ד"ר מוטי בריל רחוק מלהיות ראש עיר טיפוסי בישראל. יש לו, למשל, תואר שלישי בהנדסה גרעינית. את רוב חייו בילה במעבדות אפופות הסוד וההילה של הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג), הידועה יותר בשמה העממי, הכור האטומי בדימונה. חוץ מזה, בחנייה הפרטית שלו ניצב אופנוע, קוואסקי GPZ.
בנובמבר האחרון נבחר בריל לראשונה לראשות עיריית ערד. הוא קיבל לידיו עיר השרויה בגרעונות כבדים ומשוועת ליוזמות עסקיות חדשות. עיר שממוקמת במרחבי הנגב השקטים והריקים, אבל נמצאת במרחק נסיעה של שעה וחצי בסך הכל מתל-אביב. ועיר שמנחת המטוסים שלה יצא משימוש לפני שנתיים, ומאז נותרה רצועת האספלט המשובח שלו מיותמת.
גראנד פרי בערד
את העולם המוטורי גילה בריל בגיל מאוחר יחסית. אולי הקרבה לכביש סדום-ערד, אחד מכבישי הנהיגה הטובים ביותר בארץ, עשתה לו את זה, אולי משהו אחר. אולם רק לפני שבע שנים עשה רישיון על אופנוע כבד ("זה היה לי בראש הרבה זמן, אבל רק אחרי שאמי נפטרה היה לי אומץ לעשות עם זה משהו"), ולמרות שמאז הבחירות לעירייה מעלה הקוואסקי אבק, הרעיונות ממשיכים לעלות.
"אני רוצה להפוך את ערד למרכז מוטורי, עם מסלול מירוצים, מוזיאון רכב ואטרקציות לכל המשפחה", הוא חושף בראיון ל"ידיעות אחרונות". "ערד זקוקה למקור משיכה לתיירים, מהארץ ומחו"ל, ולעסקים, ואני רוצה שהתחום המוטורי יהיה מנוע הצמיחה הזה. אני מקווה שנוכל להגיע אפילו למירוצי פורמולה-1. כראש עיר יש לי יכולת לסייע ליזמים ולגרום לזה לקרות", הוא מסביר.
ואולי בגלל המקום שממנו הגיע, שנחשב עד היום כאחד ההישגים הכמעט בלתי-אפשריים בתולדות המדינה, אפשר לקחת את החזון הזה ברצינות. אחרי הכל, כור גרעיני בנגב היה מדע בדיוני בשנות בשנים ה-50 לא פחות מאשר מסלול גרנד-פרי בערד בשנים הראשונות של המאה ה- 21, והנה.
מחכים חוק המירוצים
המנחת הנטוש יהיה מרכז העיניינים. כבר לפני כשלוש שנים פורסמה ב"ידיעות אחרונות" תוכנית שגובשה כדי להפכו למסלול מירוצים. הרעיון הוא שהישורת המרכזית של המסלול כבר קיימת – מסלול הנחיתה שאורכו 1.6 ק"מ – ולמעשה צריך רק לסלול כמה סיבובים שישלימו אותה. במציאות המעבר הזה מורכב יותר, אם כי רבים ממסלולי המירוצים הבריטיים, למשל, החלו את דרכם כשדות תעופה צבאיים שנותרו ללא שימוש עם סיום מלחמת העולם השנייה.
היוזמה הקודמת גוועה בעיקר בגלל אותה סיבה שמעכבת את התפתחות הספורט המוטורי בארץ כולו: היעדרו של חוק שיסדיר מירוצי מכוניות. "הרעיון כולו
תלוי באישורו של חוק המירוצים, אנחנו לא הולכים נגד החוק. אבל נפגשנו עם חבר הכנסת אליעזר (צ'יטה) כהן שהבטיח לנו שהחוק יוגש בקרוב לכנסת ויאושר עוד במושב הנוכחי שלה", אומר בריל. אישור החוק יכול להוביל גם ליוזמות מעניינות אחרות, עוד לפני הקמת המסלול. "תחשוב למשל על מסלול שיכלול את כביש סדום-ערד, את הכביש של מישור רותם עם הישורת הארוכה שלו, וחזרה דרך צומת הערבה ומפעלי ים-המלח. כל הקפה תהיה 100 ק"מ של כביש נהיגה נהדר. בתיאום מראש אפשר יהיה לסגור את הכביש הזה למירוצים", מקווה בריל.
בינתיים מכינה החברה הכלכלית של ערד הצעות פיתוח עבור יזמים. הכוונה היא ששבועות ספורים לאחר אישור החוק, ובהשקעה של מאות אלפי שקלים בלבד, כבר אפשר יהיה לפתוח במתחם המנחת מסלול לאופנועים ומסלול קרטינג. מסלול מירוצי מכוניות יגיע כמה (עשרות או מאות) מיליוני שקלים אחר-כך.
כבר עכשיו אותר מיקום זמני למוזיאון לדגמי מכוניות, עד לבניית משכן קבוע עבורו במתחם המסלול/מנחת. חברת מוטורולה כבר הסכימה להעניק חסות ליוזמה.
חוק המירוצים עצמו מתקדם בעצלתיים. למרות הכוונה המקורית להגישו לכנסת עוד החודש, נראה שהגשתו תידחה לפברואר. לדברי סגן שרת החינוך והספורט, צבי הנדל (האיחוד הלאומי), המוביל את הכנת הצעת החוק, נותר כעת בעיקר נושא הביטוח כמוקש האחרון בדרך לגיבוש הצעת החוק.
בינתיים הגיש בשבוע שעבר איגוד הנהגים למשרד התחבורה ולמשטרה שלוש הצעות לפיילוט עבור מירוצי ראלי. ההצעות, שהוגשו בידי יו"ר האיגוד דני לוי ועורך הדין רון דרור, נולדו לאחר שמנכ"ל משרד התחבורה, סלמן בן-ציון, הסכים לדון באישור מירוץ חוקי ראשון עוד לפני אישור החוק. שלוש ההצעות הן למירוצים בגולן, בחבל אשכול ובערד, שבה התנהל אחד ממירוצי הממוסדים האחרונים בארץ, ב-1999. אם זה תלוי במוטי בריל, זה לא יהיה האיזכור האחרון של העיר בהקשר הזה.
