נגב: הפרחים יובילו

משך הטיול: שעה וחצי-שעתיים

אורך המסלול: רגלי - כ-3 ק"מ. ברכב - כ-6 ק"מ בדרך הנוחה לכל רכב

דרגת קושי: לכל המשפחה. פעוטות במנשא

מסלול לרכבי 4X4

משך הנסיעה: כשעתיים

אורך המסלול: כ-10 ק"מ בנוסף למסלול לעיל

ציוד: הנסיעה על כביש הגבול המערבי מצריכה נשיאת נשק

לא ייאמן אבל אפילו כאן, ממש בתוך רצועת המדבריות העולמית שאליה משתייך גם הנגב שלנו, נותן האביב את אותותיו. הנגב פורח.

הר הנגב הגבוה משופע, באופן יחסי, במשקעים, בשל גובהו הרב, ועל כן הפריחה כאן עזה יותר מבכל אזור אחר בנגב. בשנים ברוכות גשמים נמצא כאן מרבדי פריחה מרהיבים עד כי נתקשה להאמין שמדובר באזור מדברי ושחון. על רקע צבעי המדבר הצהבהבים-חומים מודגש יופיים של פרחי המדבר, ניגוד מיוחד מאין כמוהו.

בנגב תקופת הפריחה קצרה במיוחד. כאילו יודעים הצמחים שעוד מעט ישלוט כאן הקיץ ויש להזדרז לפרוח, לעשות פרי ולפזר את הזרעים שימתינו באדמת המדבר לעונת הגשמים. בלשון המדע קוראים לזה 'שעון ביולוגי'.

אנחנו מזמינים אתכם לרדת דרומה אל המרחבים האלה, אל שמורת הר הנגב ושמורת מכתש רמון, לגלות מראות שאין בשום מקום אחר, וללכת שבי.

ניסע על כביש 40 דרומה מבאר-שבע ונפנה מערבה (ימינה) בצומת הרוחות לכביש 171. לאחר כברת דרך קצרה נבחין בשילוט לבור חמת (ק"מ 130). נעצור לרגע קל ונציץ אל בור קדום מלא מי גשמים - מראה משובב לב וטעימה קטנה להמשך הטיול.

נמשיך לנסוע לכיוון דרום-מערב. הכביש שבו אנו נוסעים חוצה את יובליו העליונים של נחל ניצנה, הצבועים ירוק ומנומרים בפריחה צהובה ויפהפיה

נשאיר את האחו נקי ונמשיך בנסיעה עד לשילוט המפנה אותנו צפונה (ימינה) לבורות לוץ ולהר רומם ודרומה (שמאלה) למעבר ערוד. נפנה ימינה לדרך העפר לבורות לוץ, המסומנת בצבע כחול, ולאחר כמה עשרות מטרים ניקח שוב את הדרך המסומנת בכחול (מזרחה-ימינה). שימו לב, הדרך השחורה שמתפצלת שמאלה עולה להר רומם. הגענו לחניון בורות לוץ. כאן יש סככות, שירותים ומים זורמים.

אל בורות המים

נחנה את הרכבים בחניון ונצא לחלץ איברים במסלול הליכה קצר ומעגלי.

נלך דרומה עם השביל המסומן אדום. השלטים יפנו אותנו מייד אל בור המים הקטן. זהו אחד מ-17 בורות המים הפזורים לאורך המסלול. הבורות ושאר המבנים באזור הם שרידים מהתקופה הישראלית מהמאה ה-13 לפני ספירת הנוצרים עד למאה ה-6 לפני הספירה.

בקרב החוקרים קיימות השערות שונות אודות מהות ההתיישבות באזור באותה תקופה, אך ישנה הסכמה כי כנראה מדובר בגבולה הדרומי של ממלכת שלמה.

ההתיישבות לאורך הגבול אוישה על ידי חיילי-גבול שלחמו ושמרו בעת הצורך, ויחד עם משפחותיהם עסקו גם בחקלאות. מכל מקום ברור כי ללא תמיכת הממלכה לא היה קיום להתיישבות זאת. האם שימש האזור חיץ בין הארץ הנושבת לארץ הנוודים, או שמא היווה גשר לדרכי המסחר שירדו דרומה לנמל עציון גבר (נמל אילת)? על כך חלוקות הדעות.

העונות החמות באזור מעוררות בכל פעם את השאלה כיצד יכלו הישראלים להתקיים כאן? המחקרים מצביעים על כך שבעבר שרר באזור אקלים שונה, קר ולח יותר - כזה שאיפשר קיום אדם וחקלאות שהתבססה על מערכת בורות המים. היום פתוחים הבורות וחשופים, אך ההשערה היא כי בעבר היו הבורות מכוסים על ידי זרדים או יריעות עור, שהפחיתו את אידוי המים. השנה האחרונה, שהיתה ברוכת גשמים, הצליחה למלא את הבורות אחרי כמה שנים שבהן היו יבשים ושוממים. מראה שאסור להחמיץ.

נמשיך עם המסלול האדום ונגיע אל הבור המרכזי - 'בריכת שחייה' באמצע המדבר (הרחצה אסורה). צמחיית הקנה המצוי והסוף על גדות הבורות מרמזת כי גם בשנים שחונות יותר נשמרת כאן הלחות. בנוסף לקנה ולסוף נראה במסלול את שמשון השלחופיות שפורח בוורוד-סגול ולפעמים אף בבורדו-סגול ובלבן-ורוד, עמודי תפרחת גבוהים של בוצין סיני ולענת המדבר - שיח עם ריח חריף שהבדואים חולטים כדי להקל על הצטננות ושפעת. אם יתמזל מזלנו, יפרח עדיין העיריוני הצהוב והיפהפה.

