מדריך: רשתות אלחוטיות
הרשתות האלחוטיות מאפשרות לנו להתנתק מהכבלים ולהישאר מחוברים בכל מקום - בבית, במשרד או בבית קפה. מה זה בכלל סטנדרט 802.11 ואיך אפשר לעשות סדר בסלט האותיות. כתבה ראשונה בסדרה
היום, עם מחשבים ניידים ו-PDA הכוללים מקלטי אלחוט, אפשר להסתובב במשרד, בבית או בחוץ - ולמשוך דואר אלקטרוני, להתחבר לרשת או למאגר המידע של החברה שלכם. כך אפשר להישאר מחוברים בכל מקום: בעבודה, בבתי קפה ובאולמות המתנה של שדות תעופה.
אם תרצו לחבר מספר מחשבים בביתכם - ולחסוך כבלים בכל מקום - רישות אלחוטי הוא עניין פשוט מתמיד. עבור חלקכם מדובר בחדשות ישנות, אבל לציבור הרחב יש סיבה להתרגשות מכך שמיחשוב אלחוטי הגיע, סוף סוף, לזרם המרכזי. היום ניתן לקנות את המרכיבים הבסיסיים לרשת אלחוטית בפחות מ-100 דולר, וכל המוצרים קלים להתקנה ולכוונון. כמובן שיש עדיין בעיות עם תקנים חדשים ודאגה מנושא הבטיחות, אבל כבר אי אפשר להתייחס לנושא כטכנולוגיה אזוטרית.
במחירים של החל מ-50 דולר עבור תחנת בסיס פשוטה וכ-30 דולר עבור כרטיס 802.11b למחשב, קל להבין מדוע הרישות האלחוטי תופס חלק גדל והולך בבתים. רבים מהמחשבים הניידים, אפילו דגמים זולים במיוחד, כוללים כיום כרטיסי רשת אלחוטיים מובנים, כך שאין צורך לקנות כרטיס ייעודי.
סלט האותיות: תקן IEEE 802.11 גרסאות "b", "a" ו-"g"
אם קניתם מוצרי רשת אלחוטית, מן הסתם התבלבלתם לנוכח עשרות המספרים, האותיות והכינויים, שגורמים לתהליך הבחירה במוצר המתאים להיראות חסר סיכוי. כיום יש שלושה סטנדרטים לרשת אלחוטית הנתמכים על ידי ועדת התקינה של IEEE לרשתות אתרנט.
הראשון, 802.11b, הוא הבחירה הפופולרית ביותר. מוצריו הגיעו לשוק בסוף 1999, וקרוב ל-40 מיליון יחידות נמצאות כיום בשימוש בעולם. רשתות "b" פועלות בתחום התדרים 2.4 גיגהרץ, פס תדרים "פתוח" הנמצא בשימוש מוצרים אחרים, כמו טלפונים ותנורי מיקרוגל. קל להשיג רכיבים זולים וליצרנים יש ניסיון רב במוצרים לשידור ולקליטה בפס הזה.
למוצרים מסוג "b" יש טווח של כ-50-80 מטר בבית, והם פועלים בקצבים של עד 11 מגהבייט לשניה. במציאות, רובם משיגים מהירות אפקטיבית של 4 עד 6 מגהבייט בלבד ושארית הפס נתפסת בתהליך סינכרון אות הרדיו ופרוטוקול התקשורת. גם השארית דועכת בשוליים, כשהמכשירים מתקשים להפריד אות מרעש. הפרוטוקול כולל תהליך התאמת המהירות לתנאי הקליטה והקצב יורד ככל שהאות נחלש ומתרחק.
למרות שהקצב האפקטיבי מהיר יותר מחיבור אינטרנט מהיר ומספיק להעברת קובצי קול באיכות CD ללא דחיסה, .802.11b עדיין אינו מהיר מספיק להעברת וידיאו דיגיטלי באיכות גבוהה - אפילו עם דחיסה. היתרון הגדול של "b" היא עלותו הנמוכה והאחיזה החזקה שלו בשוק וברשתות הציבוריות.
802.11a: שימושיות בהעברת וידאו
בסוף 2001 הופיעו מוצרים המבוססים על סטנדרט 802.11a. בניגוד ל-"b", הסטנדרט החדש פועל בתחום תדרי הרדיו של 5 גיגהרץ ובשיטת איפנון משוכללת יותר. המהירות התיאורטית הגבוהה ביותר היא 54 מגהבייט לשניה, עם ביצועים בפועל של כ-22 מגהבייט לשניה.
