הטרופלקסיבל: להיות סטרייט/ית ובכל זאת לגוון במין
צעירות בימינו מגלות פתיחות רבה יותר להתנהגות מינית מגוונת. רבות מתנסות בחוויה לסבית, שלא מעידה בהכרח על נטייה מינית אלא על השינויים החברתיים שמאפשרים חקירה פתוחה של המיניות. וההורים? החוקרים ממליצים להם לא להילחץ. לא תמיד מה שנראה בגיל ההתבגרות הוא מה שיהיה בסוף
הדור הצעיר של היום חופשי ומשוחרר יותר, וגם הרבה יותר נ ועז. אחרי המחשופים וחולצות הבטן, אחרי האסרטיביות המינית ואחרי שיחות הסקס העסיסיות, מגיע הדבר הבא: אצל יותר ויותר נערות החקירה והגילוי של המיניות כוללים סקס עם בנות מינן.
הטרנד המתפשט הזה כבר הוליד מונחים חדשים כמו 'הטרופלקסיבל' (גמישות הטרוסקסואלית), או המונח המקנטר יותר 'פומוסקסואל', כלומר הומוסקסואליות מזויפת.
אבל מהי בעצם המשמעות של הטרנד הזה? לטענת ד"ר ליסה דיימונד, מרצה לפסיכולוגיה ומגדר באוניברסיטת יוטה, שחוקרת את הנטייה וההתנהגות המינית של נערות, ההתנהגות המינית של נשים מושפעת מגורמים תרבותיים ומנסיבות חברתיות ואפילו מנסיבות חינוכיות יותר מאשר גברים. לכן, מסבירה החוקרת, בהתחשב בכך שהיום אנחנו חשופים יותר להתנהגות חד מינית, סביר שנשים צעירות יתנסו בעצמן בהתנהגות כזו וישוחחו באופן גלוי ופתוח על החוויות המיניות שלהן.
מאז ומעולם קלטו נערות מהר יותר את שגיונות האופנה האחרונים. לפני 40 שנה היו אלה נערות צעירות שהובילו את שגעון הביטלס. הזרמים המיניים התת הקרקעיים שליוו את התופעה – שבסטנדרטים של היום הם בקושי מתונים – זיעזעו את ההורים של שנות ה-60. לדברי דיק הול, סגן מנהל בבית הספר לובט באטלנטה, החיוניות השופעת שבה נערות מאמצות אל ליבן את המיניות שלהן יכולה להיות דבר טוב. "לרוב מדובר בבנות שגאות בנשיות ובכוח שלהן ולא מתביישות בה או נוטלות תפקידים משניים".
הבנות חוקרות, הבנים מסתירים
אבל מה שקורה היום הוא הרבה מעבר לנשיקת בריטני-מדונה שנועדה להדליק את הבנים. זה יותר מגחמה. ד"ר אנתוני ד'אונג'לי, מרצה להתפתחות אנושית באוניברסיטת פן סטייט, אמנם עדיין לא שמע על המושג החדש 'הטרופלקסיבל', אבל לדבריו הבנות של היום חוקרות את המיניות שלהן בדרכים שונות מאשר אמותיהן וסבתותיהן. "יש באמת שינויים בדרך שבה אנשים צעירים מסתכלים על המיניות שלהם, שהיא שונה מדורות קודמים. הם לא שמים סטיגמות על מגוון ועל שוני כפי שאנחנו עשינו".
לדבריו, התקשורת היום מציגה דימויים חיוביים של נשים שאוהבות נשים, וזה משפיע מאוד על הצעירות. "יש באמת שינויים שמתרחשים בקבוצות גיל צעירות: אי יצירת סטיגמות על דיון מיני, על התנסויות מיניות וכדומה", אומר ד"ר ד'אונג'לי.
ומה לגבי בנים? המומחים מסכימים שלמרות שחשיפה למיניות היא היום הרבה יותר רבה מאשר בדורות קודמים, התופעה של בני נוער שחוקרים בגלוי סקס עם בני מינם מוגבלת בדרך-כלל לבנות המין הנשי. לדברי ד"ר ד'אונג'לי, מאחר שהתרבות מאפשרת לנשים לחפש יותר גיוון במיניות שלהן – הן למשל יכולות להיות 'טום בוי' יותר מאשר בנים יכולים להיות 'סיסי' – יש להן יותר גמישות לחקור את המיניות שלהן. ד"ר ד'אונג'לי מוסיף שהסיכויים של בנים להיענש בגין התנהגות שהולכת נגד הנורמה הם הרבה יותר גדולים מאשר של הבנות.
ד"ר שרלוט פטרסון, מרצה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת וירג'יניה שמתמחה בנטייה מינית והתפתחות אנושית, מסכימה, אבל טוענת שיש כאן יותר מכך. "ברור שלבנים, יותר מאשר לבנות, מדביקים יותר סטיגמות בגלל התנהגות שאינה הטרוסקסואלית. זה נובע מהמעמד הגבוה יותר של גברים בחברה שלנו", היא אומרת. "אבל יש גם איזושהי מידה של שוני בטבע שלנו כיצורים מיניים. נתונים מחקריים תמיד מגלים שנשים נוטות לתאר את עצמן כביסקסואליות יותר מאשר גברים. לכן נצפה לראות שיותר נשים מתנסות בחוויות חד מיניות".
