במקום שקל, אמור אירו
פרופ' רפי מלניק, מהמרכז הבין-תחומי בהרצליה, השלים באחרונה מחקר מקיף בשאלה האם צריכה ישראל לעבור לאירו. תשובתו המוחצת: למשק הישראלי כדאי לוותר על השקל ולהנהיג את האירו במקומו, מוקדם ככל האפשר
בעוד 10 שבועות יצטרפו 10 מדינות (פולין, הונגריה, צ'כיה, סלובקיה, סלובניה, ליטא, לטביה, אסטוניה, קפריסין ומלטה) לאיחוד האירופי, ויהפכו רשמית לחלק בלתי-נפרד של אירופה גדולה אחת. המצטרפות החדשות התחייבו לבטל את מטבעותיהן הלאומיים תוך פרק זמן קצר ולאמץ במקומם את האירו, בלי לערוך מחדש משאלי עם או הצבעות בפרלמנט.
המעבר לאירו יתבצע לאחר שהמדינות יעמדו בקריטריונים כלכליים הידועים כמבחני מאסטריכט: אינפלציה נמוכה, ריבית נמוכה, חוב ממשלתי סביר וגירעון תקציבי מתון.
רוב המצטרפות - נפשן יוצאת להיפרד מוקדם ככל האפשר מהמעמסה של מטבע לאומי ולאמץ בחפץ לב את האירו. הבנק המרכזי של פולין, למשל, השלים זה עתה מחקר מקיף שמסקנתו: כדאי לפולין להתאמץ ולהשליך לפח את הזלוטי ולעבור לאירו כבר ב-2007.
לכינונו של גוש מטבע ענק בקרבת ישראל עלולות להיות השלכות שליליות מאוד על המשק הישראלי ובמיוחד על השקל - המטבע הישראלי הבודד והזניח. פרופ' רפי מלניק, מהמרכז הבין-תחומי בהרצליה, השלים באחרונה מחקר מקיף בשאלה האם צריכה ישראל לוותר על השקל ולאמץ את האירו. הוא יציג את ממצאיו בסימפוזיון על הרחבת אירופה, שייערך בתחילת השבוע הבא בהרצליה. פרופ' מלניק בחן את היתרונות והחסרונות של שתי האופציות: המשך קיום השקל או ביטולו והצטרפות לגוש האירו.
תשובתו המוחצת: למשק הישראלי כדאי לוותר על השקל ולהנהיג את האירו במקומו, מוקדם ככל האפשר.
פרופ' מלניק לא בחן במחקרו את האופציה של אימוץ הדולר כמטבע עובר לסוחר בישראל. הדולריזציה, הוא אומר, היא נושא למחקר גדול ונפרד.
למען גילוי נאות: כותב שורות אלה חוקר את האפשרות של דולריזציה בישראל במסגרת מרכז סבן שבמכון ברוקינגס בוושינגטון. חלק הארי מהנימוקים של פרופ' מלניק בעד האירו - וביקורתו הנמרצת על מדיניות השקל של בנק ישראל - תופסים גם ביחס לדולריזציה.
בשנים האחרונות הדולריזציה נמצאת בחזית הראשונה של דיונים, מחקרים וויכוחים כלכליים. מספר מדינות במרכז אמריקה כבר אימצו את הדולר כהילך חוקי. 5 מדינות הנפט במפרץ הפרסי עומדות לכונן גוש מטבע אחיד במחצית העשור והן שוקלות מעבר לדולר. עד כדי כך התקדמו העניינים שדולריזציה הפכה לכינוי רשמי לכל מהלך שבו מדינה אחת ("מדינת לקוח") מאמצת את המטבע של מדינה אחרת ("מדינת עוגן"). פרופ' ג'ון טיילור, תת-שר האוצר האמריקני לענייני כלכלה בינלאומית, השתמש בעדותו בקונגרס בביטוי החדשני דולריזציה באמצעות האירו כדי לתאר את הצטרפות יוון לגוש האירו שנתיים לאחר הקמתו.
למה כדאי לישראל לוותר על השקל? משום שהשקל, מסביר פרופ' מלניק, משמש כבר היום מחסום משמעותי לסחר חוץ ולהשקעות. עם כינון גוש האירו הגדול על מפתנה של ישראל, ייחשף השקל עוד יותר לתנודות אקראיות ולמשברים שאינם קשורים לביצועי המשק עצמו. בנק ישראל, המנהל ממילא מדיניות של ריבית גבוהה מאוד, ייאלץ להתמיד בה כדי לשמר את היציבות. צעדי אילוץ אלה מנוגדים לטובתה של הכלכלה, אומר פרופ' מלניק.
