טנגו משולש בפריז

הבמאי האיטלקי המהולל ברנרדו ברטולוצ'י ("הטנגו האחרון בפריז", "הקיסר האחרון") חשק בג'ק ג'ילנהול לסרטו האירוטי "החולמים". אבל אחרי שזה הבין שהתפקיד מחייב עירום גברי מלא וסצינות סקס מורכבות, ויתר על הכבוד. "אראה את הזין שלי רק אם זה יעזור לנראטיב, לא אנפנף בו סתם ככה", תירץ את ההשתפנות. ברטולוצ'י בחן שורה של שחקנים, וחמישה הגיעו לגמר. אחד מהם היה מייקל פיט, הזכור מהסידרה "דוסון קריק" (כהנרי פרקר, שחקן הפוטבול הצעיר שהתאהב בג'ן), שכלל לא ידע מי זה ברטולוצ'י לפני שנפגשו ולא צפה בסרטיו.

פיט לא היה הבחירה הטבעית של ברטולוצ'י: "חששתי שבגלל המראה שלו יחשבו שהדמות שלו מאוהבת בעצמה. התכוונתי ללהק מישהו אחר, אבל הבנתי ששגיתי, ההתנגדות שהוא עורר בי דווקא נבעה מכך שהוא מצא חן בעיני, וסירבתי להודות בזאת". פיט, לעומת ג'ילנהול, הסכים ללכת עד הסוף. ב"החולמים" הוא מגלם את מתיו, סטודנט אמריקאי קצת תמים ופרובינציאלי, שמגיע לפריז ב-1968, בתקופה הסוערת של מרד הסטודנטים והמחאה של הצעירים נגד הממסד הבורגני השמרני. הוא שורץ בסינמטק, מעביר את זמנו בצפייה בסרטים קלאסיים וגם מתיידד עם אח ואחות תאומים צרפתים (אווה גרין ולואיס גארל), שפוקחים את עיניו וחושפים אותו לתחומים רבים. הם מזמינים אותו להתארח בדירתם, ובין השלושה מתפתח משולש אירוטי טעון ומורכב, הכולל סצינות אוננות, עירום גברי ונשי מלא, מתח הומו-אירוטי ורמיזות לגילוי עריות. התערובת הזו חוללה סערה גדולה כש"החולמים" הוצג בפסטיבל הקולנוע של ונציה. המפיצים באמריקה התכוונו לקצץ סצינות נועזות, אבל בסוף התעשתו והחליטו להפיץ את הגירסה המלאה. עכשיו גם אנחנו נוכל לראות על מה הרעש.

לראיון מגיע פיט לאחר שבילה עד השעות הקטנות במסיבת הבכורה של "החולמים", הוא נראה קצת חשדן ולחוץ, דיבר לאט ובאופן מהוסס, ברר בקפידה את מילותיו, אבל לאט לאט החל להשתחרר ולשתף פעולה. כשקיפל את שרוולי חולצתו, התגלו על זרועותיו שריטות שלהן, לדבריו, אחראית החתולה שלו.

עד כמה קשות היו סצינות הערום והסקס?

"היה לי ברור שאני לוקח סיכון גדול ביחס לתדמית ולקריירה שלי. הוא היה יכול להיתפס כסרט פורנוגרפי ולא כיצירת אמנות. אבל רציתי לעשות אותו, גם בגלל התסריט היפה וגם כי חשבתי שאלמד הרבה. למרות שאני ביישן ביחס לגופי, באופן מכני להצטלם בעירום זה לא קשה, ובצילומים ניסיתי לדאוג שזה לא יפריע לי לשחק. אשקר אם אגיד שלא פחדתי, הייתי עצבני ומבוהל, אבל כל הזמן הזכרתי לעצמי שאני יכול לתרום לשינוי הסטנדרטים בנוגע לעירום גברי - שהיחס אליו טיפשי ופחדני, כידוע. בסופו של דבר הרגשתי די מטופש, מצאתי את עצמי עומד באמצע הסט כשמאפרת וייאטנאמית מאפרת את הגוף ואת הישבן שלי, כשמסביב מתרוצצים אנשי הצוות הטכני. פעם אחת הצלחתי לעצבן את ברטולוצ'י, כשהתעקשתי להסתיר את החבילה עם מגבת. העובדה שהסרט מעורר מחלוקת, גם בגלל העירום וגם בגלל העיסוק בפוליטיקה, ריגשה אותי מאוד. לדעתי צנזורה היא דבר מגוחך, והעובדה שבאמריקה מפחדים להראות את הגוף האנושי אומרת משהו על התרבות שלה. בסופו של דבר, 'החולמים' הוא סרט הרבה יותר אמיתי מהרבה סרטים שעושים היום".

