מערכת השמש
שי גינות מסתובבת עם כדור הארץ ומתכוננת ליום הארוך בשנה: היא מוצאת את השמש בסלעים ועל פני האדמה, ואפילו מצליחה לעכב את שקיעתה. ימים ארוכים, צהובים
לקראת היום הארוך ביותר, אני עוקבת אחרי השמש, אחרי תנועתה כפי שנראית מנקודת מבטנו על כדור הארץ. משכי הזמן העומדים לרשותי בעת הצילום קצרים יחסית. אני מתחילה בתנועה קצרה, ומסיטה לרגע את מסלול תנועתה של השמש, לכאורה מעכבת את שקיעתה בים.
אחר כך אני משחזרת את תנועת כדור הארץ סביב עצמו, נעמדת על רגל אחת ומסתובבת במהירות. שוב אני מופתעת לגלות את האור האינסופי שמופיע במרכז העיגול. עכשיו הוא מקובע בתמונה. כמו בקרוסלה, אפשר להצטרף למסע מכל מקום.
אני חוזרת למציאות, לקרקע, ונתקלת בציור טבעי כפי שיצרה החזזית שעל הסלע. בשירו 'ימי שמש' (מתוך 'ניחושים' בהוצאת עקד) כתב שלמה טנאי: "כדאי לשמר על יחסים טובים, קבועים, עם השמש; להתראות עמה יום-יום, אפילו לשעה, אך להתמיד. היא לא תשים לב כלל אם לא תופיע לפגישות. היא את שלה תלהט גם אם תגור בחושך..."
צמח שמש נוסף הוא החמנית שפורחת עכשיו במקומות רבים. מבין מאות הפרחים בשדה אני בוחרת חמנית עגולה אחת, שרקמתה הפנימית מזכירה לי את החזזית, אלא שכאן סדר הפריחה מבחוץ פנימה, בתנועה ספירלית.
התבוננות בשדה החמניות מגלה תערובת של קוים עגולים, את גמישות הפרחים בתנועתם בעקבות השמש, את הקווים הישרים של הגבעולים ואת הנוקשות שבעמידתם המתייבשת. כדי לרכך את המראה של מישורי החמניות, אני מצרפת יחדיו שתי שקופיות וממשיכה לנוע בעקבות השמש.
שי גינות היא צלמת, מנחת סדנאות התבוננות וצילום, ומחברת סדרת הספרים 'לגעת באור', 'מקום בלב - ירושלים' ו'חופשית ברוח'. ספרה החדש,'נופי נפש', יצא לאור לאחרונה. לאתר הבית שלה לחצו כאן.