שתף קטע נבחר

הר הבית נופל לנו מהידיים

הפעם אין מסלול טיול, רק פינה אחת של מבנה מאוד מאוד ישן ומאוד מאוד גדול המאיים להתמוטט. נפילת הכותל המזרחי, זה שמול המערבי, עלולה לגרום לאפקט דומינו שיביא למותם של אנשים ולהריסתן של עתיקות חשובות. גילי סופר עומד על החומה

אם יום אחד יתמוטט הכותל, רק אל תגידו שלא היו מי שהזהירו. לא, לא הכותל המערבי, אלא הכותל המזרחי. זה שבדיוק ממול.

 

הר הבית/חראם אל שריף (ללא מחק את המיותר) הוא לב לבו של העניין, עין הסערה, ומה שקורה שם כיום קצת מסמל את מה שקורה בכל הארץ: מרוב שעסוקים בלהילחם עליה, תיכף ולא נשאר על מה להילחם. למי שפספס: השבוע אמר מנהל רשות העתיקות, שוקה דורפמן, בדיון בכנסת כי "הכותל המזרחי בסכנת התמוטטות והכל יכול ליפול כמו דומינו". נציג עיריית ירושלים הוסיף שלעירייה יש אחריות פורמלית על הר הבית, והוסיף ואמר כי "בפועל אין לנו שום שליטה".  

 

זיכרון הילדות שלי מהמסגד בהר הבית, הוא המבט על האבן הגדולה המוקפת מתומן של גדר עץ עשוייה פיתוחים פיתוחים, והמחשבה שהכתם ההוא, על האבן, הוא לא אחר מאשר שאריות דמו של השה לעולה מעקדת יצחק. 

 

זמן אחר, מקום אחר: טאשקנט, עצירת ביניים בדרך לבנגקוק. "אתם מישראל?", שואל מבקר הדרכונים באנגלית רצוצה ובהתרגשות לא מובנת, "הייתם בירושלים?". התשובות החיוביות מובילות לשאלות תמוהות: "הייתם בחראם אל שריף? ראיתם את האבן שעומדת באוויר?"

 

האבן שעומדת באוויר, לקח לי קצת זמן להבין, היא אותה אבן מדמיונות ילדותי. התשובה החיובית הציתה בעיניו את הסקרנות, "נו? והיא באמת באוויר?".  "הכל בנוי סביבה, ואי אפשר לראות את צדדיה או תחתיתה" עניתי. עכשיו הגיע תורי לשאול: "מה זאת אומרת באוויר?".

 

ובכן, כך על פי האגדה המוסלמית: האבן ממנה זינק אל בוראק, סוסו של הנביא במסעו הלילי ממכה ועד לקצה (אל-אקצא), צפה לה באוויר. ככה סתם, כמו אצל מגריט. אולי זו הסיבה שהם מעיזים לחפור שם מלמטה בלי לחשוב פעמיים.

 

"בסוף 99' נחפר בור ענק בשטח של 2000 מ"ר ובעומק של 12 מטר. הוציאו משם אלפי טונות", אומרת ד"ר אילָת מזר מן המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים. 'שם' זה באורוות שלמה, שבפינה הדרום מזרחית של ההר, ולמה שהוציאו משם הייתה חשיבות ארכיאולוגית בל תתואר.

 

את הנעשה אין להשיב, תיאורים ועדויות להרס הארכיאולוגי שכבר נגרם אפשר למצוא באתר שמנהל צחי צויג, חבר 'הועד למניעת הרס עתיקות בהר הבית' (המדגיש שהאתר אינו האתר של הועד עצמו). במספר מילים: חפרו אלפי טונות של עפר שהארכיאולוגים מאוד מאוד התעניינו בו, ושפכו במזבלה העירונית בעזרייה, וגם סתם ככה בנחל קידרון.

 

אשכרה זה בדרך להתמוטט

 

"הבליטה בכותל המזרחי היא תוצאה ישירה של זה", מסבירה מזר, "השינוי בתוך אורוות שלמה נעשה בלי פיקוח, בלי התמודדות עם נושא המים, בלי תכנון של נושא מי הנגר". 'הבליטה', זו פשוט חתיכת קיר שנוטה פתאום החוצה, מאיימת להתמוטט.

 

קבוצה של ארבעה צעירים עומדת יחד איתי מול כותל המזרח, ואחד מהם מסביר לשלושת האחרים את כל זה. משיחתם עולה שהוא מכין אותם להדרכה שהם הולכים להעביר. הם מישיבת 'אורות'. הוא גם מסביר על אבני הגזית ההרודיאניות שלמטה, על החלק הגבוה יותר של החומה אותו בנה סולימאן לפני כארבע מאות וחמישים שנה, ומספר שהעפר מאורוות שלמה הוא ממש כאן במעלה נחל קדרון, לא רחוק, "אנחנו נוסעים בכיוון, אנחנו יכולים לקחת אותך אם אתה רוצה". 

