מה אגיד? לא חשבתי שכמה חתיכות מתכת ישנות יקנו אותי, אבל זה מה שקרה. הסיפור החל כשארז מילשטיין מעין-ורד הבטיח לאשתו הגננת שיקח את ילדי הגן לטיול בעגלה גדולה. לצורך זה שיפץ טרקטור "פורשה" עתיק מ-1958. השיפוץ היה תענוג כל-כך גדול, שארז המשיך לצבור עוד ועוד גרוטאות והקים מוזיאון ובו 180 טרקטורים. את לבי שבה ה"אורסוס", טרקטור פולני ענקי שנבנה כחיקוי לטרקטורים הגרמניים שהיו סוחבים אחריהם תותחים במלחמת העולם השנייה.
המוזיאון מיועד במיוחד למי שחובב נוסטלגיה, כלי-רכב או סתם אנשים שנאמנים לשיגעון שלהם (תענוג לצפות במשפצי הטרקטורים שנפגשים במוזיאון בכל יום שישי) – אך לא רק להם כדאי להגיע לכאן.
איך מגיעים? נוסעים בכביש מס' 4 עד צומת בני-דרור. פונים מזרחה ונוסעים על כביש 553. לפני הפנייה למושב פורת, תראו דרך עפר שיוצאת שמאלה ושלט למוזיאון הטרקטורים.
תל צובה
העץ העתיק בירושלים
בעלייה לתל צובא, מצד ימין, יש שלט קטן. "לאלון" נכתב בו. לכו בעקבות השלט. זה שווה את המאמץ.
בסוף השביל תבחינו בעץ אלון עתיק, בן כמה מאות שנים – ככל הנראה העץ העתיק ביותר בהרי ירושלים. העץ ניטע ליד בית-קברות מוסלמי. ויקטור גרן,
נוסע צרפתי בן המאה ה-19, סיפר איך כשהלך מקסטלום (הקסטל) לצובה, לקחו אותו תושבי המקום אל בית הקברות והראו לו עץ עתיק. בימי חמסין, סיפרו לו, כל בני הכפר חוסים בצלו של העץ.
בסמוך לאלון נטוע גזע אדיר מימדים של זית ישיש. מראהו מזכיר את הסיפור על הנביא מוחמד, שהלך לעולמו. כל העצים התאבלו והשירו את עליהם, ורק הזית נותר ירוק עד. כל העצים התקוממו על הזית: מדוע אינך מתאבל על מות הנביא? אמר להם הזית: אתם מתאבלים כלפי חוץ ואני ליבי נשבר. כך הוא הזית שלפניכם: כל כולו קליפה, ללא ליבה ותוכן.
בימים אלה יש באזור פריחה משגעת של אירוס ארם-נהריים, המכונה אירוס בית-הקברות ולא בכדי: לרוב הוא גדל בבתי קברות מוסלמיים.
איך מגיעים? נוסעים בכביש מס' 1 עד מחלף הראל (מבשרת ציון). יורדים במחלף ופונים ימינה, לכיוון קיבוץ צובה. נוסעים בכביש עד הקיבוץ, ושם יורדים ימינה לשביל שיוביל אתכם לתל.
נס הרים
יין בטעם פרסי
הכל התחיל מהבדלי הטעמים בין האיראנים לצפון-אפריקנים.
יוסי, ארכיטקט לשעבר שחיוך עדין מרחף דרך קבע על שפתיו, התחיל לייצר יין מענבי מאכל לבקשת גיסו. אמו של הגיס, ילידת פרס, התגעגעה ליין היבש שהיו עושים במולדתה. היין הזה נבדל בטעמו מהיין המתוק שהכינו יהודי צפון-אפריקה.
יוסי לקח עליו את האתגר, והתאהב בנושא היין. הוא למד, התמחה וכיום הוא עושה הכל במו ידיו. היקב שלו יגרום לשוחרי יין טוב להזיל ריר: קטן ואדמדם, עם חביות עץ עגלגלות ואור אינטימי.
