זוכרים את הנפילה של דנה?
וגם את שקיות הזבל של שוויץ, הבייבי דול של יוגוסלביה, ההופעה של חוליו אגלסיאס, הפריצה של סלין דיון, הזכייה של יזהר כהן, ועוד רגעים גדולים וקטנים בתולדות התחרות (כולל קטע וידאו של הנפילה המיתולוגית - לא להחמיץ!)
הכוכבים הגדולים
אמן מתחיל יעשה הכל. וכמו שאצלנו האירוויזיון הוא ציון דרך לאומי, כך גם במדינות אחרות באירופה. וכך זכינו ליהנות מאבק כוכבים טרי-טרי, רגע לפני שהם החלו לפזר אותו לכולם: חוליו אגלסיאס הצעיר, לדוגמא, ייצג את ארצו ספרד באירוויזיון 1970 והגיע למקום הרביעי (יש סיכוי שנראה מתישהו את אנריקה?); ננה מושקורי היווניה ייצגה את לוכסמבורג ב-1963; לולו וקליף ריצ'ארד ניסו להביא לאנגליה מלוכה מוזיקלית, וכמעט הצליחו; טוטו קוטוניו וג'ליולה צ'ינקווטי מביאים שני ניצחונות מרשימים לאיטליה, היחידים עד כה ובכלל; ובקארה הספרדיות מנסות להבין תמורת "חופן לוכסמבורגים" האם הגבר מדבר צרפתית באירוויזיון 1978.
וגם, אי אפשר לשכוח את וולרה של דומיגו מודניו, את אבבא, יוצאי 1974 ולהיטם "ווטרלו", ואחרונה חביבה - סלין דיון, זוכת 1988 כנציגת שוויץ.
הישראלים שנזכור
העשרנו את התחרות גם בלא מעט קאלט ולוקשים משלנו. אמנם אילנית ייצגה אותנו לראשונה עם השיר "אי שם" ב-1973, אך זכות הראשונים שמורה לשתי ישראליות שנפגשו על במה אחת באירוויזיון 1963: כרמלה קורן שייצגה את אוסטריה ואסתר עופרים שנשלחה מטעם שוויץ.
יזהר כהן תמיד יהיה הישראלי הראשון שזכה, וחלב ודבש תמיד יהיו "הללויה". עפרה חזה תהיה זאת ששרה "חי" על אדמת גרמניה, ואבי טולדנו יפזז במעגלי הורה. כנראה לנצח. קושניר ודטנר יעשו צחוקים, אורנה ומשה יזכירו לנו ש"כאן" לא כל כך מצחיק, דנה היא דנה, ואת שרית חדד נתחיל לזכור בעוד כמה שנים כאישה שהדליקה נר.
הישראלים שנשכח
הם היו שם, וספק אם גם הם רוצים לזכור את אותם שלוש דקות על הבמה: שלמה ארצי היה שם, וגם הפעם השניה של אילנית לא הייתה מי יודע מה, וקיפי צוריאל ומוטי גלעדי עדיין מחכים למשיח, שכנאה לא יושיע אותם מהמקום ה-18. שרה'לה לקחה בחזרה את הפרחים שנתנה לצה"ל, כי באירלנד לא נתנו לה הרבה - מקום 24 מתוך 25, וזה לא שהשיר הבלגי היה יותר גרוע. פינג פונג באו רק לעשות שמח, וטל סונדק היה מעדיף להישאר ולשיר בבית האבות בו עבד.
פאשלייב
פאשלה בשידור חי היא חלומו הרטוב של כל חובב אירוויזיון, משהו טוב לשוחח עליו בשנים הבאות. כזו היה הפלייבק הלא מדוייק בעליל של הספרדיות, הצמד "אזוקר מורנו" ב-1991, שהוריד אותן מהבמה כעוסות, או גילי בולע מילה וגלית הצצה לעזרתו ומעלה אותו על דרך המלך. וגם: הילדות המקדוניות מזייפות עצמן לדעת בשטוקהולם 2000, וכמובן, איך לא, הנפילה של דנה בעת הרמת הגביע לזוכה שארלוט נילסן (לצפייה בקטע - לחץ כאן).
יואו שואו
מוטיב השואו, ההפתעה וההלם, מוטיב את-זה-עוד-לא-עשו (וכנראה שלא יעשו עוד לעולם): שוויצרים שעולים עם שקיות זבל ומגרפות גינה ודחליל על הבמה בירושלים ב-1979, הגרמנים ששלחו את ג'ינג'יס חאן בכבודו ובעצמו להסתובב על הבמה (הרקדן מת מאיידס שנים לאחר מכן), וטורקיה ב-1989, שלא חסה על שמיעתם ועיניהם של הצופים עם השיר "באנה באנה". באותה השנה אגב המנצח הדני נעתר להזמנת הזמרת להצטרף לשירה על הבמה. ב-1991 יוגוסלביה שולחת בייבי דול מהלך, והאוסטרים מפתיעים ב-1977 בדו פרצופיות מושלמת. מי אמר שההיסטוריה לא חוזרת.
ההיסטוריה של הנקודות
חמש פעמים במהלך השנים שונתה שיטת ההצבעה בתחרות עד שב-1975 התגבשה המסורת הנוכחית של 12 הנקודות. בין ההצבעות תוכלו למצוא מותחות כגון זו של דנה, שיחד עם מלטה היו בתיקו 168 עד שדנה קיבלה 8 נקודות לזכייה, או זו של 1991, בה ישראל הובילה רוב הזמן עד שהאנטישמים הגיחו ולא נתנו ולו נקודה אחת, וסיימנו מקום שלישי כאשר את הבכורה לוקחות שבדיה וצרפת. בוינה 1967 שכחה המנחה כלל לאסוף את הנקודות מאירלנד, וב-1977 ידענו מי הזוכה רק לאחר 5 שבועות, שכן שביתת טכנאים ב-BBC מנעה את הפעלתו של לוח הנקודות.
פעם היו עושים מוזיקה
צאו מזה, איך נוסחה לשיר זוכה. מה שכן, יש שירים שעשו היסטוריה. מ"ווטרלו" של אבבא, דרך "ז'מה לה וי" של סנדרה קים מ-1986 (שהגיעה להופעות בישראל לאחר הזכייה), בובה על חוט של שנדי שואו, בובת שעווה וקש של פראנס גל, ותכיר את עצמך של אן מארי דוד מ-1973, אחד הידועים והאהובים בתולדות התחרות. אגב, אן מארי היהודיה ייצגה גם את צרפת בתחרות בירושלים ב-1979.
היוונים לימדו אותנו תווים ב-1977, ומורשת סוקרטס ב"סופרסטאר" מ-1979. "אחוות האדם" עדיין שומרים נשיקות לילדה שגדלה בינתיים וכבר בת 31; וסראטב ארנר, הזוכה הטורקיה אשתקד, שכבר מיקמה את EVERY WAY THAT I CAN בשורת להיטי הנצח של התחרות.
לפנייה לכתב/ת 
