"תהיה פיטבול ולא צ'יוואוואה"
זוהי העצה של האסטרטג הפוליטי המפורסם ג'יימס קארוויל שרה"מ צפוי לאמץ, גם אם ייכשל במשאל ההתנתקות - להילחם, לא לוותר ולא לפרוש. מבין שתי הברירות העומדות בפניו - להתפטר ולהימשח בזפת או להישאר ולהיאבק מאבק ענקים על מדיניות – ההיגיון אומר ששרון ייבחר באופציה השניה. כל התרחישים למקרה של כישלון במשאל ההתנתקות
"ההחלטה כיצד לנהוג אם משאל ההתנתקות ייכשל נמצאת בידיו של ראש הממשלה", כך אומר הלילה (יום ו') אייל ארד, יועצו האסטרטגי ומקורבו הוותיק של אריאל שרון. ארד נשאל בימים האחרונים, פעם אחר הפעם, האם ראש הממשלה מתכוון להתפטר ביום שני בבוקר, אם יתברר שהליכוד אמר לא לתוכנית ההתנתקות. האם יעצת לו בעניין, שאלנו את אייל ארד. "בעניין כזה אין מה לייעץ", השיב היועץ. "זו החלטה אישית לחלוטין".
אמנם זו החלטה אישית של שרון, אבל האופנה של הימים האחרונים במערכת הפוליטית ובתקשורת היא להמר על עתידו הפוליטי של ראש הממשלה. האפשרויות הן לא רבות, ולמעשה, הן שתיים: או ששרון ייתפטר, או שלא.
כל התרחישים
ההערכות במערכת הפוליטית סותרות. מצד אחד, אם שרון יפסיד במשאל, אומרים במערכת הפוליטית, מי בכלל ירצה להסתכל לכיוונו של ראש ממשלה שחטף מכה כה קשה מתנועתו שלו? כוחו ויוקרתו ייפגעו, יכולתו לקבל החלטות והכרעות פוליטיות משמעותיות תינזק גם היא, הקואליציה שלו תתנדנד כמו ספינה טובעת, ובאופן כללי – שרון שהיה כבר לא יהיה השרון שיהיה.
במקום בולדוזר, נראה טרקטור עם פנצ'ר באחד הגלגלים. לכאורה, יש כאן את כל הסיבות שבעולם לשים את המפתחות על השולחן, לומר תודה וסליחה, ולחזור הביתה, לחווה ולכבשים.
אבל רק לכאורה, משום שאריאל שרון שייך לאותה קבוצת פוליטיקאים, כמו חברו שמעון פרס, שנמצאים בפוליטיקה כי זאת מהותם.
"מאז נכנסו לחיים האלה, שהם גלגל אחד גדול שמסתובב ללא הרף", כפי שהגדיר אותם שרון עצמו – הם נלחמים, וכס ראש ממשלה לא עוזבים. פוליטיקאי במהותו תפקידו להיאבק. להיאבק על דעתו, על דרכו, על מדיניותו ועל מקומו על הגלגל. אף אחד לא הבטיח חיים קלים, ושועל פוליטי ותיק ומנוסה כשרון לא אמור להרים ידיים בגלל קושי, גדול ככל שיהיה. אפילו אם מדובר בכשלון במשאל מתפקדים.
ובמחשבה שניה – דווקא בגלל שמדובר רק במשאל מתפקדים בתוך מפלגה פוליטית, ולא במשאל עם כללי. פוליטיקאי טוב, המתיימר להיות גם מדינאי שייחרט בהסטוריה כמי שהציל את מדינת ישראל בתקופה קשה ביותר, אינו מוותר על מדיניותו, אם הוא באמת מאמין בה. הוא יילחם עליה עד הסוף, עד שכל האפשרויות ימוצו. זה מה שהופך אותו לפוליטיקאי, זה מה שמחזיק אותו במערכת הזאת כל כך הרבה שנים.
למה הוא לא יתפטר
אם יחליט שרון להתפטר ולוותר על המאבק על תוכניתו בגלל כשלון במשאל המתפקדים, הרי שצפוי לו עתיד שחור על גבי דפי ההסטוריה.