איך מגיעים? יורדים בכביש מס' 1 במחלף הראל, נוסעים עד לצומת עין-כרם ושם פונים מערב לכביש מס' 386. נוסעים עד צומת בר-גיורא ושם פונים לכיוון השלט לנס-הרים. במושב יש שלטים לכיוון היקב.
ניצנים
האגם הנסתר
כמה דקות נסיעה מתל אביב נמצא מקום חבוי מן העין, פנינה אמיתית: פארק ניצנים.
זהו אגם שאורכו מגיע לקילומטר. במקום האגם שכנה פעם מחצבה, והקרן לשיקום מחצבות הפכה את המחצבה שננטשה לשמורת טבע. בגלל הקירבה לים מתרחשת פה תופעה מעניינת: מי הים מחלחלים לכיוון היבשה, והמים המתוקים מחלחלים מהדיונות לעבר הים. מקום המפגש הוא כאן, באגם. המים המתוקים, שהם בעלי משקל סגולי נמוך, צפים מעל המים המלוחים – כך שלאגם יש שתי שכבות של מים: שכבה מלוחה ומעליה שכבה מתוקה.
לאגם המופלא יש מבנה ארוך ומפותל, עם המון צמחייה מסביבו. עומקו כמטר וחצי – בשיא החורף הוא מגיע לעומק של שני מטרים ואילו בקיץ הוא יורד למטר אחד. בתוכו יש לא מעט חיים: מושטים, שפמנונים ענקיים וקרפיון דשא שמנקה את האצות. הדגים מושכים את דייגי האזור, שמתקבצים סביב פינותיו השלוות.
איך מגיעים? מתחברים מכביש מס' 1 (כביש ירושלים – תל-אביב) לכביש מס' 4. ממשיכים עם הכביש לכיוון דרום, ועוברים את צומת ניצנים. בפנייה לאחר הצומת פונים שמאלה לכביש מס' 232 ובפנייה הראשונה פונים ימינה לניצנים.
ראש-צוקים
ממעוף הציפור
קחו מבט מרהיב על ים המלח, ההולך ונעלם. מי שמגיע לאזור ברכב-שטח, במיוחד בשעות אחר הצהרים, יגלה מראה מופלא. מהמצפור רואים צבעים שונים בים, אבל הירוק והכחול הם בעיקר אשלייה אופטית. המראה מהמצפור נותן שיעור טוב על מה שקרה לים המלח. מגובה של 300 מטר, אפשר לראות את קווי הים הקודמים לעומת קו החוף הנוכחי שנסוג מאוד. אפשר לראות איך המים המתוקים של המעיינות מתקדמים לכיוון הים הנסוג, עד שהם נפגשים במים המלוחים.
הים נסוג קרוב למטר בכל שנה. היום הוא נמצא כבר במינוס 430 מטר, ובקצב הנוכחי – הירידה תימשך עוד כ-100 שנה. האחראים לנסיגה הגדולה הם בעיקר המפעלים בדרום ים המלח, שמנסים לייצר כמה שיותר וכמה שיותר מהר.
איך מגיעים? נוסעים על כביש מס' 90 לכיוון ים המלח, עוברים את הפניה לקליה ולקומראן – ושם ראש צוקים.
מושב עגור
פואטיקה של גפן ואדמה
יקב עגור הוא, קודם כל, שוקי ישיב – איש המכירות הנלהב ביותר של חבל יואב. ישיב הוא נגר ירושלמי שהתאהב באזור וביין. הוא מתאר בשירה את המפגש המסעיר והמורכב בין האדמה, האקלים והאדם שיוצר את היין המקומי.
שוקי מנסה לעשות יין מיוחד. הוא חי בחיפוש מתמיד אחר ה"טרואר" – אותו מושג צרפתי, קצת מעורפל, של חלקת הענבים שתיתן את היין המושלם. שוקי הוא פטריוט לוקאלי נלהב שכדאי לפגוש. הוא קורא "להפסיק לקרוא תוויות ולהתחיל להתחבר ליקבים".
