היועץ המשפחתי
מזוז ממתין לשקיעת הגל הביקורתי שהקים עליו. אשרי הממתין. הרי מעתה כל החלטה שיקבל על העמדה לדין תישא תזכורת השוואתית ותועמד במבחן שרון
היועץ מניח מן הסתם שטיבם של החיים שהם מבקשים להירגע לאחר סערה, ובפרט במקום ניאורוטי כשלנו, שבו לכל מהומה קצובת הזמן שלה, טרם שהיא נעלמת ונאלמת בתוך הסקנדל התורן הבא. לשווא ימתין מזוז למנוח. הכרעתו תרדוף אותו. הרי מעתה, כל החלטה שיקבל על העמדת איש ציבור לדין תישא עימה תזכורת קיבוצית והשוואתית לתיק שרון. זהו אפוא הסרגל החדש שיצר במו ידיו וממנו ייגזרו המידות.
מאידך, סגירת תיקים סיטונאית לאנשי ציבור תעורר תמיהה באשר למהות ונחיצות תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. אז מה אם יש תקן כזה. אפשר לבטל אותו. אם אין בכוחו של היועץ לחסום את השוורים הפוליטים בדישם, להציב חיץ בין ההון לשלטון, למנוע את ביזת אסמי הממלכה ולהרתיע משימוש פסול בשררה, אזי מהי בכלל תכלית תפקידו? בקיצור, אוי לו למזוז מיוצרו ואוי לו מייצרו.
באורח פרדוקסלי, דווקא החלטה דרמטית של בג"ץ להפוך את החלטת מזוז עשויה לחלץ אותו מידי עצמו. היא תאפשר לו להתחיל מהתחלה. אחרת לא ברור איזה צורה תהייה לקדנציה שלו.
דוגמה: על שולחנו מונחתיק בניזרי, עם המלצה של המשטרה להעמידו לדין. בתיק חשדות מובהקים לקבלת שוחד, אם כי בהיקפים קמעונאיים בהשוואה לתיק האי היווני. סגירת התיק עלולה ציבורית להיתפס כתמוהה ושערורייתית. ואילו העמדה לדין? את שוועת האיפה ואיפה והאפליה העדתית עולה השמיימה ניתן לשמוע עוד טרם נפלה החלטה.
מזוז מלכד את עצמו ואת הציבור באורח אנוש וטרגי. הוא יתקשה להוסיף ולהתבצר מאחורי הנמקות לגליסטיות-פליליסטיות, הן בשל היות תיק האי היווני משופע בראיות בהשוואה לתיקים אחרים בהם היו הרשעות, והן בגין היות ההכרעה, ערכית בבסיסה, בעלת אפקט ציבורי טקטוני. החלטתו הייתה אם כן אירוע מכונן במובן המקברי של המילה. תחילת הסוף.
בכל מערכת ציבורית, בכל יחידה חברתית, קיים במקרה הטוב "משוגע תורן" אחד, קוטב מצפוני ששם את נפשו בכפו ונאבק בשחיתות. מי בכלל ירהיב עוז עכשיו לקחת את התפקיד הזה? מוטב להשתתף בביזה מאשר לזעוק נגדה.
אבל החטא האמיתי של מזוז הוא ההיבריס. חטא ההתנשאות והנחרצות. מזוז לא אמר שהוא חושש מזיכוי והשלכותיו ועל-כן הוא נמנע בלב כבד מלגשת למשפט. ההיפך. מזוז קבע כי התיק הזה מראשיתו ועד קצו הוא עורבא-פרח במקרה הטוב ועלילה במקרה הרע. זוהי המשמעות האמיתית של דבריו על ארבל וצוותה ודרכי עבודתם.
לו היה ממש בדברי מזוז זולת משטמה, הרי שארבל והפרקליטות צריכות לשבת מאחורי סורג ובריח בעוון קשירת קשר ורקימת עלילות. לו שרון ובנו מאמינים למזוז נפתח להם פתח לתביעת פיצויי עתק על רדיפה.
היוזמות להרגעה מבית מדרשו של שר המשפטים, יוסף לפיד (עוד משכין שלום, פיוס ואחווה ידוע), לא יועילו. הנזקים הם בלתי הפיכים. במחי הופעה ציבורית אחת ותדריך אחד, קיעקע מזוז את המוסד שהוא קודקודו והחשיד א-פריורי את כל ההחלטות שעוד לא קיבל במשוא פנים. את האבן שנזרקה לתחתית הבאר כבר לא ניתן יהיה להוציא.
