לפני שנה בדיוק, טרם כיבוש בגדד, קיוויתי כי לאחר שימגרו את השלטון, יש לקוות שמדינות הקואליציה ידאגו להחלפת צבאותיהם בצבא שלום של כוחות או"ם ונאט"ו ולשיקום כלכלי ופוליטי של עיראק, וימהרו ככל האפשר לעזוב, כדי להימנע מגורלנו בשנות שהותנו בלבנון, ולפני שתתחיל לוחמת טרור וגרילה בכל רחבי המדינה. עברה שנה ודבר לא השתנה, עדיין צריך לצאת משם מהר ככל האפשר.
בסתר ליבם, חששו האמריקנים מאוד להסתבך בתרחיש וייטנאם, אך ההצלחה הגדולה של מערכה כמעט ללא התנגדות הפיגה את חששותיהם והציתה בם תקווה
כי כאן, בעיראק, יהיה קל "לסדר את העניינים". השנאה כביכול של העם העיראקי לסדאם חוסיין וקבלת הפנים הסימפטית לצבא האמריקני סייעו להתפתחות תפיסה זו.
אמנם באפגניסטן לא חדל הטרור, ואורות צהובים שנדלקו שם האירו את חדרי הדיונים בפנטגון, אך לא היה בכך די כדי לשנות את התפיסה. גורם נוסף, פוליטי-כלכלי, השפיע על ההחלטות: ארה"ב לא הייתה מוכנה לתת דריסת רגל למדינות כמו צרפת, גרמניה ורוסיה ולארגון האו"ם ששמו מקלות בגלגליה לקראת המלחמה. בוש ואנשיו לא הסכימו לתת למדינות אלו לקטוף את הפירות הכלכליים של שיקום עיראק, והחליטו להמשיך כמעט לבדם.
אזהרות של "בוגרי השהייה בלבנון" לא עזרו. הביטחון העצמי של ארה"ב בחוסר המגבלות של הכוח הצבאי, המדיני והכלכלי הוא שעיצב
את מדיניותה, שפרי הבאושים שלה מתחיל לצנוח מעציה הקטנים של עיראק. לקח ארזי הלבנון לא נלמד.
מה נותר לעשות כעת, שנה אחרי הכיבוש? האמריקנים קבעו את סוף יוני כמועד העברת השלטון לעיראקים, ועליהם לדבוק בהחלטה זו, אם כי ברור ששקט לא ישרור בעת ההיא. מומחים טוענים כי ארה"ב לא תוכל לעזוב את עיראק בטרם ייבנה שלטון מקומי חזק, אך טיעון זה אינו מחזיק מים. העם העיראקי אינו רוצה את האמריקנים ולכן אין להם מה לחפש שם. יציאה מכובדת מעיראק היא כמובן עדיפה, בד בבד עם העברת הפיקוח במדינה למוסדות האו"ם, לאיחוד האירופי ואפילו לארגון כלל-ערבי.
אפשרויות אלו הן בעלות סבירות נמוכה, אך כאשר ארה"ב תצא – אחת מהן או אפשרויות נוספות יהפכו לסבירות. לא צריך לחשוש מכאוס זמני בעיראק. ייתכן שגם היא, כמו מדינות אחרות, זקוקה לתקופה של הריון כדי ללדת משטר יציב. לדוגמה, ברה"מ שלאחר המהפכה נזקקה ליותר משש שנות אנדרלמוסיה בטרם ייצבה את שלטונה. במחשבה שנייה, האם עיראק חלשה אינה אינטרס ישראלי?
האינטרס של ישראל בהקשר האמריקני הוא שארה"ב תצא מעיראק חזקה מבחינה מדינית ופוליטית, ובעלת מעמד משופר בתפקידה כמנהיגת העולם החופשי. האינטרס של ישראל הוא כי האיחוד האירופי, האו"ם ומדינות ערב יתמקדו בעיראק, וישראל תוכל להפיק את לקחי היציאה הקרובה של ארה"ב מעיראק ולצאת גם היא מעזה, לצאת מהר.
