שתף קטע נבחר

צעקת חשק אדומה

גוף צנום וראש גדול, תנועה קלילה, הופעה מרשימה בשדות ובגינות הבתים, ובעיקר אדום, אדום לוהט. שי גינות נכנעת לפיתוי ומצלמת פרגים

"צעקות חשק" קרא המשורר זלמן שניאור לפרגים. עכשיו הם אדומים-לוהטים בראש חוצות ובמרחבי השדות, יוצרים מרבדי פריחה כמעט בכל מקום שאליו הם מגיעים, אפילו בחוף ים המלח. אולי מאמץ קולקטיבי להפגין נוכחות ולמשוך תשומת לב בסוף העונה, כשהמבקרים שבעו מראות פריחה.


פרגים בים המלח
 

הם נישאים על גבעול דק וגבוה, 'ראש גדול' על גוף צנום. נדמה שרק לניצן קשה עם הנטל הכבד הזה. ה'ראש' שמוט עד שברגע מסוים הוא מזדקף, משיל את עלי הגביע וחושף פרח מקומט כמו עובר שתוך זמן קצר מתמתח.


ניצני פרג

 

הפרגים נעים בקלילות, נענים למשבי הרוח. הגמישות הזו היא משהו להתקנא בו, אם חושבים על זה שהצואר שלנו מוגבל רק לחצי סיבוב (במקרה הטוב), ועל זה שלפעמים דרושה סופת טורנדו כדי להזיז אותנו ממקומנו.


פרגים ברוח
 

בשנים האחרונות נעשו הפרגים 'עירוניים' בזכות מלחיות הזרעים של פרחי הבר שהופצו ברשתות השיווק (פרויקט של עופר הוכברג, משוגע לדבר מקיבוץ גבעת ברנר). מאז שזרעתי אותם בגינה הם חוזרים ומזריעים את עצמם מידי שנה מצטרפים לחגיגת 'מזרח תיכון חדש': התורמוס הארץ ישראלי, הצפרנית המצרית והפרג הקליפורני ה'תרבותי'.


פרג בגינת הבית
 

 
פריחה בגבעת ברנר

 

המופע הססגוני של צעקת החשק האדומה, להבת האש הכתומה ותוספת הורוד העדין הופכת מרשימה עוד יותר כשיודעים שהם אינם מקבלים תוספת השקיה. צמחים חסכמים.


פריגה

 

מאוד מפתה לצלם את הפרחים האדומים אבל קשה מאוד להדפיס את האדום הזה. בדרך כלל מתקבל 'מרק' אדום אטום וחסר פרטים. כאן בולט יתרונו של מסך המחשב בשמירה על השקיפות ועל הצבע. אני מוצאת בזה פיצוי להפחתת הערך של איכות השקופיות בשל הצורך לשמור על משקלן הסביר למדפדף באינטרנט ומקדישה את תמונת הפריגה למי שעוד לא השתכנע שפרחים זה לא רק בוטניקה.

 

שי גינות היא צלמת, מנחת סדנאות התבוננות וצילום, ומחברת סדרת הספרים 'לגעת באור', 'מקום בלב - ירושלים' ו'חופשית ברוח'. ספרה החדש,'נופי נפש', יצא לאור לאחרונה. לאתר הבית שלה לחצו כאן .

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
פרגים. תשומת לב בסוף העונה
צילום: שי גינות
מומלצים