למרות שזו מהירות גבוהה משמעותית משל רשתות "b", הרי שהטווח האפקטיבי קצר הרבה יותר (תדרים גבוהים יותר, שהם גלים קצרים יותר, נבלעים חזק יותר במבנים למשל). "a" עובד מצוין באזורים דחוסים ועמוסים מבחינת השימוש במכשירים אלחוטיים. אין לו מתחרים מבחינת שימושים אחרים בפס התדר ועם מספר גדול יותר של ערוצים בתחום תדרי ה-5 גיגהרץ, ניתן להוסיף יותר נקודות בסיס כדי לספק קיבולת גדולה יותר באותו אזור כיסוי.
בשימושים ביתיים היתרון המהותי של "a" הוא, שמהירותו הגבוהה מספיקה להעברת וידיאו זורם באיכות DVD או העברת קבצים גדולים במיוחד ממחשב למחשב.
802.11g: מהירות גבוהה במחיר נמוך
הסטנדרט האחרון שאושר על ידי IEEE הוא 802.11g. המוצרים פועלים באותו תחום תדרים כמו "b", אבל במהירויות גבוהות בהרבה. עקרונית, התקן תומך במהירות התיאורטית של סטנדרט "a" הודות לשימוש בשיטת איפנון משוכללת דומה ולכן הוא שימושי להעברת קבצי וידיאו ואודיו ולגלישה ברשת.
כמו למוצרי "b", גם למוצרי "g" יש טווח כיסוי אפקטיבי של עד 80 מטרים. 802.11g פותח תוך תאימות לאחור ל-802.11b כדי לאפשר עירוב בין מוצרים משני הסטנדרטים באותה רשת. מחשב נייד עם כרטיס מסוג "b" יוכל להתחבר לנקודת קצה מסוג "g" ולהיפך, אך זיכרו שכשמפעילים מוצרי "g" בסביבה הכוללת מוצרי "b", תרד המהירות, משום שהרשת מתאימה עצמה למכנה המשותף הנמוך.
נקודות גישה כפולות פסים
רשת "a", לעומת זאת, נזקקת למשדרים, מקלטים ואנטנות שונים - משום שמדובר בפס תדר שונה - ולכן תאימות עם התקנים האחרים דורשת הכפלת מעגלי הרדיו במתאם. יצרנים רבים כבר מספקים מוצרים הכוללים שילוב של "a" ו-"g" באותו מתאם ומקבלים את הטוב שבכל העולמות - במחיר יקר משמעותית.
בסביבה ביתית, בה האות צריך לעבור דרך קירות, "a" לבדו לא יספיק בשל הטווח הקצר שלו, ל-"b" חסר רוחב הפס ולכן "g" מסתמן כפתרון הטוב ביותר. גם ארגונים השוקלים מוצר המבוסס על סטנדרט יחיד, עדיף שיבחרו ב-"g". המוצרים עולים רק מעט יותר מ-"b" והם שמישים למי שנזקק לתמיכה בנקודות חמות ציבוריות, שרובן תומכות רק ב-"b".
עבור ארגונים, שבעבר הגבילו עצמם לתקן "b", מוצרי "g" והשילוב של "a+g" בהחלט שווים את ההשקעה הנוספת, מאחר ומובטח שהם יהיו בשימוש נרחב גם בעתיד.
להתחיל בעבודה
רשת אלחוטית המחוברת לאינטרנט דורשת את הרכיבים הבאים: חיבור לאינטרנט המהיר, מודם, נתב, Firewall, תחנת קצה וכרטיס אלחוטי למחשב. חלק או כל המרכיבים מגיעים לפעמים כשהוא ארוז במוצר אחד. מה שתצטרכו לקנות כדי להפוך את הרשת שלכם לאלחוטית תלוי בציוד הקיים ובקיומה של רשת LAN רגילה.
אם יש לכם כבר חיבור מהיר לאינטרנט הרי שיש לכם כבר מודם וצריך להוסיף רק נתב אלחוטי, רצוי עם "חומת אש" (פיירוול) אינטגרלית. זה המצב אצל רוב מנויי האינטרנט המהיר, בלי קשר לשאלה אם הם משתמשים בחיבור כבלים או ADSL.
כדאי לשקול רכישת מודם באופן עצמאי, ולא מהספק. זאת מאחר ומוצרים חדשים שנכנסים עכשיו לשוק מאחדים ציוד הקצה האלחוטי ומודם לאינטרנט מהיר במכשיר אחד, מה שמפשט את תהליך התקנת הרשת הביתית. כך יכול להיות שתשקלו בחיוב לרכוש Gateway שפועל כמו מודם, נתב, Firewall ונקודת בסיס לחיבור אלחוטי - או שילוב דומה - בקופסה אחת.
יצרנים בכירים בשוק כבר מייצרים קופסאות כאלו, וכדאי לבדוק עם ספק החיבור שלכם איזה מוצרים מתאימים לרשת ואז לבחור באחד מהם.
