אם התנועה לשחרור האשה היא באמת תנועת שחרור, איך זה שדווקא משם יוצאת הקריאה להחזיר את זכויות הנשים לתקופות חשוכות יותר? איך השחרור הזה מסתדר עם הצנזורה שאותה תנועה מנסה לכפות על כולנו, ואיך זה שבשם אותו מסר קדוש כורתות הפמיניסטיות שלנו (טוב, לא כולן, רק המעצבנות שביניהן) בריתות עם הגופים בעלי האינטרסים המנוגדים ביותר?
ביום האשה הבינלאומי לא מיותר להזכיר שבאופן מסורתי, הפמיניסטיות בישראל מקפידות לשתף פעולה עם המפלגות הדתיות כדי להילחם באויב המשותף. לפעמים האויב הזה נקרא "פלייבוי", לפעמים הוא נקרא זנות ולפעמים זו סתם פרסומת חושפנית. בסקר של "ידיעות אחרונות" אמרו 75 אחוז מאזרחי ישראל כי הם מעוניינים בקיומו של ערוץ "פלייבוי". גם אם כל הגברים (50 אחוז) שהצביעו היו בעד, זה עדיין אומר שיש מספיק נשים שרוצות בקיומו. אבל הפמיניסטיות החשוכות לא רוצות לשמוע אותן. שוב ושוב הן שולפות את הטיעון השחוק לפיו אין להציג נשים כאובייקטים מיניים. לא תשכנע אותן העובדה שבסרטי פורנו (וגם בפרסומות) כולם - גברים ונשים כאחד - מוצגים כאובייקט מיני. אם זה היה תלוי בהן, כולנו היינו סוגרות את הצווארון עד הכפתור האחרון, כדי שחס וחלילה לא ניתפס כאובייקט כזה. אם זה היה תלוי בהן, גבר שיחמיא לנו על הנעליים שלנו במקום העבודה ייענש. אם זה היה תלוי בהן, כולנו היינו עוסקות בהכחשה נמרצת של הטבע המיני שלנו.
נשים שגדלו על ברכי הפמיניזם של שנות ה70- וה80- למדו לקשר פורנוגרפיה עם אלימות, השפלה ופגיעה בערכן כבני אדם. בעיני, המשוואה שטבעו קתרין מקינון ואנדריאה דבורקין, קובעת כי "הפורנו הוא התיאוריה והאונס הוא הפעולה", גרועה ומזיקה כי היא קובעת שכל סוג של פורנוגרפיה מייצג אונס ואלימות. מבחינתן גם לזנות אסור להיות חוקית, כי לגליזציה שלה תתרום להתבססות מעמדם של סוחרי הנשים. כדי לדפוק את סוחרי הנשים הן מוכנות לדפוק בדרך גם את הזונות עצמן, לשלול מהן הגנה ותנאי עבודה נאותים ולהשאיר את השטח לטיפולם הבלעדי של עבריינים ושוטרים. ככה זה כששנאת גברים וסלידה מסקס קובעות את השקפותיך, ולא רצון אמיתי בשיפור מעמד האשה.
גם אם ניקח לדוגמה נשים שהגיעו לעבודה בזנות או פורנוגרפיה מסיבות כלכליות ואינן נהנות ממנה, במה הן שונות מפועלת בבית אריזה או מזכירה מתוסכלת שלא נהנית מהעבודה? ממתי ההנאה מהעבודה היא קנה מידה ללגיטימיות שלה? מדוע הן מקבלות בהבנה את האשה שחוזרת הביתה הרוסה מהעבודה במשרד, אבל לא את זאת שחוזרת הביתה הרוסה מעבודה בזנות או בפורנו?
גם כאן התשובה טמונה בעבר, כשהאשה לא היתה שייכת לעצמה, אלא לאביה בילדותה ולבעלה בבגרותה. אבל אם פעם מכירת סקס היתה יכולה להתבצע רק בחסות הגבר, היום נשים כבר יכולות למכור סקס בכוחות עצמן - ומי שמחפש הוכחות, שייכנס לאחד מאלפי האתרים העצמאיים של חובבות הפורנו באינטרנט. הפריחה של אותם אתרים מוכיחה כי התפיסה שמכירת סקס תמיד קשורה לניצול ואלימות כבר אינה רלוונטית היום. אם היא נשארת בתוקף, חלק מהקרדיט על כך צריך להינתן לאותן פמיניסטיות.
היום, אחיותי, אם אראה באינטרנט סרטון עם בחור שווה, סביר להניח שלא אסגור את הדפדפן בזעם. במקום, אעדיף לחלוק את הלינק עם חברות בעלות טעם משותף. בעיני, זוהי הדרך האמיתית לשוויון.
עדי עליה, עיתונאית ועורכת האתר ברכה גולשת