איך מגיעים? להתחבר דרך כביש מספר 1 (כביש י-ם-תל אביב) לכביש מס' 38. ממשיכים לכיוון דרום ופונים ימינה לכביש 353 שיקח אתכם לעגור.
עין-גדי
הנחל הסודי
שמעתם פעם על נחל סלוודורה? אם לא, זה בסדר. אתם לא לבד. רק מטיילים שמכירים את אזור עין-גדי על בוריו יוכלו לומר לכם איפה הנחל הסודי הזה.
הנחל התגלה רק לפני כמה שנים, בזכות מטייל שהלך לאיבוד. בני משפחתו המודאגים פנו לידעונית שטענה שהמטייל אבד במרחק של שישה קילומטרים מעין-גדי, ליד מקור מים. כל מי שהיה מעורב בחיפוש אמר שלא יכול להיות, אין מקור מים כזה.
אבל בני-המשפחה החליטו לנסות והתחילו לחפש ברדיוס של 6 ק"מ מהקיבוץ. המטייל לא נמצא, אבל התגלה אתר מקסים – המעיין המטפטף של נחל סלוודורה.
כדי להגיע אל הנחל נוסעים בכביש מס' 90, ארבעה קילומטרים צפונה מהפנייה לבית-ספר שדה עין-גדי. הכביש הזה מסוכן: שימו לב לזוויות, ואל תדהרו. ליד עמוד חשמל בצורת האות ח', יש רחבת חנייה מאולתרת. שם תשאירו את הרכב.
עוברים – בזהירות – את הכביש. יורדים אל תחתית הנחל וחוצים את הכביש בתוך מעביר מים ענק. נכנסים אל הערוץ, כאשר ממול מתנשא מצוק מרשים ויפה. הביטו בסלעים אבל לא כדאי לנוח ולעמוד בצילם. תסתכלו למעלה ותבינו למה: גושי האבן המרשימים עלולים גם ליפול.
במקום שבו סימון השביל הכחול וסימון השביל הירוק מצטלבים יש סלע מאובנים ענק. קצת למעלה, מאחורי שיח סלוודורה פרסית, מתחבא המעיין המטפטף. שמו של השיח מרמז על מוצאו, ממדבריות איראן. הטיול כולו אורך כשעתיים וחצי, והוא מתאים גם למשפחות עם ילדים קטנים.
איך מגיעים? נוסעים בכביש מס' 90 לכיוון מצדה. עוברים את בית-ספר שדה עין-גדי ונוסעים עוד 4 ק"מ צפונה, עד הנחל. נחל סלוודורה נמצא בין נחל דוד לבין נחל ישי.
תל ערד
בית-המקדש הדרומי
תל-ערד הוא אתר אנונימי כמעט. רוב הישראלים, גם חובבי הטבע וההיסטוריה, לא מכירים את המקום ואת אוצרותיו.
בלב המדבר מסתתרת עיר כנענית קדומה המשתרעת על שטח למעלה ממאה דונם. יש פה הכל: חומות, מגדלים, שערים, ארמונות, מקדשים ומפעל מים. לאחר כיבוש בני ישראל את כנען, נבנתה כאן בתקופת שלמה המלך מצודה ששרדה עד חורבן בית ראשון. בתוכה נבנה המקדש היהודאי – הדבר שכי קרוב במבנהו לבית המקדש בירושלים. המקדש השתמר בשלמותו: חצר עם מזבח שתואם את כל כללי המקרא, היכל והדביר שהוא קודש הקדשים.
איך מגיעים? נוסעים על כביש מס' 80 עד תל-ערד.
ערד
אמנות בלב המדבר
במבני התעשייה הנטושים התמקם לו רובע אמנים שלם, חי תוסס ויוצר. 12 אמנים שנהנים מפטור מתשלום מסים עירוניים, יכולים ליצור בשקט יצירות אמנות יפהפיות. במוזיאון הזכוכית של פרידמן אפשר לראות פסלים שנוצרו מזכוכית ממוחזרת. האמן פיתח טכניקות יחודיות של טקסטורה, מרקם, אור וצל בתוך הזכוכית.