אריאל שרון ייזכר כראש הממשלה הגרוע בתולדות ישראל, ראש ממשלה שהבטיח ביטחון ושלום, שגשוג ופריחה – אך למעשה דירדר את המדינה למצב קשה ביותר. התפטרותו תוציא את כל השדים מהבקבוק, ואף אחד לא ייתן לו ולו רגע אחד של חסד. יגידו עליו שהוא לוזר, מוותר בקלות. יגידו שהוא, גנרל הוותיק ודגול נכנע לפייגלין ולעוזי לנדאו. יזכירו לו את לבנון, את העליה להר הבית, את ההתעקשות לא לנהל משא ומתן עם הפלסטינים. יזכירו לו את המובטלים ואת הרעבים, ואת הילדים שמתביישים ללכת לבית הספר בגלל שאין להם כריך בתיק.
נכון, בהתחלה הוא יקבל מנה של סימפטיה בגלל שתנועתו בחרה לתמוך במתנחלים בעזה ולא בו, אבל חיש מהר הסנטימנטים ייעלמו והסכינים יישלפו. בפוליטיקה הישראלית אין מקום לגעגועים. הקצב כאן מהיר מאוד, ולאף אחד לא יהיה זמן לרחם על אריאל שרון. כולם יהיו עסוקים ביורש ובמאבקים הפוליטיים והמדיניים הבאים. ואחר כך, כשהכל יירגע, מי בכלל ייזכור את שרון. העולם ימשיך לנוע גם בלעדיו.
שרון יודע היטב שגם אם יתפטר, אף אחד לא מבטיח לו בחירות חדשות. על פי חוק, התפטרות ראש ממשלה היא כהתפטרות הממשלה. אבל הכנסת עצמה אינה חייבת להתפזר, וספק רב אם היא תחליט לפזר את עצמה לדעת בעיתוי הזה, קצת יותר משנה לאחר שנבחרה. לכן, אם הוא ייתפטר, שרון יישאר קירח מכאן ומכאן. הוא גם יגורש מהעיר, וגם יאכל את הדגים הסרוחים. גם מבלי להבין בפוליטיקה, אפשר לראות שלא מדובר במצב סימפטי.
מבלי לדעת מה יחליט ראש הממשלה אם יפסיד במשאל, סביר להניח שאיש פוליטי ותיק שכמותו לא יוותר כל כך בקלות על השלטון, על הכוח הגדול, על היכולת להנהיג ולשנות. כשאתה נמצא על הכסא, יש לך את כל היכולות לתמרן, לשחק את המשחק הפוליטי. כשאתה מחוץ למערכת, מחוץ למשחק, לאף אחד לא באמת מזיז ממך. המקסימום שנותר זה לפרשן, במקרה הטוב, או להסתגר לעולמי עד כמו מנחם בגין ז"ל.
מבין שתי הברירות העומדות בפני ראש הממשלה - להתפטר ולהימשח בזפת ובין להישאר ולהאבק מאבק ענקים על מדיניות – ההיגיון אומר ששרון ייבחר באופציה השניה. אין לו ממש ברירה אחרת.
העצה של קארוויל
הכלל הראשון שהיועץ האסטרטגי האמריקני המפורסם, ג'יימס קארוויל, שהכניס את קלינטון לבית הלבן, את בלייר לדואנינג 10 ואת אהוד ברק לבית ראש הממשלה בירושלים מייעץ ללקוחותיו הוא "לא לוותר. לעולם לא לוותר, לעולם לא לפרוש".
בפרק הראשון בספרו "Buck up, suck up, and come back when you foul up ", כותב קארוויל: "מנצחים אמיתים יודעים שיש להם הרבה להפסיד. הנקודה כאן מאוד פשוטה. אל תוותר...יש סיבה מדוע פיטבולים הם הכלבים הלוחמים הטובים ביותר. הם לא הגדולים ביותר, לא החזקים ביותר ולא המפחידים ביותר. הם לא מוותרים. אז תהיה פיטבול, ולא צ'יוואוואה".
יש להניח שגם אם ג'יימס קארוויל, היועץ האמריקני הכל יכול אינו מייעץ לאריאל שרון בשעות אלה - ראש הממשלה מכיר את הכלל הזה. אחרת הוא לא היה היום במקום שבו הוא נמצא. אחרת לא היו קוראים לו בולדוזר.
לפנייה לכתב/ת 
