| |
סוף המסע: על פסגת הר הידידות
לאחר ארבעה ימי טיפוס ו-15 ימי מסע, הגיע המשלחת הפלסטינית-ישראלית לפסגת ההר באנטארקטיקה שלא נכבש עדיין. דורון אראל: "אף אחד לא חושב שטיפוס הרים יביא שלום, אבל כולם צריכים לדעת מה אנחנו, ישראלים ופלסטינים, מסוגלים לעשות כשאנחנו מחליטים"
מייקל גרינשפן
רוצים להכיר את חברי המשלחת? לחצו כאן
סיקור הימים הקודמים של המסע - מימין לכתבה
ערכים אנציקלופדיים: כל מה שרציתם לדעת על אנטארקטיקה והקוטב הדרומי
_______________________________
חמישה עשר ימים אחרי שעזבו את פוארטו וויליאמס, ובאיחור של יום אחד, עקב תנאי מזג האוויר, חברי המשלחת הישראלית-פלסטינית הגיעו ליעדם, וטפסו לפסגת הר שמעולם לא טפסו עליו, כשהם מקדישים את מאמציהם לשלום.
רוחות ושלג קדמו את פני החבורה ביום חמישי בבוקר, כשתהעוררו במחנה ליום כיבוש הפסגה. מנהיג המשלחת, דורון אראל, ומדריך הטיפוס, דניס דוקרוז, התלבטו אם לצאת למסלול המתוכנן, מרחק פסיעות מתהומות עמוקים. אחרי כשעה ניתן האור הירוק: המשלחת תצא היום לפסגה.
חברי המשלחת חולקו לשתי קבוצות, וכל ארבעה מהם נקשרו זה לזה, ללא אבחנה בין ישראלים לפלסטינים. מה שעשוי להיראות כמחווה סמלית, נעשה, באופן המעשי ביותר, כדי שיוכלו להציל האחד את חייו של השני. הניווט בתוך ומעל העננים בראות ששואפת לאפס, הקשתה על מציאת הפסגה והובילה למספר שינויים במסלול.
לבסוף, בשעה 16:00, לאחר ארבע וחצי שעות טיפוס, ארבעה ימים של עליה ובמרחק של 13 אלף קילומטר מהבית, הם עמדו בגובה של כמעט אלף מטר מעל הים, בשלג טרי, במקום בו איש עוד לא עמד.
חזי נתנאל, הוגה רעיון המסע, קרא הצהרה שנוסחה על ידי כל חברי הצוות: "אנחנו, חברי משלחת 'שוברים את הקרח', המשלחת הישראלית-פלסטינית לאנטארקטיקה, הגענו לסיומו של מסע ארוך, בים וביבשה, מבתינו שבמזרח התיכון לקצה הדרומי ביותר של העולם, ועומדים בראשו של הר ללא שם. בכך שהגענו לפסגתו הוכחנו שפלסטינים וישראלים יכולים לשתף פעולה האחד עם השני, בכבוד הדדי ובאמון. למרות המחלוקות העמוקות שקיימות בינינו, הראינו שאנחנו יכולים לנהל דיאלוג כן ומלא משמעות. אנו דוחים פה אחד את השימוש באלימות כפתרון לבעיות ומצהירים בזאת שאנשינו ראויים ויכולים לחיות ביחד, בשלום ובידידות. כהבעה של אמונות ושאיפות אלה אנו מעניקים להר זה את השם 'הר הידידות הישראלית-פלסטינית'".
הטקסים על הפסגה היו מגוונים ולא רשמיים. שלושת הגברים הפלסטינים כרעו והתפללו. הישראלים פתחו בקבוק שמפנייה וחילקו לכולם. חבר המשלחת זיאד דרוויש היה על סף דמעות: "הרגע הזה הוא כל כך יפה", הוא אמר, "לראות את הישראלים והפלסטינים עושים מעשה כזה ביחד. ובו בזמן, זה גם גורם לי לחשוב על כל הדברים הנוראיים שאנחנו עושים אחד לשני בבית".
דורון אראל אמר כי "הנקודה היא שישראלים ופלסטינים עשו משהו מיוחד ביחד, משהו שדרש מעורבות ושיתוף פעולה שנדיר למצוא בינינו. אין לי מלים לתאר עד כמה אני מרוצה מזה שהסתדרנו כל כך טוב בינינו ומזה שכולם היו במיטבם. אף אחד לא חושב שטיפוס הרים יביא שלום, אבל כולם צריכים לדעת מה אנחנו, ישראלים ופלסטינים, מסוגלים לעשות כשאנחנו מחליטים. על זה אני מקווה שיחשבו האנשים שישמעו מה עשינו".
זה, אמר אראל, הרושם שאנחנו רוצים להשאיר בקרב הישראלים והפלסטינים: כמו טיפוס הרים, גם עשיית שלום דורשת מחויבות אישית עמוקה. הישראלים והפלסטינים האלה היו מוכנים להרחיק עד אנטארקטיקה כדי להביא את המסר הזה הביתה.
| עוד על המסע |  | |
לקראת המסע לאנטארקטיקה
המסע לאנטארקטיקה: משלחת המטפסים יוצאת לדרך
|
