ים המלח: איים בזרם

 הים עזבה

וכעת, בואו נביט אל עבר הים, זה שפעם היכה על קיר היסוד הדרומי של המסעדה, והתרחק. מאוד התרחק. 40 שנה ו-400 מטר חלפו מאז ימיה המפוארים של המסעדה. אם נרחיק את המבט מעט מזרחה, נגלה במרחק כמה מאות מטרים מאתנו עמוד ברזל גדול הניצב על אי העשוי אבנים. זהו "רוג'ום אל-בח'ר" המוכר גם כרוג'ום א-לוט (יש המכנים את ים המלח ים לוט), מעגנה עתיקה שהים עזבה. למעשה, המעגנה הראשונה שלנו להיום.

צריך שוב להפעיל את הדמיון, להחזיר באמצעותו את הים אלינו, ולדמיין את האי, ולעתים חצי האי (תלוי במפלס הים), מוקף מים. כך נוכל להבין כיצד ייתכן שתלולית זו שימשה כמעגנה לקווי ספינות נוסעים ומשא שחיברו בין יריחו ועין גדי, יריחו וצוער שבעבר הירדן, ונשאו על סיפונן נוסעים, אנשי פקידות וצבא וסחורות שחלקן היה יקר ערך במיוחד (בושם האפרסמון למשל).

בחפירות בדיקה שנערכו בין השנים 1979-1977, נחשף מבנה בדרומו של חצי האי. בתקופות השונות היה האתר נתון להשפעות השינויים שחלו בגובה פני ים המלח. לפיכך, מתואר המקום לעתים כאי, ולעתים כחצי אי. בשנת 1967 היה המקום עדיין אי ובמהלך החפירות ירד מפלס ים המלח ונחשפה הסוללה, שרוחבה 8-12 מטר. גודלו של האי 200X150 מטר בקירוב, ובו מבנה המוקף קווי בנייה בגבהים שונים, אלו הם מזחים אשר נבנו בהתאם למפלסיו המשתנים של הים. הממצאים באתר הנם מהתקופות: הישראלית, ההלניסטית, הרומית והביזנטית.

לדאבוננו, נבצר ממבקרים להגיע עד לאי עצמו עקב היותו מעבר לגדר המערכת. לכן, נבקש מכם לשוב ולהפעיל את הדמיון, 'לדשדש' ברגליכם בתוך מי הים ולהגיע לאי, 'לטייל' בין המזחים, לתמוה על מזחים הגבוהים מאוד מקו המים או על אלה הקבורים מתחת למפלס הים. אולי 'נפגוש' כאן מי מסוורי הנמל העתיק שיסביר לנו על הסיבות לכך. ואולי אף, תוך כדי, יפול מידיו של אחד מעובדי הנמל כד ובו אוצר יקר ערך, בושם האפרסמון, למשל, ואנו נוכל סוף סוף 'ליהנות' מריחו המופלא של הבושם ששמעו חצה גבולות ויבשות.

 חי'רבת מזין

לאחר שנחזור מהביקור באי שים המלח נטשו, ונשטוף רגלינו ממי המלח, נעלה שוב על הרכב וניסע אל המעגנה הנטושה הבאה. נמשיך בכביש ים המלח דרומה, נחלוף על הכניסה לשמורת עינות צוקים, שאליה נחזור בהמשך, ונעצור כ-3 ק"מ מדרום לה, בדיוק כאשר נראה שרידים ארכיאולוגיים מרשימים בצמוד וממזרח לכביש. זוהי חי'רבת מזין או בשמה המקורי קצר אל-יהוד. זוהי המעגנה השנייה שלנו להיום. שימו לב שאתם מחנים את רכביכם באופן שאינו מסכן את התנועה בכביש ואתכם, ושימו לב בזמן חציית הכביש.