איך היה לעבוד עם יוצר כמו ברטולוצ'י?

"למרות שהוא איש מבוגר, הוא לגמרי קול ומעודכן. היו לנו שיחות על יוצרים עכשוויים, והוא לא עשה זאת בהתנשאות. לא האמנתי שאדם בן יותר מ-60 אוהב ומבין את קורט קוביין ואת 'נירוונה' ובמאים צעירים, שגם אני מעריך".

לפני כמה שנים הופיע פיט במחזה באוף ברודוויי, משם שלף אותו אחד ממפיקי "דוסון קריק" לסידרה. "זה היה הג'וב הטלוויזיוני הראשון שלי, ואיש עוד לא ידע מי אני", הוא אומר. "שיחקתי שם כדי לפרוץ לתודעת הקהל ולקבל הכרה, גם העובדה שהייתי מרושש וזקוק נואשות לכסף היתה תמריץ רציני. אחרי עונה אחת הציעו לי להישאר, אך סירבתי. רציתי ללכת הלאה ולעשות דברים יותר אמנותיים".

אחר כך התארח פיט כמה פעמים בסידרה "חוק וסדר", שיחק בסרטים כמו "הדוויג והשארית העצבנית" וחבר לקולנוע העצמאי. הוא מעדיף לעבוד עם במאים אישיים ופרובוקטיביים, כלארי קלארק ("ילד רע") וגאס ואן סנט ("למצוא את פורסטר"), ולעשות תפקידים אפלים. "אני נמשך לתפקידים מאתגרים, בסרטים שירתקו אותי", הוא מסביר. "לא מעניין אותי להופיע בנעורונים מטופשים ובקומדיות אוויליות".

משווים אותך, מבחינת הלוק, לליאונרדו דיקפריו.

"זה עולה לדיון כשרוצים ללהק אותי לסרטים, אבל אני לא חושב שיתייחסו לזה עוד הרבה זמן. בסך הכל אני מעריך אותו, למדתי רבות מצפייה בסרטיו המוקדמים, הוא הרשים אותי. אני פחות מעריך את הדברים שהוא עושה עכשיו".

גם השם בטח עושה לך בעיות בגלל פיט האחר, בראד פיט.

"כשהייתי בן 15 רציתי להיות שחקן, אבל לא ידעתי שום דבר על סרטים. צילמו אז סרט ליד הבית שלי בניו ג'רזי, ובראד פיט שיחק בו. אני חושב שזה היה 'מלכודת לפרקליט'. חשבתי שהצעד הנכון הוא לדבר איתו כדי שיעזור לי. אז גנבתי את רשיון הנהיגה של אמי, יצאתי מהמכונית שלה בכניסה לאתר הצילומים ואמרתי לאנשים שם: 'אמא שלי ביקשה להראות לכם את התעודה הזאת, כדי שתיתנו לי להיכנס ולהיפגש עם הבן דוד שלי'. וזה הצליח לי. הוא תהה מי אני, לעזאזל, ולא ממש התרשם. כשיצאתי מהטריילר שלו הוא אמר: 'טוב, נתראה שוב'".

יצא לכם להיפגש שוב אחרי שהפכת לשחקן?

"לא".

אתה רוצה להיות בראד פיט הבא?

"הו, לא. נו, באמת. זה לא מתאים לי. אני לא קורצתי מהחומר הזה".

2. כילד בעייתי הוא הסתבך בסמים ולמד בכיתה טיפולית.

3. כשעבר לניו יורק בגיל 16, עבד כשליח על אופניים.

4. הוא מנגן על גיטרה וללהקה שלו קוראים "פגודה".

5. פיט חי כיום בברוקלין ויש לו חברה בשם אלקסיס.

6. הוא לא נרתע מלהצטרף למאבק במלחמה בעיראק, ואף צעד בהפגנה בניו יורק.

7. הסרט המועדף עליו הוא "איידהו שלי", של גאס ואן סנט.

8. מאז "החולמים" הוא הספיק לעשות לא מעט סרטים, בהם "הכפר", המתרחש במאה ה-19 בכפר בפנסילבניה, שתושביו מאוימים בגלל אגדה על יצורים החיים ביער. פיט משחק שם לצד סיגורני וויבר, אדריאן ברודי וחואקין פניקס.