טיפים ועצות כלליות

סיני עם פעוטות

ליוצאים עם ילדים קטנים ממליצה בחום על לינה בחושות, לא צריך להיות היסטריים - הילדים נהנים אפילו יותר! וכמובן זה הרבה יותר זול. לקטנטנים שבחבורה כדאי לקחת בריכת גומי. גם כדי לעשות אמבטיות וגם כדי להשתכשך במים נעימים בצל (המים קפואים בסיני כל עונות השנה וגם מאוד מלוחים, יותר מהים התיכון). כדאי לקחת גם מנשא גב לשיטוטים על החוף ולמעברי גבול, וחומר חיטוי לבקבוקים, כי גם אם שוטפים עם סבון, המים שם די מזוהמים.

חובה להביא משחקים כמו כדור, מזרן. דלי+כף+ושות'. סיני ממש לא זולה וכדאי לקחת הרבה כסף מזומן כי לא מקבלים אשראי. המחירים של המשקאות כמעט זהים לאלו בארץ. למעשה, רק הלינה יותר זולה מבארץ וגם זה תלוי איפה. במרבית המוניות אין חגורות בטיחות, כך שאין טעם לקחת כיסא בטיחות. תבקשו בנימוס "שוואיה, שוואיה", תחזיקו את הבייבי הכי חזק שאפשר וכמו תמיד, תפילה לאלוהים.

מומלץ מאוד לקחת ערכת קפה. ללכת לחוף של משפחות כדי שהילדים יתחברו - בשבילם זו תעסוקה, בשבילכם זה כמה שניות של סטלבט. תשכחו את סיני של ימי טרום הילדים: אין שקט, אין ספרים, אין סמים. אבל יש את סיני שהיא תמיד תמיד מדהימה ומרגיעה בכל מצב (רוזי).

מעבר הגבול

עט: לא לשכוח לקחת עט למעבר הגבור המצרי. הם נהנים מאד מכך שאין להם עטים למילוי הטפסים שלהם, מה שעלול לעכב את העוברים שעות (יונתן).

אגרות: כדאי לשלם את אגרת המעבר בסניפים המרכזיים של הדואר בארץ ולא בגבול - יחסוך המון זמן (דניאל).

כסף קטן:  אחרי מעבר הגבול בעת שתסעו במונית, תתבקשו לשלם מיסי תעבורה - יש להכין כסף קטן לשימושכם בעת המרת הכסף שאתם עוד בארץ. הכינו שטרות של 10, 5 ו-1, משום שהם ירמו אתכם בעודף ויתווכחו אתכם שלא שילמתם הכל (במיוחד שאתם קבוצה). אם באתם והמקום שומם, היו סבלניים. אל תעשו את הטעות שעשינו כשאחרי יומיים ו-ויתרנו וחזרנו לאילת רק כדי לגלות שכשהלכנו כל העולם רק בא (אורן). 

עדיף בלילה: מי שבאמת רוצה לחסוך את הסבל שבמעבר הגבול, שיגיע רק בשעות הקטנות של הלילה. ככה עוברים תוך מחצית השעה לצד השני ונמנעים מדוחק ומאי נעימות. החיסרון היחיד הוא שצריך לחכות עד שהמונית תתמלא. לכן, מומלץ למצוא עוד בצד הישראלי עם עוד חבר'ה שיוצאים לאותו כיוון נסיעה ולבוא כקבוצה (אביטן).

תחבורה

מוניות:  להזמין מראש מהארץ מונית למלון - זה ימנע עיכובים ומסחרה על התשלום. חשוב לציין שרוצים רכב עם מזגן. אם אתם רוצים לנסוע לכפרים באזור תתמקחו על מחירי הנסיעה (דניאל). 

מוניות: כשמגיעם לרחבת המוניות, המחיר שתידרשו לשלם גהוה בכ-20 לירות יותר ממה שאפשר להשיג 50 מטר ברגל בהמשך הכביש. הסיבה: נהגים בלי רישיון מונית, ונהגים שלא רוצים לעמוד בתור הנהגים הקיים ברחבה המרכזית. בנוסף, המונית תהיה בדרך כלל פחות עמוסה ממונית היוצאת מהרחבה (אסף). 

מונית: לא להתפתות למוניות של 'מקס' במעבר. הם ינסו למשוך אתכם במעבר והם יקרים בערך כפליים מהמוניות הרגילות. תיהנו (אסף).

אוטובוסים: העצה שלי היא כשעוברים את הגבול להתעלם מהמוניות ולהמשיך ללכת על הכביש ישר עוד כ-7 דקות עד לתחנת האוטובוס. מצד שמאל יש אוטובוסים לכל מקום בסיני עד לקהיר בשעות 9:00 ,19:00 ,15:00, (19:00 מגיע גם לסנטה קטרינה), המחירים: נואבה11 לירות (שעה נסיעה), דהב 22 לירות (שעתיים נסיעה). אורך זמני הנסיעות בערך כמו של המוניות. כדאי להתעלם מניסיונות הנהגים לשכנע אותכם לנסוע איתם. הם כמעט תמיד משקרים לגבי האוטובוסים ולגבי עוד כמה דברים (גיל).

אופנועים: אם נסעתם עם אופנוע כבד לסיני, הרווחתם חוויה אדירה וזה מנסיון כמובן, אך יחד עם זאת המנעו מנסיעה ללא קסדה. גם אל תסעו בלילה, המקומיים נוהגים להשאיר רכב באמצע הכביש ללא אורות ובכך גורמים לתאונות חזיתיות. מכיוון שהכותב עבר זאת על בשרו, סעו לטייל על שני גלגלים, אבל רק עם קסדה ובלילה לכו לים. את האופנוע תשאירו לישון עד הבוקר (שימי).