המקום: מוצא נחל קידרון (ואדי א-נר) לים המלח, מדרום לערוץ נחל מזין עומד לו חשוף מבנה מאסיבי ששרידיו בולטים היטב בשטח. זהו מבנה המבצר והמעגנה של חירבת מזין, או קצר אל-יהוד, או חירבת אל-יהוד. כל הכינויים האלה מסומנים במפות ובדיווחים של נוסעים וחוקרים החל מהמאה ה-19. ביהושע ט"ו נכתב "במדבר בית הערבה מדין וסככה; והנבשן ועיר המלח ועין גדי ערים שש וחצריהן". חירבת מזין (בשמה הערבי) היא כנראה מדין המוזכרת לעיל ואף שימרה את השם העברי. מדין, השוכנת בגבול נחלת מטה בני יהודה, איבטחה צומת שדרכיה קשרו את עבר הירדן המזרחי עם הדרכים הראשיות שעברו ברמת מדבר יהודה והגנה על מקורות המים של עין פשח'ה מדרום.

נראה שמצודה זו נבנתה בימי המלך עוזיה שעליו נאמר "ויבן מגדלים במדבר ויחצוב בורות רבים כי מקנה רב היה לו" (דברי הימים ב', כ"ו, 10). בתקופה החשמונאית הורחב המבנה ויועד לשמש מעגן סירות על-מנת לעקוף את קטע החוף של עין פשח'ה (עינות צוקים) ולשמש להעמסת גושי החימר (אספלט, קרוב של הנפט, ומייצג שרידי מאגרים שהיו בעבר כאן ו'נזלו' למקומות אחרים) שצפו על הים. אנשי העולם העתיק ניצלו את האספלט לחניטת מתים, לאיטום ספינות ולהכנת תרופות. אנשי קיבוץ עין גדי נהגו בעבר לאסוף את גושי החימר ולשווקם לתעשיית התרופות.

רואים את השומרים?

גם כאן, במציאות שבה אנו מדברים על עבר מפואר אבל מביטים בחורבה המרוחקת כ-200 מטר מים המלח, אנו נאלצים לבקש מכם שוב להפעיל את הדמיון. דמיינו לרגע כי המבנה בולט מתוך הים. דמיינו ספינות רעועות הקשורות למזחיו ועליהן מטענים של חומר שחור-אפור (חימר) בגושים שנאספו מפני הים והם מועברים לספינה גדולה יותר שתוביל אותם בביטחה ליעדם.

דמיינו את חיל המצב שומר ממגדל התצפית ומביט מקרוב בתכולתן של הספינות המגיעות והיוצאות מהנמל. וממש בצמוד, אבל ממש בצד, ראו את בית המלאכה לתיקון סירות פגועות, ואת בעלי המלאכה שוקדים על תיקונן בחום הלוהט כשבעל המבדוק עומד ובוחן ללא הרף את עבודתם. כך זה היה אז, וכך תמיד, פעילות מסחרית על הגבולות והחופים היתה תמיד מלווה בנוכחות צמודה של חיל משמר. בדומה לשאר המצודות שלאורך ים המלח, ננטשה מצודה זו בתקופת המרד הגדול.

מלטפים בעיניים

צפו במרבדי הפריחה על גבי סוללות החלוקים המונחות בינכם לבין הים (אם המרבדים עדיין פה). סוללות אלו הן קווי חוף קדומים, סימן והוכחה לכך שאכן הים היה כאן. על גבי קווי חוף קדומים אלו מתמקמים להם מדי חורף, בעוצמות המקבילות לעוצמות החורף עצמו, מרבדי צמחים חד-שנתיים בשילוב מדהים של צבעים.

הפשתנית הססגונית מנצחת על המקהלה עם שלל צבעי סגול, לבן ואף צהוב ואליה מצטרפים החומעה הורודה בגווני ירוק ואדום, הפרגים באדום ושחור, באשן שלושת העורקים בעדינות שאינה מעידה על ריחו (רק אל תיגעו - זה מבאיש) ואליהם מצטרפים הקחוון האביבי בעטרת עלי הכותרת הלבנים, הסביונים הצהובים ועוד ועוד.

אם הפריחה עדיין פה, התקרבו אליה, לטפו אותה בעינכם, תיהנו ואיזרו כוח לתחנה הבאה. נכנסים לרכב וחוזרים מעט צפונה אל המעגנה הבאה.