התאוררות
שי גינות תהתה מה טיב היחסים בין הטבע לאור, ומצאה להם הגדרה: 'התאוררות' - המפגש בין השניים הופך את האור למוחשי, לבעל צורה וצבע. ויש גם הוכחות מצולמות
בשעה שתיים בצהרים עמדתי על המצוק בנתניה. בדרך כלל בשעה זו אינני מצלמת, אבל מראה הים המסונוור עורר בי אסוציאציה של זרמי לבה. באותו רגע, על שפת הים, איש טבל את רגליו במים הצוננים. הוא לא ידע שבעודו חווה את החוויה הפרטית שלו, הוא 'עושה את התמונה' בשבילי.
ביער קדימה, בשעת בוקר מוקדמת, אני יוצאת לחפש את האור. כמו דייג שמנסה ללכוד דג אחר דג בחכתו, אני משתמשת בעדשת המצלמה כחכה ללכידת קרני האור, אמצעי נוסף לחוש אותו ולהתבונן בו, והפעם, הישר מול השמש.
לפני מספר שנים תהיתי מה מתרחש בין האור ובין הצמח בנוסף לתהליך הידוע שנקרא 'פוטוסינטזה', בו יוצר הצמח סוכר בעזרת אנרגית השמש. התשובה שמצאתי היתה 'התאוררות' - החוויה של המפגש עם האור הופכת אותו למוחשי, לבעל צורה וצבע.
מהעלים עברתי לחקר הענפים. ענפי האזדרכת נראו כמו מוליכי אור וצבע, כמו מעבירי שדרים בשפת מורס: אור-חושך-אור- אור.
במרחבים הפתוחים האור מסנוור. אני מחפשת אותו בסבך בין העלים, קוראת בין השורות ומוצאת, שגם במקומות שנראים חשוכים לכאורה, יש שפע של אור.
שי גינות היא צלמת, מנחת סדנאות התבוננות וצילום, ומחברת סדרת הספרים 'לגעת באור', 'מקום בלב - ירושלים' ו'חופשית ברוח'. ספרה החדש,'נופי נפש', יצא לאור לאחרונה. לאתר הבית שלה לחצו כאן .