כסף

סגירת חשבון: מומלץ להגיע עם בקבוק וודקה או בקבוק של סבון נוזלי כמתנה לבעלי המקום. זה משפר פלאים את השירות והיחס שתקבלו (בעיקר בתקופות עמוסות). לא צריך להתכונן מראש, ניתן לרכוש בדיוטי פרי החדש במעבר. עם עזיבתכם את המקום וסגירת החשבון, לבדוק את החשבון הסופי היטב. המקומיים מנפחים את החשבונות באופן עקבי. כדאי להשתדל לזכור את הדברים שהזמנתם במהלך שהותכם במסעדה המקומית, מה שיקל על הבדיקה. תיהנו (אסף).

מחירים: בהגיעכם למעבר ישראל סיני אל תחנו את הרכב בקצה הרחבה החולית, את הרכבים הנגישים גוררים. במועדים עמוסים במיוחד, חדר 'נורמלי' לא אמור לעלות יותר מ-100 לירות ללילה. יש לא מעט שמנסים לסגור 'דיל' ב-180 ומספרים ש"סיני מפוצצת ואין יותר חדרים". חושה תעלה בסביבות 40-50.  אם אתם נוסעים 4-5 אנשים, זול יותר להכניס את הרכב ולא לקחת מונית (גם בטוח יותר- אפילו אם אתה נהג גרוע. ולא לשכוח נייר טואלט (ג'ייסון).

לירות או שקלים: זכרו שאת סיני כבר החזרנו, ואנחנו כבר ממש לא בעלי הבית שם וגם לא דיירים משניים. בכל עיסקה עם הסוחרים המקומיים דאגו לברר לפני הכל האם הסכום המוצע לכם הוא בלירות מצריות או בשקלים. למלצר במלון מונדיאל בטארבין קוראים יחיא ולא יחיאל (סער).

הסכמי ממון: כשאתם מגיעים למונית תסכמו מראש על המחיר. כנ"ל לגבי ה"חושה" או החדר שאתם שוכרים. השתדלו להיות במקום שיש אנשים ולא להתבודד. וכמובן, לא להתבלט (דורון).

המרת כספים: לא להמיר כספים במסוף הישראלי. השקל חזק מאד בסיני ומקבלים בכל מקום שקלים. בתוך סיני מקבלים על כל שקל 1.20 לירות מצריות ובמסוף הישראלי נותנים רק 0.80 אגורות מצריות. כשחוזרים בחזרה ורוצים להמיר לירות מצריות לשקלים מקבלים 0.60 אגורות מצריות (גרי). 

קניות 

מזכרות: כשעושים קניות, לא לוותר ולהתמקח על המחירים. הסחורה הכי טובה נמצאת אצל הבדואיות שמסתובבות על החוף. השרשראות הכי שוות, השארוולים הנעימים, הכאפיות וכל מה שצריך כדי לחזור מסיני עם מזכרות בלי להכנס לשווקים הגדולים (אתי).

סיגריות: אין טעם לנסות לקנות מרלבורו, זה פשוט סיגריה אחרת שנופלת בהרבה מהסיגריה הישראלית. או לקנות בדיוטי פרי בגבול סיגריות או לעשן את החלופה המקומית (והמוצלחת למדי) - קליאופטרה - כולה 5 לירות. המצרים נורא אוהבים לשחק עם השקלים -לירות ולבלבל לנו את הצורה, בסופו של דבר לא תזכרו מה היה השער, כמה קיבלתם ואם עבדו עליכם. להתעקש לקבל את הכסף בחזרה בלירות, לא 20 שקל ו-3 לירות,  או בשקלים או בלירות, ולבדוק את השער (גיזון). 

לא פחות חשוב

יתושים: לא לשכוח לקחת דוחה יתושים. הכילות לא מספיקות (עוזרי, רעות, אורן, דויט, נגה  ועוד רבים אחרים) .

נרות ונייר טואלט: למרות שרוב המקומות לוקחים 15 לירה ללילה לבנאדם כדאי לבדוק עוד כמה דברים. נרות ונייר טואלט הם מצרכי חובה בסיני, וברוב המקומות תוכלו לקחת אותם חופשי מהחושה המרכזית, אבל היזהרו ! חלק יחייבו אתכם בחשבון ההקפה בסוף החופשה על נרות ונייר טואלט ולפעמים אפילו על חשמל (למטעיני הפלאפונים למיניהם) (גיזון). 

ביטוח רפואי: כדאי לעשות ביטוח רפואי בארץ. למרות שרגילים להתייחס לסיני כ"לא-חו"ל", לא טורחים לעשות ביטוח רפואי וחבל. אני בעבור התייבשות ואינפוזיה שילמתי 100 דולר שיכלו להיחסך לו עשיתי ביטוח רפואי. התייבשות היא דבר די נפוץ בסיני, שלא לדבר על קילקולי בטן למיניהם (אורלי).

אוכל ושתיה 

אלכוהול:  אפשר להעביר בגבולות סיני וזו כמובן אחלה של דרך להעביר ערב מהנה. המצרים לא שותים אלכוהול כי לפי הדת אסור להם או בגלל שלא מוכרים אלכוהול בסיני. תנו בקבוק ערק פשוט לאחד המצרים שמשרתים אתכם בחושה, והוא יפנק אתכם כל מהלך הטיול כמו מלכים (רפאל).

אוכל: להביא אוכל מישראל. האוכל שם לא נקי ולא טעים (רוני)