נתניהו אמר כן להתנתקות

אם זה לא ברור, השר בנימין נתניהו סתם היום (א') את הגולל בישיבת שרי הליכוד על ניסיונות ההתמרדות בתוך מפלגתו ואמר למעשה את דברו: הוא יתמוך בהתנתקות.

המערכת הפוליטית כולה, ובייחוד אנשי הימין, חיכו וציפו בכליון עיניים לדברים שיש לנתניהו לומר בעניין. הציפיה היתה, כמובן, שהוא יתקוף, יתנגד, יעורר מהומה. מהומה כזו, פרי יצירתו של ראש הממשלה לשעבר, יכולה היתה לשרת היטב את ה"מורדים" בליכוד, שהיו רואים בדברי ההתנגדות של נתניהו "אור ירוק" לצאת מחר מהמליאה במהלך הצבעות האי אמון.

אבל נתניהו, כפי אפשר לראות, המשיך בשלו. עד כה, שמר שר האוצר על פרופיל נמוך בהתבטאויות בעניין ההתנתקות. מי שקיווה שהיום הוא יפרוץ את הסכר, שיפתח את הפה וישטוף את שרון במים צוננים, הרי שחיש מהר התבדה. נתניהו המשיך לשמור על העמימות. העמימות טובה לו. ובעצם, למה לא?! למה לשר האוצר, לצאת כעת נגד ההתנתקות, כשרוב גדול בציבור כמעטא מתחנן למהלך הזה? למה לו, לביבי, היורש הטבעי של שרון, להעמיד את עצמו בראש מחנה החתרנים?

"תחזיקו אותי"

כשמציב נתניהו את בניית הגדר כתנאי להתנתקות, זה כמו לומר "תחזיקו אותי". היש מישהו היום במערכת הפוליטית, מלבד אולי במפלגות הערביות, שמעלה על דעתו את עצירת בניית גדר ההפרדה? היש מישהו שרוצה להפיל אותה, להרוס אותה? האם יש מישהו שאינו מבין את חשיבותה? לכן, כששר האוצר משתמש בגדר כתנאי, הוא אומר בעצם: אני אולי לא אוהב את ההתנתקות, אולי אני לא שש לפנות 7500 מתנחלים מעזה, אבל אין לי מה לומר ממש. אין לי מה להוסיף. אין לי תוכנית אחרת.

נתניהו עושה את הדבר הנכון, מבחינתו. תמיכה, אפילו בחצי פה, בתוכנית ההתנתקות, אם היא תצא לפועל, תייצר עבורו מציאות פוליטית וכלכלית אחרת לגמרי ממה שהוא השאיר כשעזב את לשכת ראש הממשלה ב-99'.

נתניהו גם יודע כי לא משנה כמה מדברים גבוהה גבוהה על מלחמה איתנה בטרור, בלי שקט ויציבות ביטחונית - שום כלכלה לא יכולה לצאת ממיתון. וכרגע, אחרי שנה של עבודה אינטנסיבית במשרד האוצר, אין דבר שנתניהו רוצה יותר מאשר התאוששות מהירה ככל האפשר של המשק הישראלי.

התאוששות כזאת תירשם לזכותו, ואין לטעות: נתניהו זקוק לשבחים האלה כמו אוויר לנשימה, אחרי שנה בה הואשם כשר האוצר בדריסת השכבות החלשות - הצלחת הרפורמה שלו, היא הכרטיס הבטוח ביותר שלו ללשכת ראש הממשלה בירושלים.