נוף ארצנו

1. למה ללכלך?

מאז ההישג המרשים לגבי איסור קטיף פרחי הבר, שוחרי הטבע בארץ עדיין לא הצליחו לרשום לזכותם הישג נוסף ומשמעותי במאבקם המתמשך להבטיח את נקיון אתרי הטבע בארצנו.

ייתכן שקנסות כבדים שיוטלו על כמה מפרי חוק, גם אם ייבחרו באקראי, ירתיעו את אלפי האחרים. לפני כשבוע הטילה שופטת בירושלים קנס של 3,000 שקל על תושב העיר, שי זגורי, בן 24 לאחר שהשליך סיגריה מחלון מכוניתו. מי שקרא זאת יחשוב אולי עכשיו פעמיים אם לעשות אותו דבר.

אז בואו נשאיר את ארצנו נקייה גם אחרי יום העצמאות.

(דוד הכהן)

למה מנגל?

משום מה, הישראלי המצוי מרגיש חובה לצאת לשטח עם מנגל פלוס בשר פלוס עזרים טקטיים. מסיבה כלשהי, לא ברור איזו, היציאה לחיק הטבע אצל רבים מאיתנו חייבת להיות מלווה בעשן כבד, נפנוף נמרץ ובליסת בשר וסלטים עד בלי די. וכך, רבים אחרים שלא כל כך אוהבים את זה, נאלצים לסבול - ובשקט.

לסבול את העשן, את הריח, את הרעש ואת הלכלוך שזה משאיר אחר כך. למה המשפחה הישראלית הממוצעת לא יכולה לצאת לחיק הטבע עם תרמיל קטן על הגב, קצת מים וסל פקניק עם כריכים ופירות - ולא פרות על האש. למה, בעצם, ברוב הפארקים המוסדרים בארץ מותר לעשות על האש, ומי שלא סובל את זה - צריך לסבול את זה בלית ברירה או להישאר בבית. כי גם במקומות שבהם אסור לעשות על האש יש מי שמצפצף על החוק, ומנפנף חופשי. 

מנגל, למי שלא שם לב, לא ממש משתלב עם טבע, ובטח שלא העשן והריח שהוא מייצר. אז אולי כדאי למצוא פארק אחד בכל עיר שבו יותר לעשות מנגל ואליו יגיעו כל שוחרי הנפנוף, ובשאר המקומות הטבע יישאר טבעי.

תחשבו על זה.

(שלומי דונר)

3. למה ג'יפ?

משפחת ס' הצפונית אוהבת את הים. בכל שבת קיצית וחג אוספת המשפחה את צידניותיה ויורדת אל החוף. לכאורה יכלו בני המשפחה להתגלגל מטרים ספורים ממגרש החנייה ולהתיישב על פיסת חול מוצלת עם כל עם ישראל, אלא שהסמכים רוצים קצת פרטיות.

למרות המאמץ (והשמש הקופחת) לא ינוחו ולא ישקטו עד שימצאו לעצמם ריבוע רחוק ונקי מפסולת ואדם. שם יפרשו את מטעמי הפיקניק, וביום העצמאות אף ירביצו נפנוף אינטנסיבי לעיצוב האישיות.

הזמן, מספר אבא ס' חולף לו בנעימים עד לארבע על ארבע הראשון . זה, שהנוסעים בו שפר מזלם ולא צריכים לכתת רגליים אבל הם בכל זאת נורא ממהרים. וכך הג'יפ מגיע משום מקום, חולף בטיסה על יד המשפחה המתפקנקת, מעיף קצת חול וממשיך הלאה.

מהר מאוד, אומר כבר הניסיון המצטבר, יגיע השני ואחריו השלישי והרביעי והמספר רק הולך ועולה כאילו מיתון מעולם לא היה פה.

יש כאלה, מסייג ס', מתחשבים שמכבדים את היושבים על החוף שומרים על מרחק מסוים , אבל יש גם כאלה שלא רק נוסעים מהר מידי ומרעיש מידי, גם מתעקשים בתוקף להתקרב ככל האפשר אל קו המים.

יותר מארמון אחד שנבנה בעמל רב נחרב כליל על ידי ארבע על ארבע שלא אמור היה להיות שם, שלא לדבר על בהלת הילדים והאמהות המזנקות ממקומן אל מול הגלגלים המתקרבים פתאום. בהתחלה, מוסיף האב המגונן, עוד הייתי עושה סימנים לנהג, עוצר אותו ומנסה להסביר כי לא רק מסוכן אלא אסורה על פי חוק נוכחותו על חוף מתרחצים. על התגובות שקיבלתי אני לא רוצה לחזור.

אם נוסיף למכת הארבע על ארבע את הטרקטורונים עליהם נוהגים בני נוער לעשות "חרקות" ושאר פירוטכניקה, הרי שהפיקניק על חוף הים, אותה חוויה מקסימה של פעם, הפכה לסיוט רועש בטעם דיזל.

השנה, מסיים מר ס', נצא בלית ברירה ליער. מתי, הוא שואל (ויודע כי מדובר בשאלה רטורית לגמרי) יאכף החוק ויוחזר חוף הים לידי המתרחצים?

(טלי חרותי סובר)

4. למה להידחף?

זהו. נגמר הפיקניק, נגמר החופש והגיע הזמן להניע את האוטו ולנסוע הביתה. הבעיה היא שכל החוגגים לידכם חושבים אותו דבר וגם הם מניעים את האוטו ורוצים הביתה. התוצאה? פקקים, לעיתים ארוכים וקשים, לעיתים פחות, אבל בכל מקרה מעצבנים. לפעמים רק היציאה מהאתר או החורשה יכולה לקחת זמן רב בגלל שיירה ארוכה של מכוניות.

אתם ממתינים בסבלנות, נכון? אז למה תמיד יש כמה חוכמולוגים שלא מתאים להם לעמוד איתכם בפקק, ועוקפים מימין במהירות, צופרים, נוסעים בשוליים, נדחפים בצומת בפנייה המרומזרת (כאילו שהם לא ידעו שהם צריכים לפנות שמאלה...).  

אז למה להידחף אנשים? תהיו בני אדם - כולנו רוצים להיות בבית, וכמה שיותר מהר. ועוד לא דיברנו על זה שזה לא חוקי.  

(דני לשם)