שתף קטע נבחר

פוסט-ציונות דתית

התפילה החדשה והתבטאויות רבנים רבים בדבר תוכנית ההתנתקות מעלות את השאלה איך זה שההנהגה הרוחנית בציונות הדתית פסקה מלהיות ציונית ולייצג את הציבור שלה

"אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו! ברך את בניך אהוביך היושבים בכל מרחבי ארץ קודשך, ומחוננים את עפרה, מנגב עד גולן ומירדן עד ים, ובהם בניך היקרים הנאחזים במסירות ובהתמדה – בחבלי יהודה שומרון וחבל עזה. אבינו מלכנו, השב שבות עמו ומשיב בנים לגבולם! אנא חזק את רוחם ואמץ את לבם, לעמד איתן, נכח אויבנו הקמים עלינו לבקש את נפשנו. ואף כל החושבים עליהם רעה לעקור בנים מגבולם, מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם, למען יחלצון ידידיך וישבו לבטח בארצם. ריבונו של עולם, הודע שיש לך אהובים בעולמך! וקיים בנו את הדבר שהבטחתנו על יד עמוס נביאך: 'ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם' מעתה ועד עולם."

 

תפילה חדשה זו, "תפילה לשלום ההתיישבות" שמה, חוברה והופצה לאחרונה ברחבי הארץ באמצעות עלוני פרשת שבוע ואתרי אינטרנט. בין מחבריה וסומכי ידיהם עליה נמנים ח"כ לשעבר הרב חנן פורת, הרב יעקב אריאל, הרב חיים דרוקמן, הרב שלמה אבינר, הרב צפניה דרורי, הרב דוד חי הכהן והרב דב ליאור – כולם רבנים מוערכים ובולטים בציונות הדתית, המזוהים עם הצד הימני של המפה הפוליטית. תפילה זו נקראה בשבת מעל הדוכן בבתי-כנסת רבים של הציונות הדתית. מסופקני אם כל הציבור הציוני-דתי מזדהה לגמרי עם תוכנה, אך אולי כדאי לשאול כיצד זה שמחברי התפילה וההנהגה הרוחנית בציונות הדתית פסקו מלהיות ציונים ולייצג את הציבור שלהם.

 

הטקסט לעיל נפתח בדומה ל"תפילה לשלום המדינה" וכולל ביטויים זהים מאותה תפילה. מן הסתם נעשה הדבר במכוון, כדי לעשות הקבלה ולצקת משנה חשיבות לטקסט החדש. ברם מטרתו, בניגוד ל"תפילה לשלום המדינה", אינה נמצאת בקונסנזוס הלאומי, ואף לא בקונסנזוס הדתי. שימוש בכלים דתיים טהורים, במקרה זה תפילה, לשם השפעה על ציבור מתפקדי הליכוד הדתיים הוא פסול, וראוי לגנותו.

 

בתקופה האחרונה אנו עדים לריבוי הקולות בקרב מתיישבי יש"ע, אלה המחוברים לציונות הדתית, שיוצאים כנגד הלגיטימציה של ממשלת ישראל לקבל הכרעה, קשה ככל שתהיה, בכל הקשור לשינוי טריטוריאלי בגבולות מדינת ישראל. מחד, ציבור זה מגדיר את עצמו כציוני בכל רמ"ח איבריו, כלומר תומך בעצמאות המדינית פוליטית של מדינת ישראל. מאידך, ברגע שהדבר מגיע להכרעות שקשורות בוויתור על חלקי מולדת, מאבדת ממשלת ישראל את סמכותה והופכת מיד לגוף משולל זכות הכרעה.

 

ועד רבני יש"ע פסק כבר לא אחת, כי "פינוי חלק כלשהו מארץ ישראל בידי הממשלה הינו 'בטל ומבוטל' וכי זהו מעשה לא ציוני ואין שום זכות לשום ממשלה לעשות כן". כלומר, ועד רבנים זה הכריע כבר מהי ציונות ומיהו ציוני. עבורו, לציונות יש משמעות אחת, והיא כתובה בספר דברי הימים השוכן בבית ועד זה, ואילו כל פרשנות דתית או חילונית שונה אינה לגיטימית כלל. או אם נחזור לטקסט של הרב פורת - "ואף כל החושבים עליהם רעה ...מהרה הפר עצתם ...למען יחלצון ידידיך" - תומכי תוכנית ההתנתקות, שאין לנו ספק באשר לדאגתם הכנה לעתידו של העם היהודי ולעתידה של מדינת ישראל, כבר תויגו וסומנו כ"חושבי רעה" ויש "להפר עצתם" למען "ידידיך".

 

בדיון האמוני הפנימי בציונות הדתית, אשר מתגלם בשאילתות הלכתיות המופנות לרבנים ובמאמרי אמונה המופצים בקרב ציבור זה, עולות בזמן האחרון שאלות מסוג חדש, שאלות בדבר אמיתות הנחת היסוד מבית מדרשו של הרב קוק, לפיה מדינת ישראל היא תחילת הגאולה – "אתחלתא דגאולה". רבנים מובילים בקרב הציונות הדתית, שהבולט ביניהם הוא הרב שלמה אבינר, מפרסמים גילוי דעת בדבר אמיתות הקביעה הזאת, ובמקביל נשמעות מפי מתיישבים מיש"ע גם קריאות להתנתקות מסוג אחר – התנתקות ממדינת ישראל, כפי שהצהירה אמונה אלון לאחרונה. חלקם אף תומכים בהקמת מדינת "יהודה" בתחומי יש"ע, אם ישראל תבחר להתנתק.

 

טרם פינוי היישוב ימית, התנגדו פעילי גוש אמונים נחרצות למהלך. היו בהם שטענו כי אין סיכוי שפינוי זה ייצא לפועל הואיל והקב"ה לא ייתן למהלך זה לקרות. ההיסטוריה הכתה בפניה של אותה קבוצה קטנה, וחוששני שעתה המכה תהיה כואבת הרבה יותר.

 

עלינו, הציבור הציוני-דתי, להיערך בהתאם. במקום להוסיף ולהקצין וללבות את התקווה המשיחית העיוורת, הגיעה השעה לעשות חשבון נפש נוקב ולהתעשת, על-מנת שנוכל לצאת ממשבר זה מחוזקים. אחרת עלולה זו להיות תחילת ההתפוררות של חברה אידיאליסטית וערכית מאין כמותה.

 

שי בנימיני, יו"ר תנועת ציונות דתית ריאלית

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: תומריקו
שלט מחאה. תומכי התוכנית כבר תויגו וסומנו
צילום: תומריקו
מומלצים