שמוליק קלדרון מפסל בגרוטאות. הוא מסתכל בגרוטאה שהוא מוצא – וכבר מדמיין בעיני מוחו את הדמות שייצור ממנה. הלטאה, למשל, היתה פעם וו של מנוף.
איך מגיעים? כביש מס' 31 היוצא מכביש מס' 90 יביא אתכם לערד. בכניסה לערד מצד ימין יש אזור תעשייה. בו נמצא מרכז האמנים.
מצפה-רמון
עדר של יעלים
על כביש הערבה, סמוך לסיבוב המפורסם למצפה-רמון, יש הפתעה מדהימה. בערוץ הוואדי חי לו עדר קבוע של כ-60 יעלים. הם מתרכזים במקום בשל הקירבה לבריכת המים הסמוכה של מקורות, שממנה תמיד זורמים מים.
איך מגיעים? על כביש הערבה, בסיבוב למצפה רמון.
קיבוץ קטורה
המטעים הקסומים
לא חייבים להיות מכור לעצים כמוני, כדי להתפעל: בפיסת קרקע שחונה ומדברית, גדלים דברים מופלאים.
זה מתחיל עם הפיטאייה, שאפשר לפעמים כבר למצוא בסופרמרקטים. יש שם את הסאפוטה הלבנה, שמורחים על לחם – אבל רק אחרי שמשרים אותה במים. יש גם את הסאפוטה השחורה, שידועה כ"עץ השוקולד", אבל הטעם שלה מזכיר יותר שזיפים מיובשים.
כדאי להרים מהאדמה את פירות המרולה ולמצוץ את ציפת הפרי כמנהג האפריקנים. אם יש לכם מיגרנה, מומלץ להניח את הראש על העץ למשך רבע שעה. ככה עושים השאמאנים בזימבבווה, וזה עובד. הסירואלה הוא עץ מדרום אמריקה הידוע כ"עץ הפופקורן": פרי צהוב, שכאשר הוא טרי יש לו טעם של פופוקורן. אבל אם הוא לא נאכל אחרי שהוא בשל, הוא מקבל ריח פחות נעים.
ויש עוד: אומקלולו הוא בן-הדוד הקוצני של המשמש. הגרוריה הוא תות אפריקני קטן, שמגדלים אותו במיוחד עבור בית-החולים "הדסה" לצורך רפואה אלטרנטיבית. עץ הנין הוא בכלל בית-מרקחת שלם: ההודים חולטים את עליו כסגולה נגד עקיצות זבובים ויתושים.
יוצאי המגרב יתרגשו למצוא פה את האלוגן. פירותיו דמויי הזית היו נאכלים על-ידי עזים – ורק לאחר שהן סיימו לעכל, היו מייצרים מהפירות את השמן שנותן טעם מיוחד לקוסקוס.
איך מגיעים? כביש מס' 90 לכיוון דרום יביא אתכם לצומת קטורה. בצומת קטורה להמשיך ישר (עדיין על כביש מס' 90) ובפנייה הראשונה ימינה לפנות לקטורה.
בארות שרשרת
פלמינגו ארץ-ישראלי
מעט צפונה מאילת שוכנת אחת ההפתעות המרתקות באיזור, אולי בארץ כולה.
בבריכת מלח יושבים להם לאורך כל השנה 300-400 עופות פלמינגו. מי היה מאמין? פלמינגו ורוד מול הרי אדום? תבואו לכאן, תחנו את המכונית ותצאו בשקט. תסתכלו איך הם משכשכים במים או עפים. הבוגרים בצבע ורוד-אדמדם, הצעירים בשחור-לבן.
איך מגיעים? נוסעים בכביש הערבה לכיוון אילת. כ-5 ק"מ צפונית לאילת תראו שלט לבארות שרשרת.