התנסות אינה סוף פסוק
אז מה באמת הצעירות האלה זוממות? האם הן באמת מגלות גמישות מינית, או שהן רק עוברות שלב של לסביות מדומה? אף אחת מהתשובות אינה נכונה, אומרת ד"ר דיימונד, שטוענת שחלק גדול מהבעיה היא שיש לנו רעיונות מאוד מופשטים לגבי מיניות והתפתחות.
"המיניות שלנו היא אחד הדברים המורכבים ביותר בנו", היא מסבירה. עוד מהזמנים הקדומים עסקו בני אדם במה שד"ר דיימונד מכנה 'מגוון עצום של התנהגויות'. בזמנים שונים בחייהם – במיוחד בשנות הנעורים – יכולים בני אדם לעסוק בסוגים שונים של התנהגויות מיניות.
ד"ר דיימונד: "יש התנהגויות מיניות שאנשים עוסקים בהן בשלבים מוקדמים בחייהם, ושלא בהכרח תואמות את מה שהם יהפכו להיות לבסוף. הדרך המילולית היחידה שלנו להגדיר את המצב היא לומר שזה רק שלב כלשהו. אבל יותר מדויק לומר שהמיניות שלנו היא כזו שמאפשרת לאנשים לחשוק ולרצות משהו שמנוגד לנטייה המינית השלטת שלהם".
לדברי ד"ר דיימונד, לפי הדרך הישנה שבה מסתכלים על הדברים, אם יש למישהי רומן עם בת – היא לסבית. אבל לחלק מהבנות יש רומן עם בנות מינן. זוהי תופעה אמיתית. זה לא שלב או הדחקה, אלא רק תוצאה של הטבע המורכב של המיניות במהלך שנות ההתבגרות.
ד"ר דיימונד נמצאת כעת בעיצומו של מחקר בן שמונה שנים, שבו היא עוקבת אחרי 80 נשים בנות 25-18 שהגדירו את עצמן במקור 'לא הטרוסקסואליות לחלוטין'. במהלך תקופת המחקר כמחצית מהנשים שינו את הדרך שבה הגדירו את עצמן. למרות שחלק מהן הגדירו את עצמן כהטרוסקסואליות, רוב הנשים שהחליפו זהויות עשו את זה על ידי ויתור מוחלט על הגדרות. ד"ר דיימונד: "הזהות המינית של אישה לא בהכרח מגדירה את המשיכה המינית ואת ההתנהגויות המיניות שלה".
גם ההורים צריכים להתרגל
אבל כל תווית שמדביקים על צעיר, חוץ מ'הטרוסקסואל', מטרידה הורים רבים. "זו תווית כל כך גדולה בתרבות שלנו", אומרת ד"ר פטרסון. "לפני שילד נולד כולם רוצים לדעת אם זה יהיה בן או בת. אנחנו גם תוהים לגבי המיניות שלהם, ולכולנו יש אינטואיציות לגבי הילדים שלנו. אבל אם משווים את המחשבות של הורים למה שהילדים אומרים לנו שהם הפכו לבסוף – ובכן, אני לא בטוחה שהורים הם באמת מנבאים טובים".
להביע דאגה תמידית לגבי הנטייה המינית של הילד זה דבר מטופש, אומרת ד"ר דיימונד. ייתכן שהדבר מעיד יותר על ההורה מאשר על הילד. "במקום לבדוק את הסימנים להומוסקסואליות אצל הילד שלהם, הורים צריכים לדעת שמה שרואים עכשיו זה לא בהכרח מה שיהיה בסוף". לדבריה, לא כל סימן למשיכה אל אותו מין משמעו הומוסקסואליות. הורים היום חייבים לקבל בצורה נינוחה יותר דו משמעות מינית, בהשוואה למה שהורגלו אליו.
גם האופן שבו ההורה מגיב הוא רב משמעות עבור הנער. "תגובות ההורים חשובות", אומר ד"ר ד'אונג'לי. "הדברים כל כך שונים עכשיו. הורים צריכים להתרגל לעובדה שדברים משתנים, וזה לא דבר רע. הצעירים יגיעו בסופו של דבר לזהות שאיתה הם מרגישים נוח".
התבגרות מינית היא תקופה של סערות. באופן מסורתי, ניסינו להבין את המיניות האנושית על ידי חלוקה לכמה קטגוריות פשוטות. מה שקורה עכשיו, אומר ד"ר ד'אונג'לי, הוא גילוי מחדש של התפתחות אנושית אמיתית. "זה מפחיד מפני שרוב האנשים חושבים על ילדיהם כעל הטרוסקסואלים. כל סטייה מכך מפחידה – אפילו את ההורים הכי ליברלים. אבל יותר ויותר הורים יצטרכו להתמודד עם היציאה מהארון של ילדיהם בגילאים יותר ויותר צעירים. והורים יצטרכו להתמודד עם השאלה מה זה להיות אדם מיני, ומה המשמעות של זה עבורם".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