 

מעבר לפינה, פיגומים על חומת הר הבית, משפצים את הכותל הדרומי. מזר מסבירה ששרון נתן אישור לירדנים לבצע את העבודות. הבחור מ'אורות' טוען שאלה עבודות טיוח של המצרים שמנסים להסתיר את העדויות מבית שני.

 

הפעם אין מסלול טיול, רק פינה אחת של מבנה מאוד מאוד ישן ומאוד מאוד גדול המאיים להתמוטט. יש כאן מצפה לעבר נחל קידרון. הר הצופים (במעלה הנחל, עם מגדל האוניברסיטה עליו) והר הזיתים (ממול, עם בית הקברות עליו וגם סילוואן). במדרון הר הזיתים כנסיית מריה מגדלנה על כיפות הבצל המוזהבות שלה, המספרות שהיא שייכת לכנסייה הרוסית (הלבנה). הכנסייה עם הציור הצבעוני בחזית (זה פסיפס בעצם) היא כנסיית הייסורים, המכונה בעיקר כנסיית גת שמנים. על פי המסורת הנוצרית, כאן התפלל ישו את תפילתו האחרונה בטרם הוסגר לרומאים. בגן הכנסיה עצי זית עתיקים שיש המאמינים שגילם 2000 שנה. בנחל קידרון עצמו ארבעה אתרי קבורה מפוארים מימי בית שני: יד אבשלום, קבר בני חזיר, קבר יהושפט והבולט שבהם מכאן - קבר זכריה.

 

פשוט לעמוד להתבונן מסביב ולהשתאות. אשכרה זה בדרך להתמוטט. מקליד, ולא מאמין למקרא ידי. 

 

לדברי ד"ר מזר העתיקות במקום בסכנה מוחשית כתוצאה משני גורמים, ההזנחה והבנייה. "אתר כזה צריך כל הזמן לשמר. לא רק את הכיפה, אלא גם את החללים התת קרקעיים", אומרת מזר, "מצד שני, נערכות במקום פעולות בנייה מסיביות שלא מתחשבות במצב של המקום. זה יוצר מצב של הרס מתקדם".

 

הסכנה הגדולה: אפקט הדומינו

 

רשות העתיקות ממלאה את פיה מים בעניין, ומפנה למשטרת ישראל, ללמדנו שאין כאן עניין מקצועי אלא עניין ביטחוני-מדיני, וזה כבר לא ענייני. לדברי מזר מה שצריך לעשות הוא בדיקה מסודרת של המצב. "צריך לגדור את המקום, לא לתת להתקרב, ולעשות את הבדיקות המקצועיות. השיטות ידועות".

 

עיקר העניין, מדגישה מזר, אינו מה צריך לעשות, אלא מי צריך לעשות. לא מי הקבלן, אלא מי האחראי. "אם המלך עבדללה אחראי אז הוא האחראי, ואליו נבוא בטענות. אבל לא זה המצב, שרון אחראי". לעת עתה, לדבריה, המצב הוא שמונעים מהרשויות לגשת (ולא הליגיון הירדני, ממשלת ישראל). "זו הפקרות שתוביל לתוצאה הסופית שהיא אסון".

 

האסון מפניו מתריעה ד"ר מזר, הוא לא רק אסון ארכיאולוגי. לדבריה כל הסיכויים הם שההתמוטטות שם תהיה כשתהיה מסה של אנשים על ההר, כלומר עשרות אלפי מתפללים מוסלמים. "מה יקרה אם תרחש התמוטטות ויהרגו המוני אנשים?". הסכנה הגדולה היא אותו דומינו: שהתמוטטות הקיר תגרום להתמוטטויות נוספות.

 

"יש לך נשק?" שואל ההוא עם הקוקו מחת לכיפה לפני שאני עולה למכונית. החבר'ה מתבדחים שאני פחות מטרה כי אני לא דוס. פעם ראשונה שהחשש מנקר בלבי. בעיקר בגלל איך שהוא נוהג. שלוש דקות אחר כך הם מראים לי איפה היה אתר שפיכת הפסולת הארכיאולוגית, שמזמן כבר כוסתה, לדבריהם, בפסולת בניין. באמת אין מה לחפש שם. עוד המשכתי דרך שער האריות אל הכותל (לא, לא במסלול שעשו הצנחנים) אבל הפעם אין מסלול טיול, רק פינה אחת של הר הבית, שצריך ללכת ולראות מה שקורה לה. שאלו שלום ירושלים. או כפי ששר הצנחן המזמר שנים אחרי המלחמה שאלו על לב ירושלים.

 

הר הבית בידנו? שימורו, כך נראה בינתיים, לא בידנו. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הבליטה בכותל. "אתר כזה צריך כל הזמן לשמר"
צילום: גילי סופר
פינת הכותל המזרחי והדרומי. המצרים מטייחים עדויות?
צילום: גילי סופר
כנסיית מריה מגדלנה. כיפות בצל מוזהבות
צילום: גילי סופר
קבר זכריה. פאר של בית שני
צילום: גילי סופר
מומלצים