכמויות ושעשועי לשון. זוהי הזדמנות מהירה לפרוק רגשות וגם להוסיף קטע חדש לבלוג במידה והמוזה ברחה לה למרחקים.
בין מאות המגיבים לשאלונים, ניתן למצוא את הבלוגר, יצחק לבנון, שהחליט לספר על עצמו אך ורק באמצעות השאלונים (ואף לעוותם במידת הצורך). אפשר להתחיל את המסע להכרת עולמו ההזוי של לבנון דרך מגוון תחומים. החל מפילוסופיה, אהבה, אקטואליה, פוליטיקה, רעות העולם, אומנויות ועוד. התוצאה: ביזארית ומשעשעת לפרקים.
פואטיקה בלוגית
אם משוררי "במה חדשה" וציבור הבלוגרים היו מאחדים כוחות, סביר להניח שהיו מגיעים לעולם בלוגי שירה בכמות גדולה יותר. אם אתם תרים אחר השילוב בין שירה ליומן אישי, תוכלו להכיר את היומנאים המשרטטים את חייהם במספר שורות קצרות, רגישות, מלאות דמיון ותעוזה. בין הבולטים בחבורה: נופלת מגרייס, חרקירי, מוסיקת המקרה, עבדאללה ו ליזי בדיכי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