בהמשך חוצה המסלול דרך ג'יפים, המסומנת בכחול. ההר הבולט מצפון-מערב הוא ראש אלות (על-שם עץ האלה האטלנטית). נוסיף ללכת על הסימון האדום ונחזור אל החניון שבו השארנו את הרכבים.

מעבר ערוד: תצפית למכתש

נחזור וניסע, כפי שבאנו, בדרך הכחולה, נחצה את כביש 171 ונמשיך דרומה על דרך עפר על-פי השילוט אל מעבר ערוד. רצוי להיעזר במפת סימון שבילים מספר 18 מערב הר הנגב (1:50,000), שאותה ניתן לרכוש במרכז המבקרים במצפה-רמון.

בדרך על צלעות ההרים נוכל להבחין בריבס המדבר - עלים ירוקים וגדולים פרוסים על הקרקע (הם מופיעים ראשונים לאחר הגשמים), שמבסיסם יוצא עמוד תפרחת. בפסח נראה את הפירות של הריבס בצבעי סגול-בורדו וצהוב-כתום. קל לזהות את הריבס בהיותו בעל מראה שונה מהצמחיה המדברית. הריבס גדל רק בהר הנגב הגבוה בשל האקלים הקר באזור. בחרמון גדל ריבס חרמוני, שהוא זן אירופי. עובדה מעניינת היא שלמרות המרחק הגיאוגרפי ניתן למצוא דימיון בוטני בבתי הגידול המרוחקים והשונים גם במספר צמחים נוספים.

נגיע אל חניון היום במעבר ערוד. נשאיר את הרכב ונלך אל המצפור לתצפית מרהיבה על מערב מכתש רמון. מכתש רמון הוא אחת מתופעות הטבע הגיאולוגיות המדהימות והייחודיות, ובימים אלה מגישים הצעה לאירגון אונסק"ו הבינלאומי להכיר במכתש כאתר לשימור מורשת עולמית.

מכתש בצורת לב

ההר השחור והגדול שבתוך המכתש מצפון-מזרח לנו הוא הר ערוד. כמו שאר הגבעות השחורות שמסביב בו, שנקראות קרני רמון, מדובר בהרי געש כבויים ותוצרים של הפעילות הוולקנית הרבה שהתקיימה באזור המכתש. במצוק הצפוני ניתן להבחין בשכבות החול הצבעוני, ובימים של ראות טובה נראה גם את מגדל המים של מצפה רמון.

למכתש רמון צורת לב. מהתצפית שבה אנו נמצאים, בקצה המחודד של המכתש בצפון-מזרח, נראות בקעת ארדון ובקעת מחמל כמשלימות יחד את צורתו המיוחדת והרומנטית.

בעלי הרכבים הפרטיים יסיימו את הטיול בתצפית על מכתש רמון וישובו עם דרך העפר לכביש 711 חזרה אל צומת הרוחות. נסיעה של 5 דקות נוספות תוביל אותנו למצפה רמון, שם תוכלו לבקר במרכז המבקרים ולשמוע קצת יותר על המכתש ועל שלל הפעילויות האחרות שמציע האזור.

מסלול 4X4: מי הכוכב האמיתי?

מהתצפית של מעבר ערוד נחזור מעט עד הפיצול עם הדרך האדומה. ניסע בה דרומה לנחל לוץ. השיחים הגדולים עם הפריחה הצהובה הם שיחי הקרקש, הנושאים את שמם בשל הקול שיוצרת הרוח כשהיא מניעה את התרמילים היבשים המלאים זרעים.

ליד הקרקשים נראה שיחי רותם גדולים שפרחו זה מכבר. אך הכוכבים האמיתיים כאן הם עצי האלה. חלק מהם הם בני כמה מאות שנים, והגזעים העבותים והחלולים הם עדות לכך. בעונה הזו עצי האלה פורחים ומלבלבים, אחרי שלכת החורף שעברו.

העצים, כמו צומח נוסף באזור שבו אנו מטיילים, הם שריד של אוכלוסייה גדולה בהרבה מתקופות קדומות וגשומות יותר. בערוצים שאליהם מתנקזים הגשמים הצליחו לשרוד חלק מהאלות, כמו כדי להזכיר לנו שפעם הדברים נראו אחרת.

שמו של נחל לוץ, כמו גם הבורות, לקוח מהמילה הערבית 'לוז' שפירושה שקד, על שום שקד הרמון שגדל רק כאן. כל הערוצונים הקטנים שזורמים אל הנחל המרכזי מלאים בצמחיה ירוקה, והמשכו של שבר הרמון גרם ברכסים הצפוניים לחשיפה ולהרמה של שכבות סלע ויצר צורה של מצלעות.

פרסות גמלים כסנדלים

אחרי כשעתיים נגיע לכביש הגבול המערבי. כביש הגבול ונחל לוץ הם היום מוקד להברחות מסיני לישראל. המבריחים מנסים להתחמק מהגששים הישראלים, ולעתים עוברים את הדרך יחפים או עם פרסות גמלים, המשמשות כסנדלים ומבלבלות את מי שמחפש עקבות אדם.

אחרי נסיעה קצרה של 4 ק"מ לאורך הגבול נגיע לתצפית על נופי סיני. בהר חריף נפנה מזרחה ונשוב לכביש 171. נחזור איתו לצומת הרוחות, ומשם אולי גם למצפה רמון. אחר-כך, מה לעשות, נחזור הביתה, אחרי טעימה קטנה מהנוף והאווירה שיש רק בנגב.

• הכותבות: מיכל יורק, מורה חיילת, וסאס פיאלקו, ממונת אתרים מחוז דרום, רשות הטבע והגנים