הדרך אל האושר: נתבים אלחוטיים
מצד שני, אם אתם רוצים לעבור לאלחוט בלי הטרחה שבכוונון מודם חדש, והמחשב שלכם כבר מחובר ישירות למודם הכבלים, כדאי לרכוש נתב עם Firewall מובנה. נתב אלחוטי כזה כולל לרוב מפצל לארבעה כניסות של רשת Ethernet, כך שניתן לחבר אליו גם את המחשבים שאינם מצוידים לרישות אלחוטי.
נתבים מאפשרים לחלוק את מספר ה-IP שקיבלתם מהספק בין כמה מחשבים, באמצעות מנגנון הנקרא Network Address Translation (ובקיצור, NAT). המנגנון מספק אבטחה מסוימת, מאחר והנתב לוקח את מספר ה-IP הציבורי שהוקצה על ידי הספק בעוד שהמחשבים כולם מקבלים מספרי IP פרטיים דרך שרת DHCP המובנה בתוך הנתב.
כתובות פרטיות אלו אינן ניתנות לגילוי על ידי חדירה מהרשת החיצונית. לאבטחה משופרת, וודאו שה-Firewall בנתב משתמש ב-SPI (Stateful Packet Inspection) בנוסף ל-NAT. תוכנת Firewall כזו בוחנת כל חבילת מידע נכנסת כדי לוודא שהיא מגיעה בעקבות בקשה שהופנתה החוצה. כך נמנע מניסיונות חדירה לא מוזמנים מלעבור פנימה לתוך הרשת.
אם אתם כבר מפעילים רשת מחשבים ביתית, כל מה שאתם צריכים כדי להשתחרר מהכבלים היא נקודת גישה אלחוטית (AP), הכוללת רדיו 802.11 ולא הרבה יותר. הרדיו פועל כגשר בין הרשת האלחוטית והרשת הרגילה שלכם - הוא מקבל אותות אלחוט ומעביר אותם לאותות קוויים וההפך.
חברו את נקודת הגישה לנתב הקיים, כוונו את המכשיר, הוסיפו אבטחה - ואתם מוכנים. מבחינת הרשת הקווית, העובדה שהחיבור לנקודת הקצה כולל קטע אלחוטי היא "שקופה" לחלוטין. אם אתם מתכננים להשתמש בחיבור רשת אלחוטי למטרות מקובלות, כמו לחלוק בחיבור לאינטרנט ובמדפסת, הרי שהתקן "b" אמור להספיק. רק אם תרצו להזרים וידאו ברשת האלחוטית תצטרכו להשקיע בהתקנים מסוג "a+g".
Centrino: לא חייבים
מרבית המחשבים הניידים החדשים מצוידים במיני כרטיס PCI לחיבור רשת אלחוטי. אבל לפני הרכישה, בידקו כמה דברים: אם אתם קונים מחשב תואם Centrino, בדרך כלל תקבלו טכנולוגיה תואמת 802.11b, ולא את הטכנולוגיה החדשה והמהירה יותר של "g", משום שהתמיכה של אינטל ב-"g" צפויה להגיע רק בהמשך השנה.
מחשבים שאינם תואמי Centrino יכולים להציע כל חיבור אלחוטי שהיצרן ירצה להתקין, ורבים מציעים כיום גם פתרונות "g". אם אתם קונים מחשב נייד לשימוש פרטי, עדיף לקנות אחד שיש בו כבר פתרון "g" או שילוב "a+g".
אם אתם רוצים מחשב שישמש תחליף למחשב שולחני, תמיד תוכלו להשתמש במתאם USB, למרות שחלקם אינם נוחים לעבודה בדרכים. פתרון טוב יותר יהיה כרטיס PC המתחבר לחריץ PCMCIA, שמחיריהם נעים סביב 100 דולר.
חפשו את תווית Wi-Fi
בלי קשר להתקנים שתבחרו, בוודאי תרצו לוודא שכולם מתקשרים זה עם זה, ללא קשר ליצרן. זה המקום שבו נכנסת תווית Wi-Fi לפעולה. ראשי התיבות הם קיצור של Wireless Fidelity, כלומר איכות אלחוטית. למרות שהמונח משמש ככינוי גנרי לתחום הרשת האלחוטית, Wi-Fi הוא בעצם סימן רשום של "ברית Wi-Fi", תאגיד ללא כוונת רווח שנוסד ב-1999 כדי לוודא את התאימות בין מוצרי הרשת האלחוטית לפי הסטנדרטים של IEEE. ברית Wi-Fi עורכת מבדקים למוצרי החברים ורק אלה שעוברים אותם זוכים לאישור Wi-Fi. למידע נוסף, כדאי לעיין במילון המושגים האלחוטיים שלנו.
בכתבה הבאה : טיפים ומדריך בנושא התקנת רשת אלחוטית ביתית
לפנייה לכתב/ת 
