החיים כמשל ברשת
עין הציב לעצמו שנה על מנת שיוכל להחיות מחדש את פנחס שדה ברשת. החודש, בתום השנה, נעל את הפרויקט וחדל לעדכנו. האם הצליח?
ע' השיק את האתר המוקדש לזכרו של פנחס שדה לפני כשנה והחודש, עם ציון 10 שנים למותו של הסופר והמשורר, הוא הכריז על נעילת הפרויקט "באהבה. בעצב. בחרטה", שם שאול מהשיר "ליל חורף. מקלף פיסות נייר קטנות", שנדפס בספר שיריו האחרון של שדה. האתר עדיין נגיש אך אינו מתעדכן עוד.
עם פתיחת האתר העיד על עצמו עין כי לא הכיר את פנחס שדה באופן אישי, אך אסף במהלך חייו כמעט כל ספר, כתבה ומאמר של היוצר. "נראה לי מתאים וראוי לפרסם משהו מכל ים הדברים האלה", כתב.
"פנחס שדה השפיע על חיי יותר מכל יוצר עברי אחר", הסביר ביומן הרשת המלווה את אתר הפרויקט, "את ספרו 'החיים כמשל' קראתי בגיל שש-עשרה, ומאז שום ספר לא השפיע באופן הזה על חיי...פנחס שדה מת לגמרי גם באינטרנט...כאילו שיכחה גמורה רובצת עליו ועל מכלול יצירתו...ואני מרגיש כמעט בושה שאלה הם פני הדברים...וזאת ממש בושה לנו - לכל מי שאהב אותו - לא לו...ואני מתחייב לנסות ולשנות את פני הדברים שיראו אחרת בעוד שנה אחת".
האתר כולל ביוגרפיה של שדה, שירים שכתב, כתבים ומאמרים, רשימת הספרים, קטעי ראיונות, תמונות, מכתבים שכתבה לשדה חבצלת חבשוש, שאהבה אותו ('תיק חבצלת'), ומאמרים שכתבו אחרים עליו. כולם כתובים בגופן קטן ומוקפד, שמשתלבים בהרמוניה עם התצלומים באתר. עין הסתייע בגולשים שתרמו חומרים משלהם, ובתחילת 2004 האתר כבר החיל כ-100 דפים.
חלקים מהאתר מפרים לכאורה זכויות יוצרים, שעדיין חלות על יצירותיו של שדה, אך דומה כי המקרה הזה ראוי להתחשבות מיוחדת ולהבנה מצד בעלי זכויות היוצרים כלפי מעריץ מושבע, שביקש לתקן עוול שנגרם במקומם. "אין לי עניין חלילה לפגוע במה שמכונה 'זכויות יוצרים'", הוא כתב, "אבל פרסום הדברים מתבקש ממש. ואנסה להסתמך בעיקר על עיתונים ומגזינים ישנים ולהימנע - עד כמה שניתן - מציטוט מספריו - בעיקר מאלה שעדיין נמכרים בחנויות".
האם הדברים השתנו?
עין הקציב לעצמו שנה להספיק להביא די חומרים מגוונים אודות שדה, או להתרשם שחל שינוי ושדה, באינטרנט, לפחות, כבר לא כל-כך לבד. כך קיווה שיחוש קצת פחות אשמה, על מנת שיוכל להמשיך בדרכו בחיים. האם הדברים השתנו? אולי. ספק אם רוב הגולשים יודעים מי הוא שדה, אך שינוי המודעות אצל מעטים עשוי לקרב לבסוף רבים אל יצירתו, בהתחשב בעובדה שאתר אינטרנט יכול לשמש כמצבה חיה ונושמת לעד.
עין חותם את פרויקט הנעילה של האתר בציטוט מ"קדיש" של שדה: "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר, כציץ יצא ויימל ויברח כצל ולא יעמוד. מה, אם כן, נותר לומר במלות התפילה. אך זאת בלבד, שיתגדל ויתקדש שם האל הנעלם, בעולם שברא כרצונו, עד אחרית הזמן שהוא שלו, למעלה מכל ברכה ושיר אשר דל לשונו של האדם מסוגל להם. ועוד זאת, שהנותר בחיים הנושא תפילה זו מבקש בסיומה מעט שלום וחיים על עצמו, ועל השרויים עדיין עמו בעולם ובזמן הזה".
"מבחינתי הוא המספר הטוב מכולם. אבל לא היה לו את כל הזמן שבעולם", הוא כותב, "שדה נפטר בראשית 1994. והאינטרנט בזמן ההוא היה שמועה שאין מושג אם הגיעה לידיעתו. כשאני חושב מה הוא היה יכול לעשות בעזרת הכלי הזה ('יומן רשת' במובן מסוים נבנה ליוצרים כמוהו) - אין גבול לצערי. אבל ככה זה". אם להתבסס על דבריו, אפשר לקבוע: ולחשוב מה יכולה התרבות העברית לעשות עם הכלי הזה ולא עושה. "באהבה. בעצב. בחרטה", לצד מפעלים כמו "פרויקט בן יהודה" ו"שירשת" זו התחלה בהחלט ראויה, אך העבודה עדיין מרובה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
