כל מה שרצית לדעת על: האבקות
מי מתאבק חופשי ומי נלחם כמו בטרגדיה יוונית? מתי הטורקים היו אימפריה? מי היה אלכסנדר הגדול ומי הרס לקרלין את הרקורד?
ההאבקות נמנתה עם ענפי הספורט האולימפיים כבר באולימפיאדה הראשונה באתונה 1896.
לאורך ההיסטוריה האולימפית נערכו תחרויות בשני סגנונות האבקות: היאבקות חופשית והאבקות יוונית-רומית. ההבדל המהותי בין שני הסגנונות הוא שבהאבקות החופשית, שלא כמו ביוונית-רומית, מותר למתחרה לנגוע ביריב גם מתחת למותניים.
האיש שלנו בחופשי. גוצ'ה (משמאל). צילום: רויטרס
בשני הסגנונות מסתיים הקרב עם תום הזמן (שני סיבובים של שלוש דקות כל אחד, עם הפסקה של 30 שניות ביניהם), כאשר אחד המתאבקים מושכב על גבו, או כאשר בניקוד המצטבר נזקף לזכות אחד המתאבקים יתרון של 10 נקודות. (הניקוד ניתן על ביצוע מוצלח של תרגילים. על ביצוע של תרגיל מסוים ניתן לזכות בנקודה אחת, שתיים או שלוש).
חלוקת קטגוריות משקל הגוף של המתאבקים התעדכנה שוב לקראת משחקי אתונה. נקבעו שבע קטגוריות משקל והן משותפות הן לסגנון החופשי והן לסגנון היווני-רומי. קטגוריות המשקל הן: עד 55 ק"ג, עד 60 ק"ג, עד 66 ק"ג, עד 74 ק"ג, עד 84 ק"ג, עד 96 ק"ג ו-120 ק"ג. חלוקת הקטגוריות לנשים, אשר מתמודדות רק בסגנון חופשי: עד 48 ק"ג, עד 55 ק"ג, עד 63 ק"ג, עד 72 ק"ג.
ביווני-רומי. איבסייצ'יק (מימין). צילום: יוסי רוט
ליואן טדיאשווילי מברית המועצות, מגדולי המתאבקים בכל הזמנים (סגנון חופשי), ניצח במינכן בקרב על מדליית הזהב למשקל בינוני את ג'ון פטרסון מארצות הברית. במשחקי מונטריאול, ארבע שנים מאוחר יותר, התחרה טדיאשווילי במשקל תת-כבד וניצח את בנג'מין פטרסון, אחיו של ג'ון.
המתאבק סרגיי בלוגלאזוב מברית המועצות זכה במדליות זהב בסגנון חופשי למשקל תרנגול במשחקי מוסקבה 1980 ובמשחקי סיאול 1988. בלוגאלזוב, שהיה שש פעמים אלוף עולם, החמיץ מדליית זהב שלישית במשחקי לוס-אנג'לס בגלל החרם שהטילה ברית המועצות על שיתופו של הגוש הקומוניסטי באולימפיאדה זו.
מפחיד, לא? קרלין (צילום: אי.פי)
בעבר נהגו מתאבקים רבים להתחרות בשני סגנונות ההיאבקות. באולימפיאדה הראשונה באתונה נערכה התחרות בסגנון היווני-רומי ללא חלוקה של המתאבקים על פי משקל גוף. במשחקי שטוקהולם 1912 נערכו תחרויות רק בסגנון יווני-רומי בשל ההתנגדות העקרונית של מדינות סקנדינביה להיאבקות חופשית.
באולימפיאדת אנטוורפן 1920 נכנס לראשונה ענף ההאבקות על שני סגנונותיו למסגרת קבועה ומסודרת. באולימפיאדות הראשונות שלטו ארצות הברית ומדינות סקנדינביה בענף. במשחקי לונדון 1948 הגיעו המתאבקים הטורקים להישגים מרשימים: שש מדליות זהב - יותר מכל מדינה אחרת.
באולימפיאדת רומא 1960 אף שיפרו הטורקים את הישגיהם וגרפו שבע מדליות זהב. במשחקים האולימפיים שנערכו בהלסינקי 1952 ובמלבורן 1956 בלטו מתאבקי ברית המועצות - בעיקר בסגנון יווני-רומי; בכל אחת מבין אולימפיאדות אלו זכו הסובייטים בשש מדליות זהב.
לאורך ההיסטוריה האולימפית הופיעו מתאבקים גדולים. הסובייטי אלכסנדר מאדוואד, מתאבק בסגנון חופשי, זכה בזהב בשתי אולימפיאדות ובשני משקלים - בטוקיו בתת-כבד ובמקסיקו בכבד. בהיותו בן 35 זכה מאדוואד במשחקי מינכן 1972 להישג יוצא דופן: זהב אולימפי שלישי ברציפות, הפעם במשקל על-כבד.
בסגנון היווני-רומי אי אפשר שלא להזכיר את המתאבק האדיר אלכסנדר קרלין הרוסי. לאחר שזכה במדליות זהב למשקל על-כבד בסיאול ובברצלונה, זכה קרלין במשחקי אטלנטה במדליית זהב שלישית רצופה. עד כה קרלין הוא המתאבק הראשון והיחיד בסגנון יווני-רומי שזכה בשלוש מדליות זהב אולימפיות רצופות. בסידני הוא כבר נוצח - על ידי האמריקני רולון גרדנר - ורשם הפסד ראשון אחרי 13 שנים.
לפנייה לכתב/ת 
