שרון, ברווז צולע

תגובתו הראשונית של אריאל שרון לתבוסתו במשאל העם מוכיחה, שראש הממשלה מבין שאת התוצאות האלה לא יוכל לעקוף.

בניגוד לידיעות שזרמו מלשכתו בסוף השבוע, לא מדובר במשהו שאפשר יהיה לבטל אותו בהינף יד, ולומר ש"לפי כמה אלפים לא מקבלים החלטה היסטורית". שרון ניצב מאמש בפני מפלגה לעומתית, שדורשת ממנו להתיישר איתה ולא להיפך.

• לפרויקט מיוחד: "הליכוד מכריע"
  

לפני כל ניסיון לנחש מה הלאה, צריך לעצור לרגע ולהתבונן במה שקרה כאן – פיאסקו פוליטי חסר תקדים. ראש ממשלה עם רוב מוצק, מצוייד בתוכנית שעל פי הסקרים יש לה רוב בציבור ושקיבלה גושפנקה מנשיא ארה"ב, הצליח במחי טעות אחת להפוך את עצמו לברווז צולע, ואת תוכניתו לאות מתה. החלטתו של שרון ללכת למשאל בליכוד עוד תילמד כמקרה קלאסי שבו יוהרת השררה, הזלזול באחרים ואי קריאת המפה הביאו שליט לירות לעצמו ברגל בתותח.

המהפך שחל אצל מתפקדי הליכוד, שרק לפני כמה שבועות הציגו בסקרים רוב בעד, אינו ניתן להסבר רק במונחים של קמפיין, מיעוט המצביעים או השפעת הפיגוע בציר כיסופים. הוא מעיד על פגמים בסיסיים בתוכנית ההינתקות עצמה, ועל חוסר אמון בדרך שבה הוביל אותה שרון.

התיזה לפיה רק המיעוט הקיצוני בא להצביע היא קלה מדי. גם מי שבחר להישאר בבית הכריע, ואת הכרעתם הקולקטיבית של 200 אלף איש אי אפשר לפטור ב"הקיצונים השתלטו על המפלגה".

מתפקדי הליכוד קיבלו לביתם תוכנית בלי לוח זמנים, בלי הסבר משכנע איזה שינוי היא מביאה ולמה כדאי לבצע מהלך שנראה כמו בריחה. זה לא ממש משנה למי שהשקפתו אומרת שממילא, החזקה בשטח כבוש וברצועת עזה במיוחד היא משהו שצריך להיפטר ממנו. אבל אלה אינם חברי הליכוד. כדי לשכנע אותם היה שרון צריך לעשות עבודה טובה יותר מאשר פוטו-אופ עם בוש; בראש וראשונה, הוא היה צריך להיראות כאילו הוא עצמו יודע לאן כל זה הולך.

מה יעשה שרון עכשיו? על פי כל הסימנים, הוא לא יילך בשקט אל תוך הלילה. נכון, בימים הבאים מחכה לו זובור של ממש מחברי סיעתו, שכבר הודיעו שאין לו ברירה אלא להתיישר איתם. נכון, הוא צריך להתעמת עם ההשלכות של התהליך הרשלני שהוביל, ובראש וראשונה השפלתו הפומבית של נשיא ארה"ב, שהתגייס כולו למען התוכנית ומצא עצמו מובס על ידי גילה גמליאל ומשה פייגלין. אבל כל מי שחושב שזה יוביל את שרון אל הנשיא טועה כנראה. בוודאי לא בלי מאבק.

יש במערכת הפוליטית מי שצופה שבסופו של דבר, יבואו בחירות ואיתן המפץ הגדול, זה שחיים רמון מדבר עליו כבר יותר מעשור. שרון, פרס ולפיד, שלושה מוהיקנים שגילם המשותף כ-230, ייצרו את המרכז הישראלי החדש, ורסיסי העבודה והליכוד יסתדרו לימינם ושמאלם. נראה לי שגם הפעם, זה לא יקרה.

הרבה יותר סביר שאנחנו נכנסים לתקופת דמדומים ממושכת, עשירה במשיכות ודחיפות פוליטיות, אבל לא לשבירה של המסגרות הקיימות. והדבר המדהים ביותר הוא שכל זה היה נמנע, אילו החליט ראש הממשלה פשוט להיות ראש ממשלה, ולהעביר את החלטותיו בדרך המקובלת בדמוקרטיה ייצוגית, במקום לפנות לכל מיני פטנטים שלא כתובים בשום ספר.