שתף קטע נבחר

ירושלים שלי

רק בעזרת המצלמה מצליחה שי גינות לחבר ולקרב את חלקי העיר המציינת היום 37 שנות איחוד. לכבוד יום ירושלים, מבט על הנופים, בעיקר אלה האנושיים, בעיר הבירה שלנו

המצלמה, הסקרנות, הזכרונות והפנטזיות משכו אותי לשוטט בירושלים ולצלם את פעימת החיים היומיומית, את המרקם העדין והצבעוני של העיר. בשנים בהן גרתי בירושלים, צילמתי ברחבי הארץ. רק לאחר שעברתי לגור בשפלה, יכולתי להתקרב אליה, לצלם בה.

 

במשך שנתיים הובילה אותי המצלמה למקומות שספק אם הייתי מגיעה אליהם בלעדיה: אל גג מסגד עומר ולטקסים בכנסיות, לאיצטדיון טדי ולאוהדי בית"ר ירושלים, למרפסת פרטית ממנה יכולתי להשקיף על התכנסות חסידיו המתרגשים של הרבי מסאטמר.


אוהדי בית

חסידי סאטמר

חיפשתי רמזים בין השורות ותשובות לשאלות הגדולות. הג'ינס שהציץ מתחת לגלימתו של הכומר הפרנסיסקני היה רמז להשפעת רוח הזמן על עולי הרגל והמאמינים, ותזכורת לכך שרוב עולי הרגל כבר מזמן לא עולים ברגל.


 נזיר בג'ינס

 

את הרגלי העבודה שרכשתי בטבע הבאתי לעיר. המשכתי לצלם לפני הזריחה וראיתי את האבן הירושלמית מתמסרת לאור בשעות אלו ומסנוורת את הבאים אליה בצהרים. המתנתי שעות מול כתובת שהסעירה אותי על הקיר במאה שערים, עד שהתקבל מענה הולם עבורה. "מצווה לשרוף תמונות" היה כתוב שם. לא כל תמונה, הסתבר.


מצווה לשרוף תמונות
 

במצלמה יכולתי לחבר ולקרב חלקי עיר שהמציאות מפרידה ביניהם: כנסיות, מסגדים, עיריית ירושלים, בתים מן הרובע היהודי שמחכים למשיח ובתים מן הרובע המוסלמי. "... מחוברת היא ירושלים על ידי בתיה ומחולקת על ידי יושביה. מי גרם לך ירושלים שהגעת לידי כך", כתב ש"י עגנון בספרו 'פתחי דברים' שראה אור בשנת 1977 (בהוצאת שוקן).


עיר צפופה


ירושלים שבעיני רוחי
 

עד שתאוחד העיר במלואה בכל רבדיה, ועד שיקויים בה המשפט: 'איש באמונתו יחיה', אני מצרפת יחדיו שתי תמונות, זו על גבי זו, ויוצרת את ירושלים שבעיני רוחי.

 

שי גינות היא צלמת, מנחת סדנאות התבוננות וצילום, ומחברת סדרת הספרים 'לגעת באור', 'מקום בלב - ירושלים' ו'חופשית ברוח'. ספרה החדש,'נופי נפש', יצא לאור לאחרונה. לאתר הבית שלה לחצו כאן .

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רוח הזמן מגיעה גם לכותל. מתפלל עם טלפון נייד
צילום: שי גינות
מומלצים