מלניק מוכיח כיצד מדיניות אירופה שהצטרפו לגוש האירו הצליחו להוריד את האינפלציה ולהאיץ צמיחה בלי לשלם, כמונו, את מחיר הריבית הגבוהה והמיתון המתמשך. הריבית הריאלית בישראל בשנים 1996 עד 2003 עמדה, בממוצע, על 5.5%. באירלנד הצומחת הייתה באותה התקופה הריבית הריאלית כאחוז ורבע בלבד.
אין כל ספק, פוסק פרופ' מלניק, ששערי הריבית הגבוהים בישראל מילאו תפקיד חשוב ביצירת המיתון, באובדן התוצר, בעליית האבטלה ובצמיחה העלובה של המשק הישראלי. ומדוע נאלץ בנק ישראל לשמור על ריבית גבוהה? לא משום שנגידי הבנק הם אנשים בעלי נטיות להלקאה עצמית, אלא משום שהריבית הגבוהה שמרה על השקל מפני פיחות חריף.
לכאורה, אומר פרופ' מלניק, שער השקל מול הדולר נקבע על-ידי כוחות השוק והשקל חופשי לנוע ולהתנייד. למעשה, "פחד הניוד" גורם לבנק ישראל לעלות את הריבית בכל פעם שמתבצעת תנודה חריפה וחריגה בשער השקל (בנימוק הנכון שהפיחות מתגלגל למחירים מקומיים). כך היה ב-1998, כך היה ב-2002 וכך יהיה בעת משבר המטבעות הבא.
עם אימוץ האירו, קובע פרופ' מלניק, יזכה המשק הישראלי למטבע אמין, למדיניות מוניטרית אמינה, לאינפלציה אירופית ולריבית נמוכה. ומה באשר לוויתור על עצמאות מוניטרית ועל היכולת להשתמש בשער החליפין של המטבע כבולם זעזועים? אלו סוגיות כבדות משקל, אך לאו דווקא במשק הישראלי. איזו עצמאות מוניטרית, שואל באירוניה פרופ' מלניק, יכולה כבר להיות לכלכלה קטנה מאוד, פתוחה לגמרי לתנועות הון זרות וממוקמת בשולי גוש מטבע ענק? ככל הנראה, עצמאות מאוד מוגבלת, שהוויתור עליה אינו הפסד אלא רווח למשק.
פרופ' מלניק מוצא במחקרו שהחשש מפני אובדן החופש לפחת את המטבע לא מנע ממדינות אירופה רבות, החשופות לזעזועים ייחודיים לא פחות מישראל, לאמץ את האירו. בישראל תקפותו של הנימוק הזה מפוקפקת במיוחד: פיחות בשער השקל מתגלגל אצלנו מהר מאוד לעליות מחירים מקומיים ובכך מתבטלת כל תועלתו.
מה יהיו היתרונות הנוספים של מעבר למטבע האירו? לפי המחקר של פרופ' מלניק, הסרת מחסום המטבע תגרום להרחבה ניכרת ביצוא הישראלי לאירופה (ישנם מחקרים החוזים גידול של 200% ביצוא כתוצאה מביטול מטבע מקומי) ומשיכת משקיעים ממנה. ייחסכו גם עלויות ההמרה של השקל לאירו ושל האירו לשקל. פרופ' מלניק חישב את החיסכון הזה, המורכב מביטול העמלות והפרשי השערים שגובים מאיתנו הבנקים. הוא מגיע ל-300 מיליון דולר לשנה, סכום משמעותי.
מנגד, יש למהלך של אימוץ מטבע זר כהליך חוקי עלות כלכלית ידועה: הממשלה מאבדת את יכולתה להדפיס כסף משלה וחייבת להשתמש בכספם של האחרים, בין אם זה הכסף של אמריקה או הכסף של אירופה. דולריזציה או אירויזציה בישראל היא לכן מתנה שלנו לארה"ב או אירופה, בסכום הנאמד על-ידי מלניק בכ-350 מיליון דולר לשנה. על ההפסד המוניטרי הזה תבקש ממשלת ישראל לקבל פיצוי מהבנק המרכזי של אירופה או מהפדרל-ריזרב, הבנק המרכזי של ארה"ב, במקרה של דולריזציה.
ההמלצה הברורה העולה ממחקרו של פרופ' רפי מלניק היא לוותר על השקל ולצרף את ישראל לגוש מטבע גדול. הוא חקר את האופציה של אימוץ האירו בישראל ומצא אותה טובה ורצויה למשק שלנו, אבל "בלתי מציאותית נכון לעכשיו". אך הסכם ישראלי-אמריקני על מעבר ישראל לדולר עשוי להיות מהלך מציאותי ומעשי. יתרונותיו לכלכלתנו - להערכתי - נוספים ואף עולים על אלו שמונה במחקרו פורץ-הדרך פרופ' רפי מלניק.
לפנייה לכתב/ת 
