רעידת האדמה הבוקר (ד') בישראל הכניסה מדינה שלמה לפאניקה. אבל ישראלים המתגוררים במדינות אחרות בעולם, בהן מתרחשות רעידות בתדירות גבוהה, סיפרו שהם כבר לא מתרגשים מכל רעש קטן.
איריס ז'ורלט, ישראלית המתגוררת בטוקיו, סיפרה שרעידות אדמה חלשות ובינוניות הן דבר של יום ביומו כמעט. "יש תקופות בהן יש רעידות פעם בשבוע. בספטמבר שעבר היתה רעידת אדמה חזקה שהתרחשה בלילה. הילדים שלי נבהלו אבל הסיפור נגמר די מהר".
טוקיו: "מכינים תיקים לרעידות אדמה"
"רעידות אדמה חלשות הן דבר שלא זוכה לתשומת לב גדולה, אבל ההיערכות בשיאה כל הזמן. לילדים שלי יש בבית הספר תיקים מיוחדים למצב של רעידת
אדמה. בתיקים יש להם פנס, מעיל סערה, טישיו, שתיה וחטיף. המורים בודקים את התיקים הללו כל תקופה ומודיעים להורים אם חסר פריט כלשהו. יש תרגילים בכל כמה חודשים וההורים מקבלים עדכונים שופטים בנושא. יש גם נוהל קבוע וההורים יודעים היכן יהיו הילדים במקרה של רעידת אדמה - סוכם שהם יהיו ליד הנהר שהוא אזור כינוס מוסכם ופתוח".
"יש אתר אינטרנט
שעוקב אחר רעידות האדמה ביפאן ומסמן אותן בצבעים. אחרי רעידת אדמה האתר הזה עמוס ולפעמים קורס. לדעתי רוב המשתמשים שנכנסים אליו הם גייג'ינים - לבנים, לא יפאנים שנכנסים לחרדות בכל פעם שיש רעידת אדמה".
"אם כבר לחוות רעידת אדמה, אז המקום הכי טוב להיות בו הוא יפאן. לא מזמן הייתה רעידת אדמה באי הצפוני של יפאן הוקאידו. אמרו שרעידת אדמה באותה עוצמה התרחשה בטורקיה וגרמה לאלפי הרוגים. כאן דווח רק על הרוג אחד".
"הבנייה כאן מאוד ייחודית. את הבתים בונים מעץ כדי שיהיו חלשים ואם יקרסו לא יהיו נפגעים. כל כמה שנים הורסים את הבית ובונים חדש במקומו. בנייה של בית אורכת כמה חודשים ספורים. גם הבניינים הגבוהים בנויים בשיטות ייחודיות שעושות אותם גמישים ויציבים בזמן רעידת אדמה".
אינדונזיה: הבעייה - קבלנים מושחתים
גם אינדונזיה היא מוקד של רעדי אדמה תדירים. בסוף השבוע שעבר דווח על רעידות אדמה שפקדו את מזרח אינדונזיה בה נהרגו 27 בני אדם. גיא, ישראלי שהתגורר מספר שנים בג'קרטה, מספר שבאינדונזיה יש חשש מתמיד מרעידות אדמה, אבל התושבים המקומיים כבר לא ממש מתרגשים.
"אינדונזיה היא מדינת איים וזה הקושי העיקרי שבולט בעת אסונות כמו רעידות אדמה. יש מכון גיאו-פיזי בבירה ג'קרטה אז כלי התקשורת מדווחים אם הייתה רעידת אדמה, אבל לפעמים עוברים מספר ימים עד שיודעים שכפרים שלמים נמחקו ומאות בני אדם מתו. מדובר בדרך כלל בכפרים באיים מבודדים או בכפרים נידחים שאין בהם טלפון. לפעמים גם הדרכים משובשות או נהרסות ויש קושי גדול להעביר את המידע".
עוד מספר גיא: "גם בערים הגדולות יש חששות גדולים למדי. מי שגר פה לומד להכיר את שירותי החילוץ האינדונזים והם איטיים למדי. במקרה חירום הם לרוב מבקשים סיוע ממדינות מפותחות יותר כמו סינגפור".
בערים יש גם בעיה של הבנייה הרשלנית. קבלנים מושחתים משתמשים בחומרי בנייה זולים או במעט מדי חומר ובגלל שאין אכיפה של ממש על הנושא הזה, כל רעידת אדמה קטנה גורמת להתמוטטות. מה שמצחיק זה שלפעמים, בתים שבנו הכובשים ההולנדים בתחילת המאה מחזיקים מעמד כי הם יציבים ומתוכננים כמו שצריך, ובתים חדשים שבנו האינדונזים קורסים".
לוס אנג'לס: פנס בכל כיתה
עופר, ישראלי שהתגורר מספר שנים בלוס אנג'לס, צבר ניסיון של מספר רעידות אדמה בינוניות. "בלוס אנג'לס משתמשים הרבה במיכלי מים מינרלים מהסוג שנפוץ מאוד בארץ בשנים האחרונות. זה הסימן הטוב ביותר לרעידת אדמה כי רואים פתאום גלים במיכל. באחת הפעמים נפלה לי הטלוויזיה לגמרי וגם האקווריון של הדגים התנפץ".
"בבתי הספר המורים מלמדים את התלמידים לרוץ ולעמוד מתחת למשקוף או להתכופף מתחת לשולחנות. בכל כיתה יש פנס וערכת עזרה ראשונה וכל תלמיד בכיתה יודע היכן הם למקרה חירום".
"אחרי רעידת אדמה יש לרוב רעידות משנה שלפעמים הן חזקות יותר מהרעש הראשון. הבעיה היא שלפעמים בתים שורדים את הרעש הראשון אבל הנזק שנגרם להם אינו עומד ברעשי המשנה והם קורסים. זאת הסיבה שאחרי רעידות אדמה, כשכולם יודעים שיהיו רעשי משנה, חנויות חומרי הבניין "עושות קופה" על פנסים וערכות עזרה ראשונה".
התקשורת מדווחת מייד היכן נגרם הכי הרבה נזק ועד מהרה התושבים באותו אזור זוכים לקבל טלפונים מטרידים מחברות ביטוח שמציעות כל מיני פוליסות וסיוע".
